איך יוצרים אווירה ארגונית שעוזרת לעובדים לצמוח מקצועית?

בעידן הפוסט קורונה, לא מעט אנשים עובדים מהבית. בעבודה שכזאת, חרף התענוג לעבוד בפיג׳מה ונעלי בית פרוותיים, יש גם חסרונות. כמה חלמנו על לעבוד מהבית כשזחלנו בפקקים המייאשים למרכז העיר! אך עכשיו, כשהחלום התגשם – פתאום אנחנו מבינים עד כמה לקחנו את אווירת העבודה כמובן מאליו. ואכן, אנשים מחפשים פתרון בחללי עבודה משותפים, אך גם זה לא מספק במאת האחוזים. בשביל להגיע ליעילות מקסימלית, אווירה נמרצת של אנשים שעובדים בנפרד זה לא מספיק – צריך גם שותפות ועבודה קבוצתית. ארגון שיש לו חזון לטווח ארוך לא משקיע בתוצרים ובאיכותם בלבד, אלא דואג גם לצמיחה המקצועית והרוחנית של עובדיו. אם החברה רוצה שחקני נשמה, ולא רק עובדים עראיים שהיום פה ומחר מזנקים להצעה יותר טובה - עליה להעניק להם תחושת שייכות ומשמעות. את הדברים הללו, רק קבוצה תוססת הפועלת יחדיו יכולה לתת.

חכמת היהדות מלמדת אותנו שלימוד משותף יכול לסייע בגיבוש קבוצה כזו. יותר מכך – הוא תנאי הכרחי להתפתחות איכותית, שהיא כמובן אינטרס לכל חברה השואפת למצוינות. בתלמוד כתוב (תענית): "מה ברזל זה - אחד מחדד את חברו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. אמר רבה בר בר חנא, למה נמשלו דברי תורה לאש… לומר לך, מה אש אינו דולק יחידי - אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי״. לפי המשל הראשון, כמו שסכין לא יכולה להשחיז את עצמה, ככה גם אדם לא יכול להתפתח בלי חבר. לפי המשל השני, כמו שמקל קטן אחד בלבד לא יכול להדליק מדורה, אלא הוא צריך חתיכות עץ נוספות – ככה גם הלימוד לא ״בוער״ כשעושים זאת לבד. המשלים אמנם עוסקים בלימוד תורה בלבד, שזהו לימוד רוחני ולא מקצועי, אבל העצות המשתמעות מהם בהחלט יניבו תועלת לכל ארגון שיישם אותן.

ההכרה בחשיבותה של חברה להתפתחות מקצועית, עם זאת, עדיין משאירה שאלות פתוחות. למשל, כאשר אנחנו מעוניינים לפתח כישרון של עובד מסוים, באיזה הרכב של אנשים נשבץ אותו? לכך מתייחסת עצה מפורסמת במסכת אבות והיום נהפכה לפתגם ידוע בפי אנשים: ״... והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים״. כך הרמב״ם מפרש: "אמר שבהיות האדם תלמיד למי שהוא חכם ממנו - יותר טוב לו ויותר ראוי מהיותו רב לפחות ממנו. כי בענין הראשון יוסיף, ובענין השני יחסר...״. כלומר, על מנת לעודד צמיחה מקצועית של עובד – כדאי שנשים אותו בקבוצה של אנשים מנוסים ומקצועיים יותר ממנו, מכיוון שרק כך הוא יצמח. עם זאת, בתלמוד מובעת גם גישה הפוכה, שוב פעם באמצעות  משל: "מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים. היינו דאמר (= וזה מה שאמר) רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן״. לפעמים, דווקא שותפות בין עובדים ברמה מקצועית שווה דורשת מכל אחד מהם אקטיביות רבה, ובכך מפתחת אותם יותר מאשר לו היו לומדים רק דרך מנטורינג מאדם ברמה גבוהה משלהם. וכן, יש מקרים שבהם דווקא בשאלות של אנשים פחות וותיקים ומנוסים יש רעננות מפתיעה, הדורשת מהאדם האחראי לאמץ את מוחו ולחשוב על פתרונות חדשים. ההתמודדות הזאת, לפי דברי התלמוד, מפתחת אפילו יותר משותפות מחדדת בין עמיתים.

מה הדרך הנכונה, אם כן? באיזה צוות תשבצו את העובד הצעיר והמבטיח? האם עלינו ללכת לפי עצת המשנה במסכת אבות, או לפי דברי רבי חנינא בתלמוד? נראה שזה תלוי בסיטואציה וביעד המבוקש. מהי המשמעות של הפעילות שלנו? על מי אנחנו רוצים להשפיע? מהי סוג ההשתפרות שאנו מייחלים לה? מהי הדינמיקה הקבוצתית בארגון? מה טיב העובדים החזקים ומה טיב החלשים? כל אלו משתנים כל הזמן. מנהל חשוב מפתח ארגז כלים מגוון - ויודע איזה מהם לשלוף לפי הנסיבות.