''איך אחליט במי לבחור לעירייה אם כל המועמדים גרועים?''

שאלה:

לא בא לי בכלל לטרוח ללכת להצביע בבחירות. כולם נראים לי אותו הדבר, מחפשים טובות הנאה לעצמם, לא האנשים הכי ישרים והכי טובים, בלשון המעטה. אז מה, ללכת לבחור בין גרוע יותר לגרוע פחות? לבחור במי שאני עדין לא יודע כמה הוא מזיק? לשים פתק לבן? ואולי זה לא נורא אם בכלל לא אבחר?

תשובה:

הגמרא מספרת (מסכת פסחים דף קי"ב.) שכאשר רבי עקיבא עמד לעזוב את העולם, הוא נתן לבנו, רבי יהושע, שבע עצות לחיים. אחת מהן הייתה עצה מוזרה ביותר לגבי הבחירות לעירייה. מה הייתה העצה החשובה הזאת, מבין שבע העצות הכי חשובות לחיים? "אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים". כלומר, זו אפילו יותר מעצה לבחירות עצמן: כדאי לעבור דירה במקרה שתוצאות הבחירות העירוניות לא תהיינה כאלה. מה הסיבה? הרי בדרך כלל תלמידי חכמים זוכים להערכה הכי גדולה בגמרא! רש"י מסביר שבהנהגה המעשית של הציבור זהו חסרון, משום שהם יהיו טרודים בלימודם ולא יהיו פנויים לעסוק בצרכי ציבור.

למדנו מכאן כמה הגדרות לבחירה בראש העיר ובחברי העירייה:

1. צריך לבחור באנשים שפנויים לטובת הציבור. לא כאלה שיעסקו בענייני הרוח, ובטח לא כאלה שיעסקו בטובת עצמם. כלומר: מי מבין המועמדים איכפת לו באמת מצרכי הציבור?
2. שווה לוותר על רמת האיכות האישית של האנשים לטובת רמת האיכות שלהם בטיפול בענייני הציבור.
3. יש להפריד, במידת מה, בין אישיותו של האדם לבין יכולתו הביצועית.
4. דווקא בבחירות עירוניות, אמות המידה הן ביצועיות לטובת הציבור, ולא עקרונות וערכים. בבחירות למערכות אחרות נכנסים שיקולים ערכיים יותר. אבל העירייה צריכה להיות ועד בית מורחב שדואג לצרכי כלל התושבים.

אלא שלעתים זה מקומם, כי אתה יודע שהאדם הזה, בעברו, לא תמיד נהג ממש ביושר. מצד אחד, הוא יעיל לציבור, אבל מצד שני – הוא לא כזה צדיק... ואולי הוא עצמו בסדר אבל הוא לא בא מהמשפחה או מהמפלגה הכי טובה...לפעמים אנחנו חוששים להשפעה סביבתית גרועה.

כדי לעזור לנו בהחלטה הזאת אמרו בגמרא (מסכת יומא דף כ"ב:) עקרון נוסף:

”אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך”. ובעברית שלנו: נבחר ציבור חייב שיהיה לו איזה "תיק" בעברו, שלא ירים את האף יותר מדי, כי במקרה כזה יוכלו להזכיר לו שהוא לא "טלית שכולה תכלת".

אין הכוונה שלכל נבחר ציבור צריך שיהיה תיק מוכן לשליפה כנגדו ביחידת להב 443, למקרה שהוא יטפס גבוה מדי. וכמובן, לא צריך להחמיר ולחפש דווקא את המנהיג עם קופת השרצים הכי מפוארת מאחוריו. מה כן? כדאי שהוא יהיה אדם שמודע לכמה מחסרונותיו. ובינינו - למי אין חסרונות? זהו קריטריון קל... העקרון שנלמד מכאן הוא לבחור אדם שיש לו גם קצת ''ענווה מוצדקת''. הוא יודע שהוא לא שיא השלימות, ולכן יתמיד להוכיח את עצמו בעבודה מאומצת, ולא יהפוך את השררה לעיקר.

את העצה שבמסכת יומא למדו חכמינו מהסיפור התנכ"י של שאול המלך. בספר שמואל נאמר עליו "בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מכל העם". אם הכל כזה טוב, אז איך יצא הכל כזה רע? איך נחרבה מלכותו אחרי זמן קצר? על כך ענו חכמינו שסוד הכשלון שלו היה שהוא היה יותר מדי טוב, שהוא היה נקי מדי. מנהיג ציבור נאלץ להתלכלך באמירת "לא" לאנשים, בדברים פחות נעימים. אנשים טהורים וזכים לגמרי טובים להנהגה רוחנית, לא להנהגה ביצועית מעשית.

אחד היתרונות בבחירות העירוניות הוא שרוב חברי מועצת העיר אינם מקבלים שכר, וזה אומר שיש רבים שבאמת איכפת להם מהציבור. נכון שיש כל מיני השפעות וטובות הנאה, אבל זה סינון ראשוני.

עוד אמרו חכמינו ב"פרקי אבות": "הוי דן את כל האדם לכף זכות". כלומר, רוב בני האדם - מורכבים. לא כולו נקי כפיים ובר לבב, וגם לא כולו אינטרסים אישיים. לדון "לכף זכות'', משמעותו היא שאם אתה מוכרח לדון את האדם, נניח כשצריך לבחור בו או במישהו אחר (אחרת, לשם מה לדון? אתה השופט שלו?), חזק בך את נטייה לראות את הצד הטוב שבו. אל תכחיש את הרע, אבל אל תכליל את כל המועמדים בכלל של ''גרועים'' ו"לא ישרים".

אחד מחכמי היהדות בימי קום המדינה (מחבר ספרי ה"חזון איש") הגדיר את ההשתתפות בבחירות כ'מצווה'. הוא זירז את תלמידיו ללכת לבחור. הבחירות היו בזמן קרוב לחג הפסח. אחד התלמידים שהופתע מהחשיבות שייחס החזון איש לבחירות שאל אותו: 'מהי הכוונה באמירה "מצווה", האם מצווה ממש, כמו לאכול מצה בפסח, למשל?' השיב לו הרב: 'כן, בערך. כמו המצווה לאכול מרור בפסח'...