5 קרבות בלתי נשכחים מהתנ״ך בהם ניצחנו כנגד כל הסיכויים

אנחנו חיים בתקופה היסטורית הרת גורל. כל כך הרבה קרבות עקובים מדם התחוללו במלחמה הזאת, עד שאיננו מסוגלים לספר על כולם. עוד יבואו ימים בהם נסתכל אחורה על מי שלחמו למעננו, ונדע שבלעדיהם לא היינו כאן. אכן, הלוחמים של היום מצטרפים בעוז רוחם למורשת ארוכה ומפוארת של גיבורים שהצילו את עם ישראל. קבלו 5 קרבות בלתי נשכחים מהתנ״ך, בהם לוחמי העם היהודי ניצחו כנגד כל הסיכויים:

1.    אברהם  יוצא לחלץ שבויים

אברהם עזב את חרן יחד עם שרה אשתו ולוט אחיינו. במהלך מסעם בארץ, אנשים התקהלו סביבם והפכו אותם למנהיגים שלהם. בעקבות סכסוך בין רועי הצאן של לוט לרועי הצאן של אברהם, השניים החליטו להתפצל. לוט התיישב ליד סדום, ואילו אברהם המשיך במסעו.  אולם, החסרון שלוט לא לקח בחשבון כשבחר את השכונה החדשה שלו הוא היותה נתונה בלב סכסוך פוליטי בין שתי קואליציות של מלכים. קצת רקע:  4 מלכים, שהבולט שביניהם הוא כדלרעומר מלך עילם, שלטו ביד חזקה בחמש ממלכות אחרות, ביניהן סדום, במשך 12 שנה. מלך סדום, יחד עם הממלכות המשועבדות האחרות, החליט למרוד. המורדים הובסו למלחמה, שללם נבזז, ולוט נלקח בשבי עם רבים אחרים. פליט אחד ששרד את המלחמה הגיע לאברהם ובישר לו שלוט נלקח בשבי. אברהם לא היסס לרגע. מיד לקח 318 מן אנשיו ורדף אחריהם עד דן, ומשם המשיך לאזור דמשק. הוא ניצח את ארבעת המלכים החזקים וחילץ את לוט. את הרכוש שהם בזזו הוא החזיר לממלכות שהובסו, שהרכוש היה שייך להם מלכתחילה, מבלי לקחת לעצמו דבר: ״ויאמר אברם אל מלך סדום... אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר, אני העשרתי את אברם״.

2.   גם 900 טנקים לא עזרו לסיסרא

בני ישראל יצאו ממצרים, ואחרי 40 שנה במדבר סוף סוף הגיעו לארץ המובטחת. אך האמת היא שזאת הייתה רק ההתחלה. ״ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳... וימכרם ה׳ ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא... ויצעקו בני ישראל אל ה׳, כי תשע מאות רכב ברזל לו, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה״. התנ״ך מציג לפנינו תמונה היסטורית המושפעת במישרין מן הקשר שבין עם ישראל לאלוהיו. כאשר בני ישראל עושים רע בעיני ה׳ – הוא מביא עליהם צרות כדי לעורר אותם בתשובה. במקרה לעיל, הוא שולח עליהם מלך בריון עם צבא של 900 רכבי ברזל מעוררי אימה. באותם ימים, המנהיגה של עם ישראל היא אישה - דבורה הנביאה. היא קוראת לברק, מנהיג משבט נפתלי, וממנה אותו לגייס צבא של עשרת אלפים לוחמים ולהילחם בסיסרא. מבחינה הגיונית, זה בוודאי לא היה קרב שקול. איננו יודעים כמה חיילים בדיוק היו לסיסרא, אך אם היו לו 900 רכבי ברזל, כלים קטלניים ונדירים ביחס לאותה תקופה, אפשר רק לשער שהיה לו חיילים רבים בהתאם. למרות זאת, עם ישראל נחלו ניצחון אדיר ומפתיע. סיסרא נמלט לאוהל של יעל אשת חבר הקיני, מצאצאיו של יתרו חותן משה. הוא לן אצלה, היא משקה אותו בחלב ומכסה אותו בשמיכה, וממיתה אותו במכת יתד בראשו בשעה שהוא ישן. לאחר הקרב הזה, בני ישראל חיו בשלום ובשלווה במשך 40 שנה.

3.   יחידת מטכ״לֹ בסגנון התורה

חלפו ארבעים שנה מאז תבוסת סיסרא, ושוב הצרות מתחילות – ״ ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ ויתנם ה׳ ביד מדין שבע שנים״. מדיין, יחד עם עמלק ובני קדם, השחיתו את הגידולים והיבול של בני ישראל עד כדי רעב. יהודים התחבאו במערות ובורות כדי לשמור על היבול שלהם. גדעון, אחד הישראלים שהסתתרו עם החיטה שלהם, מונה על ידי מלאך ה׳ להציל את עם ישראל פעם נוספת. הוא הורס מזבח עבודה זרה שהוקם בעירו ונמלט לארגן את המרד. מהר מאוד מתקבצים סביבו שלושים ושניים אלף לוחמים, אך לגדעון הייתה תוכנית משלו. ״מי ירא וחרד ישב ויצפר מהר גלעד...״ – הוא קרא לכל מי שפחד מהקרב להישאר מאחור ולצפות מרחוק, ואחרי שהם עזבו הוא נשאר רק עם עשרת אלפים אנשים. גדעון, שמתכנן משימה איכותית בסגנון מטכ״ל או שייטת 13, מחליט לצמצם את כמות האנשים אפילו יותר. הוא לוקח אותם למסע, וכשהם חולפים ליד מקור מים הוא מתבונן כיצד הם שותים. רובם עצרו, כרעו ושתו לרוויה - אך שלוש מאות מהם החזיקו בנשק ביד אחת, וביד השנייה ליקקו מים כמו כלבים. האופן שבו הקבוצה השנייה שתתה מים העיד על עירנות, זהירות ומוכנות לקרב – ואלו היו הלוחמים שגדעון היה צריך. הוא יצא בחשיכת הלילה עם 300 הלוחמים ״שעברו את הגיבוש״, ואת השאר הותיר מאחור. הם התגנבו בדממה סמוך למחנה האויב עם שופרות ביד אחת, וכדים המסתירים בתוכם לפידים בוערים ביד השנייה. בפקודה של גדעון הם תקעו בבת אחת בשופרות, שברו את הכדים וחשפו את האש.  האויבים המופתעים לא זיהו כלום בעלטה, ובוודאי שלא הייתה להם דרך לנחש שניצבים מולם רק 300 אנשים. הם נמלטו מפני גדעון, וגדעון ניצל את המומנטום כדי לקרוא לכל השבטים שבסביבה לרדוף אותם ולנצח בקרב.

4. הצבא היהודי המאוחד הראשון בישראל

עד כה, המלחמות בארץ התנהלו על ידי שבטים ספציפיים. עתה, תחת מלוכתו של שאול, שבטי ישראל יצאו בפעם הראשונה בתור עם מאוחד להלחם בפלישתים. לפלשתים היו 30,000 רכב ו6,000 פרשים. ליהודים היו 3,000 לוחמים בפיקודם של שאול ויהונתן בנו. הפלישתים היו מצוידים בכלי לחימה משוכללים והתמקמו על גבי ההר - היהודים לעומתם אלתרו נשקים ממחרשות ומעדרים וכלים אחרים שנועדו לעבודה חקלאית, וגם היו בחסרון טופוגרפי משמעותי. אולם, אם יש משהו שהתנ״ך אוהב להראות - זה שלא הטכנולוגיה, אלא הרוח והאמונה של הלוחמים הם אלה המכריעים את הקרב. בנו של שאול החליט לקחת יוזמה. הוא יצא עם נושא כליו והלך בוואדי תחתי הפלשתים. הפלשתים היהירים קראו לו לעלות להר כדי שיהרגו אותו שם. ברגע שהגיעו לראש ההר, יהונתן ונושא כליו החלו להכות אותם באגרסיביות מפתיעה. הפלשתים נמלטו, שאול והעם ראו זאת מרחוק ויצאו למרדף שהסתיים בכך שהממלכה היהודית התבססה על ההרים, והפלישתים נמלטו לשפלה.

5. הפלישתים רוצים סיבוב נוסף – אין בעיה, אנחנו מוכנים

אחרי מות שאול בגלבוע, בקרב נגד הפלשתים, עוברים ימים לא פשוטים על ישראל. העם שוב חצוי בין מחנהו של דוד למחנה של ממשיכיו של שאול. אולם, כנגד צרת הפלשתים, המחנות מתאחדים שוב תחת מלכותו של דוד. דוד כבש את ירושלים מן היבוסים, והפלשתים שעטו בצבאותיהם לכבוש את ירושלים לעצמם. דוד הכה בהם והבריח אותם חזרה לחוף, ובכך הקטין את האיום שלהם על ממלכת ישראל באופן משמעותי. עתה, כשירושלים נהייתה יותר מוגנת, הוא העביר את ארון ה׳ מקריית יערים לירושלים.

הסיפורים הללו הם רק דגימה קטנה. אנחנו לא עם שאוהב מלחמות, אבל כשאין לנו ברירה – אנחנו נלחמים בעוצמה של אריות ובחוכמה של ינשופים. ולכל אורך ההיסטוריה, מאברהם אבינו ועד היום, אנחנו נלחמים בשביל אותן סיבות - לשמור על העתיד שלנו ושל ילדינו, ולהפוך את העולם הזה למקום יותר טוב.