חילונים לומדים גמרא: האם זה באמת טרנד חדש?
יותר ויותר אנשים מגלים את לימוד הגמרא. יהודים שאינם שומרי מצוות במובן המסורתי של המילה, מתעניינים, מעמיקים, גודשים את השיעורים ובתי המדרש הייחודיים, לומדים בזוגות ("חברותא"), בטלפון, במקומות עבודה, בזום, בשיעורי אינטרנט. זו כבר תופעה, ובכל הגילאים
- מאיר דורפמן
-
אא
כשהיה הרב ישראל מאיר לאו רב צעיר בצפון תל-אביב ואדם לא מוכר במיוחד, קיבל יום אחד טלפון, ומעבר לקו נשמע קולו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון. הוא שאל האם הרב הצעיר יוכל לסור למעונו לשיחה. הרב לאו חשד שמישהו "עובד עליו", עושה מעשה קונדס. סוף סוף, די קל לחקות את בן-גוריון... למה להאמין שראש ממשלה יתקשר, ועוד בעצמו, לרב לא ידוע ויבקש להיפגש עמו? אחרי בירור, נודע לו שאכן היה זה קולו האותנטי של בן גוריון. למחרת הוא הגיע לביתו של בן גוריון בשעה היעודה. עוזרו פתח את הדלת והושיב אותו בסלון, להמתין לראש הממשלה. בינתיים סקר הרב לאו את ארון הספרים בסלון, והופתע לראות שם את סדרת 'התלמוד הבבלי', כל חלקי הגמרא, על אחד המדפים. שאל הרב לאו את העוזר אם בן גוריון משתמש בספרים אלו. השיב העוזר שבכל יום הוא מבקש כרך מהספרים האדומים הגדולים הללו, מעיין בו כשעה, ומחזיר.
הדבר מפליא, משום שבן גוריון היה מדבר תמיד בהתלהבות דווקא על התנ"ך. הוא כתב על התנ"ך, הוא טען שהתנ"ך הוא ה"קושאן" שלנו על הארץ, כידוע, אבל מה לו ולגמרא? נראה שדור מייסדי המדינה הרגיש שייכות לתנ"ך ולא לתלמוד. התנ"ך, שהתרחש בארץ ישראל ולא בגלות בבל, שעל גיבוריו נמנים מצביאים, מלכים, משוררים ונביאים, היה קרוב לליבם יותר מהסדרה שחוברה ע"י אנשי החשיבה האנליטית, היורדים לפרטים, המייגעים את מוחם בפתרון סוגיות מופשטות, ומסדרים את כל חיי האנוש בהגדרות עקרוניות. נאומי דור מייסדי המדינה היו מלאי פאתוס, כחיקוי לגיבורי התנ"ך, בשפת התנ"ך ההולכת ומתעוררת בארץ התנ"ך, עם מוסר הנביאים. הגמרא נדחקה אצלם לקרן זווית.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, ביטא לאחרונה את צערו על כך שלא זכה מעולם ללמוד גמרא. הרב עדין שטיינזלץ, מתרגם הגמרא וחתן פרס ישראל, טען שכשנזנחה הגמרא, נשכחה עמה גם היכולת שלנו להתווכח, לריב ולהמשיך לחיות יחד כעם אחד. בתנ"ך, כפשוטו, אין ויכוחים, אין הוכחות וסתירות, אין מבנה לוגי, הצבעות, הכרעות דמוקרטיות, יושר אינטלקטואלי גלוי, כל מה שנמצא ממנו בגמרא לרוב. בבתי הספר לא לימדו גמרא, ורוב הציבור כבר אינו יודע איך היא נראית, אפילו מבחוץ.
מסתבר, שגם אנשי הדור שזנח את הגמרא, שלא הכניסו אותה למערכת הלימוד בבתי הספר, לא היה מסוגלים אישית לוותר עליה, על חוכמתה, על העצות הרלוונטיות שיש בה בכל תחום מחיינו, על האתגר האינטלקטואלי, על החשיבה והניתוח המעמיקים שבה. שר החינוך הראשון, בן ציון דינור, איש מפא"י, היה בקיא ברוב מסכתות הגמרא, אולי אפילו בעל פה...
בלב תל-אביב שוכן בית העיתונאים על שם נחום סוקולוב. סוקולוב, ששמות רחובות רבים בארץ נקראו על שמו, היה נשיא ההסתדרות הציונית, יד ימינו של הרצל, סופר וחוקר, אבל בית העיתונאים ו'פרס סוקלוב לעיתונות' נקרא על שמו משום היותו אבי העיתונות העברית. אגב, שמה של העיר העברית הראשונה "תל-אביב" הוא מטבע לשון של סוקולוב. מנהג היה לו לנחום סוקולוב, שבו החל מילדותו המוקדמת מאד, ובו התמיד עד מותו, שלא לוותר על לימוד הגמרא באף יום מימי חייו. הוא נפטר בשנת 1936. הוא היה בן דורו של המשורר חיים נחמן ביאליק, שכינס את רוב החלק הפילוסופי הגלוי של התלמוד, יחד עם רבניצקי, ל"ספר האגדה".
פעם שהיתי בדרום אפריקה, בעיר קייפטאון, והוזמנתי לארוחת ערב בבית אחד מיהודי הקהילה. ביתו שכן סמוך למפגש האוקיינוסים, בקצה הדרומי של העולם, בתוך חורשה מקסימה. קהילה יהודית קטנה יש שם, ציונית מאד, רובה לא שומר מצוות. במהלך הארוחה שוחחנו על נושאים יהודיים, ולהפתעתי, שמתי לב שהאיש בקיא היטב במושגי הגמרא ובמרחבי מקורות היהדות. שאלתי אותו היכן למד גמרא. וזו הייתה תשובתו: 'אבי גדל בליטא. בכל בית יהודי בליטא למדו, חיו, נשמו גמרא. היא הייתה אהבת חייהם. הם חיו בעוני מחפיר. כדי לצאת ממצב חומרי קשה זה, הוא עבר לדרום אפריקה. בימים ההם קשה היה לשמור שבת במדינות כאלה, ועם השנים הוא נטש את קיום המצוות. אבל על תאוותו ללימוד גמרא הוא לא הצליח להתגבר עד יום מותו. הוא נהג ללמוד כל יום. אחרי שנפטר, חשבתי שהנצחתו הראויה תהיה בלימוד כזה. מאז, בכל שבוע, במשך עשרות שנים, מתקיים בביתנו שיעור גמרא...'
חידוש יש בשנים האחרונות. יותר ויותר אנשים מגלים את לימוד הגמרא. יהודים שאינם שומרי מצוות במובן המסורתי של המילה, מתעניינים, מעמיקים, גודשים את השיעורים ובתי המדרש הייחודיים, לומדים בזוגות ("חברותא"), בטלפון, במקומות עבודה, בזום, בשיעורי אינטרנט. זו כבר תופעה, ובכל הגילאים. אני יודע על מאות חברותות טלפוניות כאלה, על רבים לומדי 'דף יומי' שאינם דתיים. כך למשל, התראיין לאחרונה האלוף עוזי דיין וסיפר על החברותא שלו עם פרופ' ישראל אומן ללימוד הדף היומי. בניסיון האישי שלי, קורסים לגמרא המיועדים לקהל לא דתי מתמלאים עד מהרה עד אפס מקום. מעניין יהיה לראות לאילו עוד שיאי יצירה וחוכמה יגיע העם היהודי, כשרבים יותר בתוכו יכירו את חכמתו העתיקה!