מכל ההצלחות שלי לא יוצא כלום! איך זה יכול להיות?

לפני כמה שנים סגרתי עסק בהפסדים ובלב כואב. זה היה מועדון כושר לנשים שבניתי בעשר אצבעות, עם הלוואה גדולה, עבודה מאוד קשה ביום ובלילה, והמון מסירות נפש (וגוף). רוב שנות העשרים שלי חלמתי להקים מועדון כזה ואפילו להתרחב לרשת שלמה בכל הארץ; אבל מה שדחף אותי לעשות מעשה הייתה קולגה מצליחה ממני שבעלה קנה לה עסק, מועדון כושר מוכן משלה. הקנאה אכלה אותי, הרגשתי שהיא גונבת לי את החלום, את התהילה ואת הלקוחות הפוטנציאליות שאמורות להגיע לעסק שלי שעדיין בכלל לא נפתח. זו הייתה יריית הפתיחה להקמת הסטודיו שלי - לא לתת לה לנצח. מביך להודות.

בשנה הראשונה של העסק בעיקר התעסקתי במה שקורה איתי מבחינה עסקית לעומת מה שקורה איתה. השוויתי ביננו וניסיתי להשיג אותה במרוץ שהיא בכלל לא מודעת אליו. בשנה השנייה כבר התבגרתי והתחלתי להתעסק יותר בשליחות שלי ופחות בשליחות שלה.. אבל מאחר וקפצתי לעסק גדול ומחייב מבלי לברר יותר מדי את המניעים שלי, בשלב מסוים הרגשתי שאין לי שמחה בעסק הזה ובשליחות הזו. גם כשהסטודיו התמלא בנשים מדהימות שלא הפסיקו להחמיא לי וגם כשהיו תקופות יחסית טובות מבחינה כלכלית לעסק, לרוב חוויתי מתח, חרדה ועצבות. לא הצלחתי לנהל את אורח-החיים הבריא שאליו חינכתי את המתאמנות שלי. 

אחד השיעורים החשובים שלמדתי בשלוש השנים הללו היה שלא מספיק להצליח בחיים. לא מספיק להגשים חלום ולהשיג מטרה, חשוב שההצלחה הזו גם תהיה מבורכת.

הרבה אנשים מחפשים זוגיות. הרבה אנשים רוצים לרדת במשקל. אני לא מכירה בן אדם אחד שלא היה שמח להרוויח עוד כסף, ואם אפשר, עוד הרבה כסף. כולנו רוצים להצליח בכל תחום בו ידינו נוגעת. אבל לא מספיק למצוא זוגיות – צריך שהזוגיות הזו תעשה לנו טוב. לא מספיק לרדת במשקל – צריך להצליח לשמור על הגזרה החדשה מבלי לפחד מאוכל או להשתעבד למכון כושר. לא מספיק להרוויח עוד 20000 ש״ח, צריך שתהיה ברכה בכסף הזה, שנהנה ממנו ולא נמצא את עצמנו מוציאים אותו על תשלום קנסות ותיקון המזגן ברכב שכל קיץ מתקלקל מחדש. אנחנו רוצים להצליח אבל צריכים שההצלחה הזו תהיה מבורכת. פרשת השבוע האחרונה מספקת את המתכון הדרוש.

פרשת פקודי סוגרת את ספר שמות, ספר שמספר על מסעותיהם של בני ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים ומפרט לפרטי-פרטים את הכנת המשכן. פרשה אחרי פרשה מפרטת עוד ועוד פרטים לגבי בניית המשכן, כך שאנו מבינים שמדובר באירוע חשוב ומשמעותי עד מאד. כעת, כשהמלאכה הושלמה והמשכן מוכן, אפשר להתרגש ביחד ולקבל את ברכתו של משה רבנו. 

משה מברך את העם בסוף מלאכת בניית המשכן במילים: ״יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״. בפשטות: שתהיה הצלחה מבורכת בעשייה שלכם. ״אל תהיו ענבר של לפני כמה שנים״ (ככה אני מדמיינת אותו אומר להם), ״קחו רגע נשימה לפני החלטות מאוד חשובות. תכוונו את עצמכם ואת הלב שלכם למטרות טובות, עם כוונות טובות. תפעלו עם מניעים טובים ותראו איך ההצלחה תגיע וגם תהיה משמחת ומבורכת״. חבל שלא שמעתי את משה רבנו מדבר אליי כשהחלטתי להקים את הסטודיו.  

במילותיו של משה רבנו ניתן למצוא מתכון להצלחה מבורכת, נחלק אותו ל-3 חלקים:

1. רצון. רצון הוא נקודה עמוקה וכל כך חשובה ביהדות. המילה הזו מופיעה בהמון פסוקים ותפילות. גם מי שילך ללמוד קואצ׳ינג (אימון אישי) ייתקל במילה הזו כמעט בכל מפגש לימוד.

הרצון הוא ה״ווייז״ הפנימי שלנו. הוא מכוון לנו את כל המפה ומכתיב לנו את הדרך. חז״ל אמרו: ״בדרך שאדם רוצה לילך (ללכת), מוליכים אותו״. אם אני רוצה ללכת למקומות טובים, יראו לי את הדרך לשם. וכך גם אם מדובר במקומות לא טובים. לכן כל כך חשוב שנברר את הרצונות האמיתיים והעמוקים שלנו, שנזכך אותם, כלומר, נהפוך אותם לטובים, לראויים, לנכונים עבורנו ועבור הסביבה שלנו. כשהרצון שלנו לא מבורר ולא מזוכך, לא מחובר לטוב, לא מחובר לבורא, זה מתכון לכישלון או להצלחה לא מבורכת.

2. שכינה. השכינה מאגדת בתוכה את הברכה, את השמחה, את הטוב. איפה שיש שכינה יש שלווה, יש טוב שמגיע ולא נעלם. זה לרדת במשקל ולהצליח לשמור על זה, זה ליהנות מתקשורת טובה וחברות טובה בזוגיות, זה ללכת לישון בסוף היום עם חיוך ושמחה בלב, זה ליהנות מהכסף שאנחנו מרוויחים ומהעבודה שאנחנו עובדים בה. זה לחיות בביטחון שמה שיש לי, לא ילך ממני ואם כן, זה כנראה לא שלי וטוב שהלך.  

רבי עקיבא דרש: ״איש ואישה זכו, שכינה ביניהם״. לא מדובר כאן על זכייה מקרית בפיס, אלא על עבודת זיכוך תמידית ויומיומית. ולא רק בזוגיות אנחנו צריכים לזכך את עצמנו אלא בכל תחום בחיינו. הזיכוך, כמו בסעיף הקודם, הוא החיבור שלנו לטוב. כשאנחנו רותמים את הרצונות שלנו ואת משאלות לבנו כדי להיות טובים יותר ולעשות טוב יותר לאחרים, אז אנחנו מזדככים. בשפת הקבלה זה נקרא: לרצות לקבל על מנת להשפיע. לרצות טוב, כדי להעביר את הטוב הלאה.

את העסק שלי פתחתי בזמנו ממקום מאוד לא זך. זה היה מקום כוחני של תחרות, קנאה ורצון (לא מבורר) להשיג כבוד ועוצמה. כשזיככתי את עצמי, שאלתי: למה אני באמת רוצה את העסק הזה? הבנתי שאני רוצה לעזור לנשים לאהוב את עצמן ולהרגיש טוב עצמן. לאט-לאט בהמשך הדרך הבנתי שיש עוד דרכים לעשות את זה, דרכים שלא מאלצות אותי לתחזק עסק עם הוצאות של 30,000 ש״ח בחודש ועבודה מאומצת פיזית ונפשית מסביב לשעון. העסק הבא שפתחתי הוקם ממקום בוגר ומיושב יותר, כשאני מחוברת לרצון לעזור לנשים ומזוככת הרבה יותר, והוא גם הביא לי לא מעט הצלחות מבורכות לחיי. רוצים שכינה במעשה ידיכם? תזכו לה, כלומר, תזדככו עבורה.

3. מעשה ידיכם. אם עד עכשיו דיברנו על הרוח, עכשיו נדבר על החומר. בכל זאת, אנחנו בעולם גשמי. פרשות שלמות פירטו את מלאכת בניית המשכן כי בעולם הגשמי הזה יש חומר, וצריך לעבוד איתו כדי להגיע לתוצאות מרשימות. אי אפשר רק להשאר עם רצונות וכוונות לב טובות. אנחנו כאן כדי לפעול ולעשות השתדלות. לכן החלק הזה במתכון אומר לנו: ״צאו לדרך. תתחילו לפעול כדי להצליח. מה שאתם יכולים, תעשו״. עם זאת, יש עשייה שמביאה ברכה ויש עשייה שמבריחה את הברכה. בפרשה הקודמת, פרשת ויקהל, כתוב: ״ששת ימים תֵיעַשה המלאכה״ המלאכה כביכול נעשית מאליה, מישהו עושה אותה עבורנו. המשמעות היא שנשתדל ונפעל אבל בקצה התודעה שלנו נדע שהעבודה הזו כאילו כבר נעשתה. שנפעל כאילו מדובר במשהו פשוט שההצלחה שלו כבר ידועה מראש. זו השתדלות שיש בה הרבה שלווה, ביטחון ושמחה. דמיינו שישלחו קבוצת כדורגל למשחק וילחשו להם בשקט לפני המשחק: ״הניצחון שלכם כבר נכתב. אתם תקבלו את הגביע. רק תעלו לשחק כדי שיראו אתכם על המגרש״. אותם שחקנים ישחקו לגמרי אחרת וייהנו מהמשחק הרבה יותר עם ידיעה כזאת. כדאי לנו שמעשה ידינו יהיה כזה שיש בו שלווה, ביטחון, ואמונה שיש מי שמגבה אותנו ומה שאנחנו עושים אכן משפיע ופועל.

אז הנה לנו שלושה מרכיבים למתכון מנצח בחסות משה רבנו. אנחנו מוזמנים להשתמש בהם כדי לזכות להצלחות מבורכות – לא כאלה מסוג הסטודיו שלי...