שוב פעם הוא לבד? כל מה שרציתם לדעת על דחייה חברתית

להיבחר אחרון לקבוצת ספורט, לאכול ארוחת בוקר לבד או להעביר את אחר הצהריים בחדר מול המחשב – אף אחד אינו אוהב להרגיש דחוי, ונראה שדחייה חברתית היא תופעה שקיימת מאז ומעולם, אך ללא ספק התגברה בשנים האחרונות עם התפתחות הטכנולוגיה.

בשני העשורים האחרונים התקיימו לא מעט מחקרים שעסקו בתופעת הדחייה החברתית וכיצד היא עלולה לפגוע באיכות חיינו, גם בילדות וגם בבגרות. למעשה, דחייה חברתית, או להבדיל – קבלה חברתית, יכולה להשפיע על כל דבר שאנו עושים בחיים.

מהי דחייה חברתית?

נתחיל ונסביר מה מוגדר כדחייה חברתית. על פי ההגדרה הרשמית – דחייה חברתית היא מצב בו אדם מודר בכוונה ממערכת יחסים או אינטראקציה חברתית. האדם יכול להידחות על ידי יחיד או קבוצה של אנשים, באופן פעיל (על ידי מעשי בריונות, לעג והקנטה) או על ידי התעלמות ("שתיקה כעונש").

בני האדם נולדו כיצורים חברתיים, אך דחייה היא חלק מהחיים. לא כל בני הזוג  יישארו ביחד לנצח, לא כל בוס יעריך אותנו ולא כל אדם יאהב אותנו או את האישיות שלנו. עם זאת, כאשר דחייה הופכת להיות עקבית וממושכת, במיוחד אם היא נגרמת על ידי קבוצה גדולה של אנשים, היא יכולה להוביל לדיכאון, הרגשת בדידות, חוסר ביטחון עצמי ואפילו תוקפנות.

חוקרים מצאו עדות מפתיעה שכאב הנגרם על ידי דחייה אינו שונה מכאב הנגרם על ידי פציעה פיזית. לדחייה יש השלכות משמעותיות על נפש וגוף  האדם, והיא פוגעת ברגש, בקוגניציה ובבריאות הפיזית, הן ברמת הפרט והן ברמה החברתית. בארצות הברית, למשל, היו לא מעט מקרים בהם בני נוער יצאו למסע הרג בבית הספר בו למדו משום שהרגישו בודדים ומנודים. כלומר, אדם אשר מתמודד עם דחייה חברתית במשך זמן רב, יכול להפוך מפגיע לפוגע.

אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי יהודי-אמריקאי, טען כי הצורך באהבה ובהשתייכות הינו צורך בסיסי לאדם. לכן, פסיכולוגים מאמינים שדחייה היא איום משמעותי לבני אנוש, משום שכולנו רוצים להיות חלק מקבוצה, להשתייך חברתית, ורוב החרדות נובעות מתוך חשש להיות לבד או לא להשתייך חברתית.

מהם הגורמים לדחייה חברתית?

כאמור, בשנים האחרונות חלה החמרה בתופעת הדחייה החברתית בשל המודרניזציה. ילדים ממשיכים עם הרגשת הדחייה גם לאחר יום הלימודים, בקבוצות הוואטסאפ או ברשתות החברתיות. למרות שדחייה חברתית יכולה לקרות בכל גיל, היא נפוצה יותר בקרב ילדים ומתבגרים.

ישנם שלושה גורמים שיכולים ליצור מצב של דחייה חברתית: גורמים משפחתיים, גורמים סביבתיים וגורמים שקשורים לילד עצמו. הגורמים המשפחתיים קשורים לדרכי החינוך של ההורים, יחסים בין האחים, דרך ההתנהגות בתוך המשפחה. לדוגמא, אם המשפחה סגורה, אינה סומכת על אף אדם, אינה נותנת אמון באנשים, אינה נוהגת בכבוד לבני המשפחה או ממעטת במפגשים חברתיים, יכול להיות שגם הילד יתקשה ליצור קשרים חברתיים או יסבול מדחייה חברתית. בנוסף, אם המשפחה אינה מתייחסת למצוקה של הילד או להפך, מפעילה לחץ על הילד שיצור קשרים חברתיים, הבעיה יכולה רק להחמיר.

גורמים סביבתיים יכולים להיות קשורים לילדים בכיתה, לאווירה הכללית בבית הספר או לסוג המחנכת. כיתה לא מגובשת עם ילדים שיכולים להשפיע לרעה על הילד או מחנכת שאינה אכפתית ומכילה – כל אלה יכולים להעצים את הרגשת הדחייה והנידוי.

לגבי הילד עצמו, הדחייה יכולה להיווצר בשל מבנה האישיות של הילד. ילד ביישן, מופנם או פאסיבי בדרך כלל לא ישתייך לקבוצת "המקובלים". כמו כן, חוסר ביטחון, הערכה עצמית נמוכה, חרדות, חריגות, לקות פיזית, התפתחות או נפשית, כמו גם בעיית קשב וריכוז, יכולים לגרום ולהחמיר את הרגשת הדחייה.

כיצד מתאפיינת דחייה חברתית?

כבר ציינו שדחייה חברתית יכולה להשפיע עלינו פיזית (תחושה של כאב) ורגשית (כעס, חרדה, דיכאון, עצב), לפגום באיכות התפקוד שלנו או להוביל לאגרסיביות. כמו כן, במידה ומדובר בדחייה ממושכת, גם איכות השינה שלנו עלולה להיפגע וגם המערכת החיסונית שלנו עלולה להיחלש. אם כן, כיצד נדע אם הילדים שלנו סובלים מדחייה חברתית על מנת שנוכל לסייע להם?

ילד שסובל מדחייה חברתית, וכתוצאה מכך הופך לילד פאסיבי, יכול להיות ילד שאינו שנוא על חבריו לכיתה, אך הוא לא יהיה הראשון להיבחר במשחק. ילדים אלו יכולים להיות מושא ללעג, לוותר על מקומם בכיתה בשל לחץ שמופעל על ידי ילדים אחרים, הם יישארו לבד בכיתה במהלך ההפסקה ולא יצאו לטיולים שנתיים. קשיים חברתיים יעוררו אצלם חרדה, עד כדי שיתוק, ובאופן כללי הם יעדיפו להיצמד למורה או למבוגר אחראי בזמן ששאר החברים משחקים או לומדים ביחד.

לילדים אלו יש חוסר במיומנויות חברתיות. הם יתקשו להתבטא בבהירות או להיכנס לפעילות קבוצתית קיימת (כמו קבוצת חברים שמשוחחים בהפסקה או ילדים שמשחקים יחד). הם יכולים לדעת באופן תאורטי מה עליהם לעשות ובכל זאת להתקשות לבצע. כתוצאה מכך, הדימוי העצמי שלהם נמוך והם ישדרו חוסר ביטחון לחבריהם.

לעומת זאת, ילד שסובל מדחייה חברתית וכתוצאה מכך הופך לילד תוקפני, יהיה ילד שיציק לפעילויות של ילדים אחרים, ישתמש בתוקפנות בשביל להשיג דברים שהוא רוצה, ינסה למשוך תשומת לב באופן שלילי, ובדרך כלל ינהג בצורה אימפולסיבית ופזיזה.

כיצד נטפל בדחייה חברתית בקרב ילדים או מתבגרים?

בשביל לטפל בילד או מתבגר שסובל מדחייה חברתית, קודם כל צריך להבין מה הגורם לבעיה. לאחר מכן, יש צורך ללמד את הילד מיומנויות חברתיות, על מנת לשפר את כישוריו החברתיים, להעלות את תחושת המסוגלות שלו ולחזק את הביטחון העצמי שלו. תהליכים אלה יועברו על ידי אנשי מקצוע, בקבוצה או בטיפול פרטני. יש ילדים שיזדקקו לתשומת לב אישית עם מטפלת רגשית, שתזהה את הקשיים ותקנה להם כלים משמעותיים לחיים. עם זאת, בקבוצת טיפול חברתית, המטפלים יוכלו לזהות מתי מתעורר הקושי והילד יוכל לתרגל ב"לייב" התמודדות עם האתגר החברתי ויתנסה באינטראקציה חברתית תוך כדי טיפול.

לכל ילד יתאים טיפול אחר ויש להתייעץ עם אנשי מקצוע בשביל להבין מהו הטיפול המתאים ביותר עבור ילדיכם. כמו כן, גם ההורים יכולים לעבור הדרכה הורית בשביל ללמוד כיצד להתמודד עם ילד שסובל מדחייה חברתית. בזכות הדרכה מתאימה, ההורים יוכלו לדעת כיצד להתנהל מול הילד, איך לחזק אצלו את הביטחון העצמי ולשפר את מצבו החברתי.

מלבד הטיפול המקצועי, כדאי שההורים יקפידו על העצות הבאות:

• לא לכעוס על הילד – הוא אינו אשם ואינו צריך להרגיש בושה בנוסף על הדחייה.
• לא ללחוץ – אם הילד מפחד ללכת לאירוע חברתי או אינו יוזם מפגשים עם חברים, לחץ יכול רק להזיק לו. לכן, עדיף קודם לטפל בילד, להעלות את רמת הכישורים החברתיים שלו, על מנת שיוכל ליהנות באמת מכל מפגש מסוג זה.
• לחזק את הביטחון של הילד – או במילים אחרות: לפרגן. חיזוק חיובי יכול להרים גם ילד וגם מבוגר. חשוב שהחיזוקים יהיו אותנטיים ולא מאולצים. על ההורים לתת מחמאות על התנהגות טובה ולהדגיש מה בדיוק היה מוצלח בה. זאת על מנת שלילד יהיה דימוי עצמי חיובי ויציב.

כל האמור באייטם זה אינו מובא כתחליף לקבלת ייעוץ פרטני מבעל מקצוע המתמחה בתחום, ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה ושימוש שנעשים על בסיס התכנים המופיעים באייטם הינה באחריות המשתמש/ת בלבד.