החיים שלי דורשים מהפך מהאגדות. יש דבר כזה?

שאלה:

החיים שלי דורשים מהפך ממש, לא "שינוי הדרגתי". אנשים אומרים לי שבחיים יש רק שינויים איטיים, ''תהליכים'' וכל זה, אבל המצב דחוף וקריטי מכדי להמתין לתהליכים. הם כבר לא יעזרו. האם יש דבר כזה ''מהפך'' בחיים, או שזה רק באגדות?

תשובה:

 מהפך זה רק באגדות, אבל יש גם אגדות בחיים ובמציאות. בגן היינו שרים על פורים "חג גדול לילדים", כי כל הסיפור הזה של מגילת אסתר נראה כמו אגדת ילדים, הוא פנטסטי מדי מכדי לקרות במציאות. למה חכמינו הכניסו אותו לתנ"ך, כאחד מ-24 ספרי הקודש של היהדות? בדיוק בשביל מצבים כאלה שתיארת!

נעשה תרגיל, ונדמה את הסיפור המוכר לנו מילדות, של מגילת אסתר, למערכת יחסים בתוך נפש האדם. יש את המן, שהוא הכוח הרע, זה שמושך אותנו למטה, שרואה את השלילי, כוח ההרס והייאוש. יש לעומתו את מרדכי, בדיוק הכוח ההפוך, זה שמרים את האדם, שרואה את הטוב, שמעורר את האהבה בנפש. וביניהם עומד המלך, שנדמה אותו לכוח המוביל בנפש כל אחד ואחד, שצריך לנווט ולהחליט לאן הוא מוביל את חייו. המגילה מתחילה בסיפור פופוליסטי. המלך שרוצה להתחבב על עמו, משבית את הממלכה לחצי שנה לטובת משתה מפואר, שבו הוא נותן לכל אחד מה שהוא רוצה. זה יוצר גרעון תקציבי ענק, אבל מי חושב לטווח רחוק? נהנתנות בלי דעת. במקום שכוח ההובלה שבנפש יוביל – הוא נגרר. כשצריך לתקן את המצב, מגיע הכוח הרע של המן שאומר לו – יש מאיפה לתקן את הגרעון התקציבי. תן לי להרוג את היהודים, הם עשירים, וניקח את כספם, את הביזה, לטובת הממלכה. למלך אין קו משלו, אין עמוד שדרה, הוא מעלים עין, מאשר בקריצה. הוא מגדל את המן, שיפתור לו את בעיותיו, ומאידך הוא בוחר במלכה אסתר, היהודייה, שאלו הם שני הפכים. "מלך הפכפכן היה" אומרת הגמרא במסכת מגילה על המלך אחשוורוש. במידה מסוימת, גם אנחנו קצת כאלה לפעמים, מובלים ולא מובילים, הולכים אחרי מי שמחמיא לנו, מתמסרים למי שמתחנף, שנותן לנו, שמוביל אותנו, נגררים אחרי הקל, ולא בדיוק עושים את מה שאנחנו רוצים באמת. אחרת, לא היינו נופלים למקומות שדורשים מהפך.

הסיפור הלאומי שבמגילה מזכיר לנו הרבה אירועים קשים בהיסטוריה. משיצאו האגרות שמתירות את דם  היהודים, עם תאריך לטבח הגדול, אי אפשר עוד להמתין. אבל מי יוכל להפוך את הקערה על פיה, ואיך? מרדכי הטוב אומר לאסתר שכעת הגיעה שעתה לפעול. היא שמרה על חיסיון, אף אחד לא ידע מאיזה עם היא, לפחות לא בגלוי, והוא מבקש ממנה לגשת אל המלך ולהתחנן לפניו על עמה. איך זה יעבוד? היא תנצל את האהבה שיש לו כלפיה, והיא תעמיד אותו בפני העובדה והבחירה: זה או אני או הוא. פעם אחת אתה תצטרך להחליט. הרי הסיפור של היהודים שם הוא התמודדות עם בעיה ללא מוצא, שדורשת מענה קיצוני מהיר.

איך היא מגיבה? היא מסבירה למרדכי שאי אפשר לגשת למלך בלי הזמנה, והניגש בלי הזמנה – אחת דתו להמית. "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום". משום מה, הוא לא מחבב אותי לאחרונה, אז חבל להסתכן. כך נראה הפירוש במבט ראשון. אבל במבט שני, אולי כוונתה הפוכה. היא אומרת למרדכי: למה הלחץ? יש עוד 11 חודש, כדאי להמתין לשעת כושר. אם לא נקראתי 30 יום, הרי סביר להניח שבקרוב אקרא אל המלך, ואז אעלה את הבעיה בצורה טבעית וזורמת. מרדכי מתעקש איתה. הוא כמו מנטור שלה, מאמן אישי, שטוען שזו דחיינות, שזה פחד, שזו בריחה. "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים". זה הזמן שלך לפעול, כי כל דחיה תקבע את האסון, היא תקבע בעיני העולם את קיומו של הטבח. זה עלול להיות בלתי הפיך. היא מקבלת את דבריו, ואף ביתר קיצוניות.

היא מתכוננת לפגישה, ובה היא מבקשת מהמלך להזמינו למשתה משולש: היא, המלך והמן. חכמינו שואלים בגמרא (מגילה דף ז':) מה ראתה אסתר לזמן את המן. הרי אם היא רוצה להגיע לשיח אינטימי עם המלך, לעורר את רחמיו, לנווט את לבו, היא צריכה להיות אתו לבד, ולא במעמד שבו יש רשות דיבור גם לצד השני, פתחון פה לרוע. הגמרא משרטטת 12 תסריטים שונים, אפשרויות של התפתחות המפגש, שעברו בראשה של אסתר. הרעיון הוא שהיא "הולכת על כל הקופה". היא לא תיתן אפשרות דחיה, היא לא תאפשר הפיכה צבאית, היא תביא את המצב עד לקיצוני ביותר. היא לוקחת סיכון ענק אל מול סיכוי ענק. היא "מתאבדת על זה" – "וכאשר אבדתי אבדתי", והיא מצליחה דווקא בגלל שהיא הולכת על זה לגמרי. היא לא נותנת לשום קול של פחד להתגנב פנימה. היא מצליחה לשכנע את המלך לנקוט עמדה, להחליט בינה לבין המן. והוא אכן עובר את המהפך. מכאן ואילך המגילה בנויה כתמונת ראי, של עליה מחדש אחרי הנפילה.

מה באו מרדכי ואסתר ללמד אותנו בקשר למצב שלך? אם הצורך במהפך הוא וודאי, הרי שיש בתוכך כוחות לכך. צריך רק לגלות בתוך ארמון הנפש את אותה מהפכנית שתוביל אותך למקום הטוב. וזה ייעשה בעזרת המפגש הישיר גם עם הרוע. לא נכון להתכחש אליו, לברוח ממנו. צריך להתעמת אתו, להפיל אותו, להבין בשלב כלשהו שהגדר היא אחיזת עיניים, ושבחיים לא טוב זה רע. אנחנו יודעים בתוכנו שמשהו לא טוב, אבל בגלל שקשה לנו להיפרד ממנו, אנחנו מקטינים את משמעותו. 'זה לא באמת'. 'הוא לא כל כך נורא'. 'זה סך הכל...', 'כשיהיו לי זמן וכוחות...'. יש פרשות דרכים בחיינו, שאנחנו מעדיפים לא להחליט בהן, לשבת על הגדר מתוך מחשבה שאנחנו מרוויחים גם וגם. במפגש שלה עם המלך היא הכניסה אותו למלכוד מלא, ואמרה לו: עכשיו הזמן והמקום להחליט!

במציאות, אדם בקושי מצליח לעשות שינוי כלשהו. בדרך כלל צריך ללכת לאט, בהדרגה, כמו שאמרו לך. אבל יש מצבים מסוימים שבהם צריך מהפך ממש, צריך לחתוך. אין זמן, וזמן נוסף גם לא יועיל. צריך להיפרד ממה שמושך כלפי מטה, וכל אדם יודע מה זה אצלו, ולקבל החלטה עם תכנית עבודה מסודרת ותסריטים לכל מצב, כדי להתרומם כלפי מעלה. זו האמירה האישית שבמגילת אסתר עבור כל אדם.