"אין היום גברים איכותיים פנויים". את בטוחה? בואי נבדוק

תהליך ארוך של מסע חיפוש זוגיות הביא אותי אל מורת הדרך שלי, דנה. אני זוכר את אחת השיחות המשמעותיות שהיו לי איתה. זו הייתה שיחה שהיו בה הרבה סימני קריאה, ועוד יותר מזה, סימני שאלה.

דנה שאלה אותי מה הן האמונות שלי לגבי גברים, זוגיות, ומסע חיפוש הזוגיות, וביקשה ממני לכתוב את כל האמונות שלי על דף.

״אין היום גברים איכותיים פנויים״.

״באפליקציות אי אפשר למצוא גבר שבאמת מעוניין בקשר רציני״.

״דברים טובים תמיד נגמרים מתישהו״.

והרשימה עוד המשיכה.

״עכשיו, שימי בסוף המשפטים הללו סימן שאלה״, היא ביקשה ממני. ״האם באמת כל הדברים הטובים תמיד נגמרים מתישהו? האם אין שום גבר איכותי ופנוי בעולם?״.

כל משפט שכתבתי שהסתיים בנקודה או סימן קריאה, היא ביקשה ממני להפוך לשאלה ולחפש את התשובה אליו. לא רק תשובה של ״כן ולא״, או תשובה שנובעת מהתסכול וקטנות האמונה שלי, אלא תשובות המבוססות על דוגמאות במציאות.

פתאום, כשה״תופעה״ הפכה לשאלה, מצאתי המון דוגמאות שמפריכות אותה והופכות אותה לחצי-שקרית:

לאורך מסע חיפוש הזוגיות שלי הכרתי לא מעט בחורים איכותיים פנויים, רק שלא הייתה ביננו התאמה.

קרו לי הרבה דברים טובים בחיי שלא הסתיימו. למשל, הגיטרה שאבא שלי קנה לי בגיל 11 ועד היום, 14 שנה לאחר מכן, היא עדיין מנגנת איתי בנאמנות רבה (והרבה שריטות), משתבחת עם השנים, כמו יין טוב.

בשבת האחרונה, פרשת השבוע הייתה 'כי תשא', שבה מתואר כיצד חוטאים בני ישראל בחטא העגל. הם מחכים למשה רבנו שירד מהר סיני לאחר ארבעים ימים. לפי החישוב שלהם הוא מאחר, והפחד שהמנהיג הגדול שלהם אולי נטש אותם, וחוסר הסבלנות שלהם לקבל תשובות לשאלותיהם, גורמים להם לאסוף את כלי הזהב שלהם ולהשליך אותם לאש, שממנה עולה עגל הזהב. הם מחליטים לסגוד לעגל הזהב כי אותו, בניגוד לבורא, אפשר לראות. העגל לא ילך לשום מקום, לא יעלה לאף הר ולא יתמהמה לרדת. אולי הם גם חשבו לעצמם שזה ניסי בפני עצמו להכניס כלי זהב לאש ומתוכה יצא עגל. אם זה נס, ראוי לסגוד לו...

חטא - מלשון החטאה. כשאנחנו מחטיאים את כוונת המשורר, כשאנחנו מפספסים את הפואנטה, אנחנו חוטאים. ומה קורה אחרי החטא? לא עונש, אלא תוצאה.

אתמול הראיתי לבעלי סרטון שיצרתי לרשת החברתית ובעלי צפה בו בחצי קשב. חצי הקשב השני הלך לבת שלנו שהוא הגניב לה כל שתי שניות חיוך. אני ממש נפגעתי. הפרשנות שלי לסיטואציה הזו הייתה שאני לא מעניינת אותו, שהסרטון שלי לא מעניין בעיניו, שהוא אוהב את הבת שלי הרבה יותר ממני, ועוד הרבה מאוד סיפורים שסיפרתי לעצמי בראש. מבחינתו הסיפור היה שהוא עייף מהעבודה, לא מרוכז, והוא גם זכר שהיה לי יום מאתגר אז הוא תכנן לקחת את הבת שלנו ממני כדי לאפשר לי לנשום קצת…

בפרשנות שלי אני החטאתי, פספסתי את כוונת המשורר, הלא הוא בעלי, והתוצאה הייתה - ברוגז. לא דיברתי איתו כמה שעות ולא הסכמתי לקבל את הגרסה שלו בסיפור.

בני ישראל חטאו כי הם הסתכלו לא נכון על המציאות. הם חטאו כי הם לקחו תופעה אחת במציאות, עגל הזהב, והפכו אותה למציאות כולה. לאלוקות כולה.

המציאות שלנו היא לא שחור או לבן. היא לא הכל או כלום. היא לא חד ממדית, היא לא סיפור אחד עם פרשנות אחת. המציאות שלנו מורכבת, יש בה המון פרטים, ניתן לפרש אותה באלפי דרכים. כשאנחנו לוקחים מקרה אחד והופכים אותו לכלל המציאות, אנחנו מפסידים עוד רבדים שלמים במציאות.

רווקה שאומרת: ״כל הגברים בוגדים״ יכולה לפסול כל כך הרבה הזדמנויות לאהבה בגלל מקרה אחד או שניים שהיא נתקלה בהם והפספוס יהיה שלה. נשואה שאומרת: ״בעלי אף פעם לא מתעניין בי״ בגלל פעם אחת שהוא לא היה מרוכז במאה אחוז בצפייה בסרטון שהיא יצרה, מפספסת את כל הפעמים שבהם הוא התעניין בה ורק בה. היא גם מייצרת לעצמה חוויה מאוד לא נעימה בזוגיות שלה, כי מרגע שהצהירה כך, היא למעשה נשואה לגבר שלא מעוניין בה (לתפיסתה).

אז מה עושים עם זה?

איך מפסיקים לעבוד את העגל?

איך נמנעים מהמצב הזה שהפרשנויות שלנו הופכות להיות המציאות כולה ואנחנו כביכול ״עובדים אותן״ כלומר, מאפשרים להן לנהל אותנו?

1. כותבים את הפרשנות שלנו לאירוע שקרה על דף (לדוגמא: בעלי לא מתעניין בי).
2. מוסיפים סימן שאלה בסוף המשפט ובכך הופכים את ההצהרה לשאלה (האם בעלי באמת אף פעם לא מתעניין בי?).
3. מנסים לענות בכנות על השאלה, וכדי לעזור לעצמנו מומלץ להוסיף את השאלה: האם זה ככה תמיד? (לרוב נגלה שהתשובה היא ״לא, זה לא ככה תמיד. זה ככה רק בחלק מהזמן״).
4. כשהבנו שבחלק מהמצבים ההצהרה או הפרשנות שלנו היא שקרית, היא לא נכונה, נמצא 2-3 דוגמאות הפוכות ממנה (לדוגמא: 3 דוגמאות למצבים בהם בעלי התעניין בי).

ברגע שבצענו את ארבעת השלבים האלה, אני לא מבטיחה לכם שמיד יקרה איזה קסם גדול, אבל אני כן מבטיחה לכם כמה דברים:

הראשון: יצאתם מלופ מחשבתי שתוקע אתכם, לפעמים אולי שנים, וממש באותו הרגע אפשרתם לעצמכם לצאת מעבדות לחירות ולהפסיק לעבוד את העגל. הפסקתם לעבוד את אותה התפיסה המקובעת, הצרה, שמנהלת אתכם ואומרת לכם: ״מה שקרה, זה מה שיקרה תמיד. זה לעולם לא ישתנה, זוהי המציאות כולה ואין עוד שום אפשרות אחרת״. כמה כיף להיות בן-חורין מתפיסות מכווצות שכאלה.

השני: תתחילו להבחין פתאום בעוד ועוד דוגמאות הפוכות מאותה הפרשנות שלכם (דוגמאות לכך שיש גם גברים נאמנים, שיש גברים איכותיים פנויים, שבעלך מתעניין בך ואוהב אותך, שיש שפע של כסף בעולם וכו׳...) למה? כי היקום מגיב אלינו, וכשאנחנו מבקשים לשים את הפוקוס שלנו ב״יש״ הוא יראה לנו את ה״יש״ הזה. כנ״ל גם הפוך.

השלישי: משהו במציאות החיצונית ישתנה. בהכרח. זה חוק יקומי שכזה… עצרנו את האוטומט שלנו, לא זרמנו עם המחשבה הראשונה שעלתה לנו לראש, ובעצם שינינו משהו בעולמנו הפנימי. התוצאה: משהו בעולם החיצוני בוודאות ישתנה.

זהו כלי משמעותי שלמדתי ממורת הדרך שלי, ובעקבותיו, אכן,  גם הזוגיות המיוחלת הגיעה. אני עדיין לא תמיד מצליחה ליישם אותו; לפעמים אני עדיין 'עובדת את העגל' עם פרשנויות שמכווצות אותי, ובטוחה שהן האמת לאמיתה. אבל איזה כיף שיש לי כלים להתמודד עם מורכבויות החיים (והזוגיות) ואיזה כיף שפרשת השבוע באה ומזכירה לי את זה.