היהודים הם רק רבע אחוז מאוכלוסיית העולם. למה לא הפכנו מיסיונרים?

על פי המחקרים העדכניים ביותר, המוסלמים מהווים כ-25% מאוכלוסיית העולם, הנוצרים מהווים מעל ל31%, והיהודים – רוצים לנחש? בערך רבע אחוז. כשמתבוננים בנחשולי האנטישמיות והאנטי ציונות הגואים ומסתערים יחדיו, קשה שלא לשאול את עצמנו – מה היה קורה אם היהודים היו 50% מהעולם? התרחיש הזה אינו מופרך מיסודו. היהדות הרי קדמה לנצרות ולאסלאם באלפי שנים, והיא הדת המונותאיסטית הראשונה. אם הייתה מנצלת את הזמן הזה כדי להתרחב ולגייר אנשים – אין ספק שהיה לה יתרון על פני שתי הדתות האחרות. מדוע היהדות לא עשתה זאת? איך זה שאנחנו כל כך מעטים?
 נתחיל מסיבה אחת ברורה – זה לא קל להיות יהודי. המצוות המרובות, ההלכות והמנהגים דורשים אקטיביות יתרה והתאמות של אורח החיים. אמנם, גם הנצרות התחילה כקבוצת מיעוט. אולם, כאשר הנצרות ויתרה על חוקי כשרות ועל רוב המצוות וההלכות של היהודים- פתאום היא נהייתה הרבה יותר אטרקטיבית, הרומאים אימצו אותה והיא התפשטה בעולם. 

אמנם, האסלם הצליח לאסוף המוני מאמינים למרות דרישות כמו חמש תפילות ביום וצום במהלך כל חודש הרמדאן. השוואה איתו מובילה אותנו להבדל המהותי יותר בין היהדות ושאר הדתות:  היהדות היא פשוט לא דת מיסיונרית. בעוד שהאסלאם והנצרות שואפים לעולם שכולו מוסלמי או נוצרי ומקבלים לברכה את כל מי שרוצה להצטרף – היהדות מערימה קשיים בדרכם של המתגיירים, כביכול מנסה לדחות אותם. 

בתלמוד כתוב שכאשר אדם בא להתגייר, צריך לשאול אותו את השאלות הבאות כדי לגרום לו לפקפק בהחלטה: ״ מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם?״. אם זה לא מספיק, הרמב״ם כותב שצריך לחקור אותם בחשדנות קפדנית: ״כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שייטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להיכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין שמא עיניו נתן באישה יהודית, ואם אישה היא – בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבני ישראל. אם לא נמצא להם עילה, מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבה – מקבלים אותן...״. כלומר, תהליך הסינון הזה נועד לוודא דבר אחד – שהם ״חזרו מאהבה״. כלומר, שהמניע שלהם הוא אותנטי ולא אינטרס תועלתני. אולם, אם זה התהליך המייגע שאדם צריך לעבור כדי להתגייר - אין פלא שאנחנו מהווים רק רבע אחוז מהעולם. 

ברטרוספקטיבה, אם היהדות הייתה דת מיסיונרית, היו נחסכות לנו הרבה בעיות. במגילת אסתר, לאחר שהיהודים ניצחו את המן ואת בניו, אנחנו נחשפים לאירוע נדיר של גיור מתוך פחד: ״ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם״.  גם התלמוד הבחין בכך שיש בעייתיות ב״התייהדות״ מפחד, ולכן מביע דעה מסתייגת: ״רבי נחמיה אומר: אחד גרי אריות, ואחד גרי חלומות, ואחד גרי מרדכי ואסתר - אינן גרים״. פסוק נוסף בהמשך המגילה רומז על חשדנות מסוימת כלפי הגרים המצורפים. כאשר היהודים מקבלים על עצמם לחגוג את חג פורים לדורות הבאים, כתוב:״ ...קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם״. ההפרדה בין ״היהודים״ לבין ״הנלווים עליהם״ רומזת על מרחק בין שתי הקבוצות, מרחק שנשמר בגלל החשדנות כלפי האופן שבו התגיירו.

כדי להבין את החשש של היהודים כלפי מצטרפים חדשים שמונעים מהסיבות הלא נכונות, צריך לחזור אחורה בזמן לימים שכוננו את הזהות הישראלית העתיקה – יציאת מצרים. מסופר שכאשר היהודים יצאו בבהלה לחופשי, הצטרפו אליהם חלק מן האוכלוסייה המקומית: ״גם ערב רב עלה איתם״. למה הצטרפו? ייתכן שחלקם מתוך אמונה, אך סביר להניח שלא מעט מהם הצטרפו בעקבות הפחד ששלט במצרים לאחר עשרת המכות. בהמשך, אחרי התגלות הר סיני, מסופר שמשה נשאר על ההר במשך ארבעים יום וארבעים לילה. העם חשש שמשה מת. מרוב היסטריה הם יצרו פסל של עגל מזהב וסגדו לו. לפי חכמת היהדות, אותם ערב רב – הם אלו שהובילו לחטא העגל. כשחושבים על כך, זה מאוד הגיוני. האנשים שהתגיירו מפחד, הם אותם אנשים שרגילים להכניע את עצמם מול כוחניות חזקה ולאו דווקא מתוך אמונה מוסרית או ערכית. סביר שדווקא הם, כאשר ראו שמשה נעלם, נלחצו וחיפשו כוח חדש בדמות פסל מזהב שיוכלו להשתחוות אליו. בסופו של דבר, הסיפור הזה לימד את עם ישראל שגרים המונעים מן הסיבות הלא נכונות יכול לדרדר את כל העם. 

ראוי לציין שעל אף שחכמת היהדות אינה מיסיונרית – המטרה הסופית שלה היא תיקון עולם. בניגוד לאסלאם ולנצרות שמאמינות שהתיקון יבוא באמצעות התנצרותו או התאסלמותו של העולם, היהודים מאמינים שהתיקון יבוא באמצעות דוגמא אישית. המושג ״אור לגויים״ מתייחס בדיוק לכך. החכמה היהודית סבורה שבניית קבוצת איכות קטנה יכולה להוות השראה עבור קבוצות אחרות. אם היהודים יבנו בארצם חברה משגשגת, מוסרית ובעלת ערבות הדדית – עמים אחרים ישאפו לאמץ מהם רעיונות וערכים ולבטא אותם בדרכם הייחודית שלהם. גישה זאת מביעה הערכה כלפי החשיבות של התרבויות השונות, ואמונה שאנשים צריכים לבחור את דרכם מתוך הזדהות פנימית אמיתית ועמוקה.
אז נכון, אם היינו דת מיסיונרית אולי היינו מהווים כבר 50% מהעולם, וכנראה שהעולם לא היה כל כך אנטישמי. אולם דווקא ההתעקשות שלנו על אותנטיות היא שהעניקה לנו את התרבות, הערכים והאיכויות הייחודיות המאפיינות אותנו כעם וכדת.