זה לא סרט מדע בדיוני: המזימה של טיקטוק נחשפה בארה״ב

כל תסריטאי מתחיל, שמחפש השראה לסרט מדע בדיוני שיש בו קורטוב ריאליסטיות, ימצא סיפוק רב בסערה הציבורית שמתחוללת באמריקה סביב טיקטוק. כנראה שרוב הצעירים המשתמשים בטיקטוק עסוקים יותר מדי בלרקוד ולזפזפ סרטונים מכדי לתהות על האינטרסים הנסתרים שמאחורי האפליקציה הפופולרית. אבל אתם, אם נשארתם עד כאן, אולי בכל זאת סקרנים.

אז נתחיל מזה שחברת האם של טיקטוק, "ByteDance" , היא חברה סינית בעלת קשר הדוק עם מפלגת המק״ס (= המפלגה הקומוניסטית הסינית, השולטת בסין ביד חזקה). בעשור האחרון, סין פועלת כדי להרחיב את שליטתה הכלכלית בעולם. באמצעות השקעות במדינות שונות (בחברות היי-טק, בתחבורה ציבורית וכו׳), סין גורמת לתלות כלכלית שמסייעת לה להשפיע על ההתנהלות הפנימית במקומות שבהן השקיעה. בניגוד לארה״ב, סין אינה דמוקרטיה, והשלטון יכול להשתמש בכל החברות והמשקיעים הסינים שלו כמו בחיילי שחמט. מעבר לכך, וכאן אנחנו נכנסים למרחב המטריד של סרטי המדע בדיוני – סין מנצלת את טיקטוק כדי לגנוב מידע אישי ממשתמשי האפליקציה.

 לפי שבועיים, אחרי חודשים של דיונים, ארה״ב הוציאה הצעת חוק האוסר על הפצה, תחזוקה או אספקת שירותי אחסון באינטרנט לאפליקציות שמנוהלות על ידי שלטון אחר. בפשטות, החוק מאלץ את טיקטוק למכור את עצמה לבעלים אמריקאיים, ואם לא - השימוש שלה ייאסר בארה״ב. ההצעה התקבלה ברוב של 352 לעומת 65, ועתה היא עברה לדיון בסנאט. הפדרציה היהודית של צפון אמריקה, הארגון היהודי הגדול ביותר בארה״ב וקנדה, שלחו מכתב תמיכה בקונגרס, בו נכתב:״טיקטוק היא המדיה הגרועה ביותר בכל הקשור לאנטישמיות... חברת האם של טיקטוק מחויבת לממשלת סין שהתייצבה כנגד ישראל אחרי אירועי ה- 7 באוקטובר, ומילאה את הרשתות החברתיות בשיח אנטישמי ואנטי ישראלי״.     

טיקטוק, כמובן, לא קיבלה את השתלשלות העניינים ברוח ספורטיבית. עוד לפני שהצעת החוק התקבלה, היא החלה לשלוח הודעות למשתמשים שלה: ״הממשלה מנסה לקחת לכם את הקהילה שאתם ועוד מיליוני אמריקנים אוהבים״. להודעה צורפו שמות של נבחרי ציבור המייצגים את האזור שבו הם מתגוררים, תוך שימוש במיקום המכשירים, וכן מספרי הטלפון שלהם. כתוצאה מכך, חלק ממשתמשי טיקטוק שלחו לנבחרי ציבור הודעות קוליות וטלפוניות המאיימות לרצוח אותם אם יצביעו בעד החוק.

ובכן, אם העלילה ההזויה הזאת לא הייתה אמיתית, ייתכן והיינו מתבלבלים וחושבים שזאת פרודיה על חופש הביטוי. הרי ערך זה, שהוא בבת עינם של שוחרי הדמוקרטיה, נועד למנוע אפשרות לדיקטטורה מניפולטיבית של שטיפת מוח מהסוג שקם ברוסיה הקומוניסטית ובגרמניה הנאצית. ואילו כאן, אנחנו רואים בדיוק ההפך – דווקא ההקצנה בחופש הביטוי אפשרה לטיקטוק לשטוף את המוח של מיליוני צעירים במידע אנטישמי ואנטי ציוני, למען מטרות פוליטיות של דיקטטורה צינית. ואם את זה הם עוד עשו בדרך חמקמקה ונסתרת – ההודעה ששלחו על מנת להפעיל את המשתמשים שלהם כנגד הממשל האמריקאי אינה משתמעת לשני פנים. סין מעוניינת לשלוט באזרחי הטיקטוק כמו במריונטות, בדיוק באותו אופן שבו היא שולטת באזרחים הסינים.

כיצד, אפוא, צריך להתייחס לערך של חופש הביטוי? כאשר שאלו זאת את הרב קוק, ענה (אגרות הרא״יה): ״... אין לנו אפילו מדה אחת בעולם שלא תהיה הקיצוניות מזיקתה (= מזיקה לה), ועוד טבע העניין מחייב שיש גבול לחופש הדעות, שאם לא יהיה שום גבול, כל אחד יפרק עול כל מוסר מוסכם, עד שיגיע בבינתו הפרטית לסוף הדעה על מה הוא עומד, ואז תמלא הארץ נבלה... למשל שיסכים אדם בלבבו שאין שום עוול ברציחה הוא ודאי חטא, שאם ההסכמה הזאת תפריח - יהרס קיום העולם, וכן כיוצא בזה... אם היה שום עם בעולם, שעיקר הווייתו בתור עם וקיומו יהיה תלוי באיזו דעה, אז הייתה רשות גמורה וגם חובה שביחס לזאת הדעה לא ימצא בקרבו חופש-הדעות. כי אין זה חופש כי אם עצלות מלהגן על עצמה, בשביל איזו נטייה של גירוי עצבים מאנשים פרטיים״. 

במאמרו זה, הרב קוק נותן שתי סיבות המצדיקות את הגבלת חופש הביטוי: האחת, יש דעות מסוכנות שלא מוסרי להפיץ אותן. אם אפליקציה כלשהי מפיצה מסרים המעודדים רצח וגניבה למשל – בהחלט ראוי למנוע את חופש הביטוי שלה. הדוגמה השנייה שהרב קוק מתייחס אליה היא פעולה המערערת את יסוד הקיום של עם מסוים – גם אם אותה פעולה לא מצטיירת כבעייתית באופן מובהק. טיקטוק, המשמש כלי נשק משמעותי בניסיון של סין להשתלט על העולם, הוא דוגמה לכך. לכאורה הסינים משחקים לפי כללי המשחק, ובעלי האפליקציה יכולים לטעון שזאת חברה תמימה השואפת להצלחה כלכלית. אך היות וארה״ב חושדת בה, ובצדק, שהיא מאיימת על ״הוויתה בתור עם וקיומה״, הגבלת חופש הביטוי היא הכרחית.

היחס המורכב של חכמת היהדות כלפי חופש הביטוי, נובע מתוך ההערכה שלה כלפי כוח הדיבור. בספר בראשית, בכל פעם שאלוהים יצר נדבך נוסף בעולם – הוא עשה זאת על ידי דיבור. לדוגמה, בריאת האור: ״ויאמר אלוהים ויהי אור – ויהי אור״. אך כמו שלדיבור יש כוח להוסיף אור בעולם, כך גם יש לו את הכוח להרוס. בזוהר (פרשת פיקודי) כתוב, שכאשר אנשים על הארץ מדברים לשון הרע, רוח של סכסוך מתעוררת בשמיים וגורמת למוות ולמלחמות בעולם. בהקשבה שטחית, דברי הזוהר אולי נשמעים מיסטיים ומפוקפקים, אך כאשר מסתכלים על השפעת הרשתות החברתיות על החברה האנושית בעשורים האחרונים – פתאום מבינים מהי כוונת המשורר. 

חופש ביטוי המוחלט אפשר לטיקטוק, באמצעות דיבור לא מוסרי (לשון הרע), להרתיח את קלחת האנטישמיות העולמית ולדרבן אנשים לאיים על חייהם של אנשי ציבור. הצעת החוק האמריקאית מבשרת על תקופה חדשה, שבה העולם המערבי הפנים לקח נוסף. הלקח הראשון, שנלמד לאחר זוועות המאה ה – 20, היה עד כמה חופש הביטוי חיוני. הלקח השני, בעקבות חשיפת הכוח ההרסני של רשתות חברתיות במאה ה-21, הוא שגם את חופש הביטוי צריך להגביל.