שחר ההיסטוריה היהודית: תקופת הברונזה במסופוטמיה

נתחיל מבראשית, נסתייע בתנ"ך כבמדריך, ונשים לב שלוח השנה העברי מתחיל בבריאתו של אדם הראשון - שיא ההתפתחות הפיזית והרוחנית של היקום.

מהו המסר של עובדה זו?

על פי המתואר בספר בראשית, האדם נברא בסיומה של הבריאה – לאחר שנבראו האור, המים, גרמי השמיים, אורגניזמים ימיים, מעופפים, רמשים ויונקים. לאדם היה מעמד מיוחד בהשוואה לשאר היצורים, לא רק מפני שהיה אב לקבוצה ייחודית של צאצאים (האנושות), אלא גם מפני שנברא "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים". משמעות הדבר היא שבאדם יש חלק רוחני, אשר מכונה בספרות היהודית "נשמה" – מהות רוחנית, תודעתית ושכלית גבוהה יותר, שבה ניחנים כל בני האנוש.

קביעת נקודת ההתחלה של הלוח העברי בבריאת האדם מבטאת רעיון מרכזי: כשם שבמאי סרט מתחיל להניע את המצלמות כשהשחקנים מגיעים לזירה, וזאת גם אם קדמו לכך חודשים ארוכים של הכנה, כך מתניע הבורא את פעולת "שעון כדור הארץ" ברגע שהאדם הראשון מופיע על המסך.

משהושלמה בריאת האדם, הסיר הבורא את שעונו הקוסמי ומסר אותו לידי האדם. מעתה, הוא אומר לו, אנו מתנהלים לפי שעונך, שעון כדור הארץ. מעתה יממה היא סיבוב אחד של כדור הארץ סביב צירו, ושנה היא סיבוב אחד של כדור הארץ סביב השמש.

על פי הכרונולוגיה התנ"כית, אלוהים הסיר את שעונו לפני כ-5,780 שנים. אם נקביל תאריך זה לספירה המקובלת בעולם המערבי, נמצא שמדובר בזמנו של שחר הציוויליזציה. על פי רוב האסכולות בקהילה האקדמית, התרבויות העתיקות בעולם החלו אז את דרכן במזרח התיכון.

הסהר הפורה

אזור הסהר הפורה מתחיל בדרום באזור שפך הנילוס שבמצרים, עובר דרך הלבנט - האזור המרכזי שבו מצויה ארץ ישראל - ונמשך עד האזור שבו זורמים נהרות הפרת והחידקל – עיראק של היום.

שלושת הנהרות הגדולים תורמים רבות לפוריות הקרקע וכתוצאה מכך לשגשוג החיים באזור. הנילוס הוא הנהר הארוך בעולם, ובלעדיו הייתה מצרים מדבר. מעניין לציין כי בימי קדם רק שלושה אחוזים מאדמת מצרים היו ראויים לעיבוד, ו-97 אחוז היו מדבר. גם הפרת והחידקל הם נהרות עצומים, שזורמים בעיקר באזורים ששייכים כיום לעיראק ולטורקיה. ההיסטוריונים כינו אזור זה "מסופוטמיה", כינוי שמשמעו ביוונית הוא "בין שני הנהרות". (ביוונית המילה "מסוס" פירושה "בין" ו"פוטמיה" – "נהרות".)

קיימת מחלוקת בין ההיסטוריונים בנוגע לזהותה של הציוויליזציה הראשונה - האם היא נוסדה במצרים או במסופוטמיה (בייחוד באזור של מסופוטמיה המכוּנה "שוּמֶ‏ר"), אך אין ספק שהתעודות הכתובות הראשונות – חותמה המובהק של כל ציוויליזציה – מקורן באגן הסהר הפורה.

בשל פשטותה היחסית, ואולי גם בשל הפופולריות שלה, האדם המודרני עשוי לראות בכתיבה דבר מובן מאליו, אך בפועל מדובר בהמצאה עצומה, שהחלה בפיקטוגרפיה ("כתב ציורים") - שיטת הכתב הקדומה ביותר, שבה מיוצגים חפצים או מאורעות על ידי סימנים גרפיים. למשל: המילה שמשמעה "אדם" תורכב מעיגול שמייצג את הראש ומקווים ישרים שמייצגים את שאר איברי הגוף; ריבוע מסמל "בית" ואליפסה - "עין". מאוחר יותר הוחלפו הציורים בסימנים מופשטים שמייצגים צלילים פונטיים, ומכאן התפתחה שיטה של שלוש אותיות - כל אות מייצגת צליל ושילובן מביע רעיון. (עד היום מבוססת השפה העברית על שיטה של שלוש אותיות המרכיבות את שורש המילה.)

אומנות הכתיבה היא ההמצאה הייחודית והחד היסטורית הגדולה ביותר של האנושות - חותמת הציוויליזציה. הטכנולוגיות של ימינו תלויות באיסוף קולקטיבי של מידע המועבר בדייקנות, ומצטבר בקצב שקשה לעמוד בו.

חשוב לציין שמנקודת מבט יהודית, יכולתו של האדם להתבטא ולהביע את עצמו, בכתב או בדיבור, מגלמת את עצם הווייתו. התנ"ך מתאר שכשיצר הבורא את האורגניזם האנושי הראשון – האדם – הוא נפח באפיו נשמת חיים. בכך הפך האדם ל"נפש חיה". לדברי אונקלוס, מראשוני ומגדולי פרשני התורה, פירוש הביטוי בארמית הוא "רוח ממללא", ובעברית – "רוח מדברת".

העברי

מבין שתי התרבויות הקדומות שהתפתחו במזרח התיכון הייתה מצרים בעלת אופי מיוחד במינו. היא מוקפת מדבר, ולכן כמעט שאין אליה גישה. כציוויליזציה היא התקיימה במשך כ-3,000 שנה. זו תקופת זמן נדירה באורכה בהשוואה לציוויליזציות אחרות. כפי הנראה, בידודה האסטרטגי והיותה בלתי נגישה להשפעות זרות הם שתרמו לאופייה המיוחד ולהמשך קיומה. רק היוונים – ובמיוחד אלכסנדר הגדול – הביאו למפלתה כציוויליזציה עצמאית והפכו אותה לקולוניה יוונית.

מסופוטמיה, לעומת זאת, לא נהנתה מהגנה טבעית - לא הרים, לא מדבריות – והיא הייתה ארץ פורייה ונחשקת. היא הייתה ברובה מישור ענק המאופיין במים רבים שדרכו עברו מסלולי הנדידה של כל עמי קדם. כל כובש שיצא מתוכֵי אסיה או אירופה הניח בה מהר מאוד את כף רגלו. לא מפתיע אפוא שארץ זו עברה ידיים רבות, ואנו עדים לחילופי שלטון רבים באזור ומספר רב של ציוויליזציות המופיעות בחלק זה של העולם – אשורים, בבלים, פרסים, יוונים, רומאים ואחר כך כמובן הפולשים המוסלמים.

סיפורנו מתחיל במקום סואן זה לגדות נהרות הפרת והחידקל בערש הציוויליזציה. היה זה המקום הנאות ביותר לצמיחתה של ציוויליזציה במונחים של התפתחות החקלאות והתרבות. זהו גם המקום הנאות ביותר להופעתו של אברהם, שעתיד להשפיע על העולם, וככזה עליו לשהות בצומת דרכים שדרכו עוברים מסלולי ההגירה של עמי קדם. אם היה נולד כאסקימואי או אמריקאי, הייתה ההיסטוריה האנושית מתפתחת באופן שונה.

אברהם מופיע על במת ההיסטוריה כאשר הציוויליזציה כבר יצאה לדרכה, בתקופה המוכרת לנו היום בשם "תקופת הברונזה התיכונה" - בערך במאה ה-18 לפני הספירה. תרבויות עתיקות מאופיינות באמצעות המתכות שבהן הם השתמשו, ותקופת הברונזה התיכונה במזרח התיכון החלה ב-2200 לפני הספירה, וארכה עד 1550 לפני הספירה (מלפני 4,200 שנה עד לפני 3,550 שנה).

כפי שידוע מהתנ"ך, עד לאותה עת הייתה היסטוריית כוכב הלכת שלנו סיפור ארוך של צרות. ראשית, האדם הראשון ניתק את הקשר עם הבורא לאחר שהפר את ציוויו ואכל מעץ שנצטווה שלא לאכול ממנו. בכך, על פי המתואר, המיט את התמותה על האנושות. אחרי המוות הגיעו רצח, אלימות ועבודת אלילים, והתרבות התפתחה לפי העיקרון של "החזק שורד". האנושות שכחה את קיומו של הבורא וסגדה לטבע - לשמש, לירח, לעצים ולצבא שלם של אלים שהמציאו. כאשר נראה שהעניינים לא יכלו להיות גרועים יותר, החליט אלוקים "לנקות" את העולם באמצעות מבול גדול, וחס רק על נח, האיש ההגון ביותר באותה תקופה, ועל בני משפחתו.

אך הסיבוב השני לא היה טוב יותר, והאנושות המשיכה להידרדר נפשית ורוחנית עד מגדל בבל. באותה תקופה האנשים היו מאוחדים אך מהסיבה הלא הנכונה – למרוד נגד הבורא. היה נראה שעוד "מבצע ניקיון" עומד על הפרק. אך כאשר הכול היה נראה אבוד, הגיע האחד ששינה את מהלך ההיסטוריה. אותו אחד יוכר כמי שעמד לבד "מן העבר השני" אל מול כל העולם החושב. ומכאן מקור השם "עברי".

בדיוק כאן מתחיל הסיפור שלנו – איש אחד לבד מול כל העולם. המקום הוא המזרח התיכון, ליתר דיוק במסופוטמיה, ושֵם האיש אברם, שבקרוב יהיה שמו אברהם.