האם סרטי 'מלחמת הכוכבים' עומדים להפוך למציאות?

לפני כחודש וחצי, ארה״ב אישרה באופן רשמי את הטענה שרוסיה מפתחת טכנולוגיה אנטי לוויינית חדשה. אמנם אין כאן איום ישיר על אזרחי המדינה, אך זה בהחלט מטריד את ארה״ב, ובמובנים רבים זה צריך להדאיג את כל העולם. זהו עוד סימן המבשר תקופה חדשה שבה סרטי ״מלחמת הכוכבים״ הופכים אקטואליים – עידן שבו המלחמה מתפשטת ברחבי החלל.

כשלוקחים את הידיעה הזאת ומצרפים אותה לשאר הטכנולוגיות שפורצות את דרכן בימינו– בינה מלאכותית, הנדסה גנטית ועוד,  מתעוררת תחושה מנוכרת ומפחידה על הקצב שבו הטכנולוגיה דוהרת, כאשר שאלות מוסריות נותרות מאחור ללא מענה. קאזואו אישיגורו, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 2017, כותב בספרו ״לעולם אל תיתן לי ללכת״ עלילה שבליבה טמונה אותה שאלה נוקבת. הסיפור מתרחש במציאות אלטרנטיבית, שבה משתמשים בהנדסה גנטית כדי לייצר ״שיבוטים״ של ילדים, מגדלים אותם בפנימייה עד בגרותם, וכשהם מתבגרים – מקריבים אותם כדי לתרום את איבריהם לאנשים חולים. באחת הסצנות בעמודים הראשונים, אישה מן ההנהלה של הפנימייה (בת אדם רגילה, לא שיבוט), נכנסת בטעות לחדר ורואה מחזה שגורם לה לבכות: ילדה משובטת רוקדת לאט לניגון של תקליט, ומערסלת בקרבה תינוק דמיוני. שנים אחר כך, בסוף הספר, כשהילדה המשובטת התבגרה, הן נפגשות שוב ונזכרות באותו מקרה. הילדה שואלת אם הגברת בכתה כי היא זיהתה את הכמיהה של הילדה לחיים רגילים שלעולם לא תזכה להם, הרצון להפוך לאם ולגדל משפחה, אך הגברת אומרת שהייתה סיבה אחרת: ״... כשראיתי אותך רוקדת באותו יום, ראיתי משהו אחר. ראיתי עולם קרב ובא מהר. מדעי יותר, יעיל, כן. יותר ריפויים למחלות הישנות. טוב מאוד. אבל עולם אכזרי, קשה. וראיתי ילדה קטנה, שעיניה עצומות בחוזקה, והיא מחזיקה צמוד לחזה את העולם הטוב והישן, עולם שבליבה היא יודעת שלא יישאר, והיא מחזיקה אותו ומתחננת שאף פעם לא ייתן לה ללכת״.

ככל שהעוצמה האנושית מתגברת, כך גם הסכנה שבשימוש לא נכון בה. הדילמות אמנם מחריפות מדור לדור, אך לפי חכמת היהדות – היסוד להן מונח כבר בבריאת האדם: ״ויקח ה׳ אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה״. לפי פסוק זה, מטרת האדם היא ברורה – לעבוד את העולם ולשמור עליו. כאשר אדם וחווה מפרים את ציוויו של אלוהים ואוכלים מן הפרי האסור, הם מוכיחים לו שהם אינם בשלים לכך והוא מגרש אותם, שילמדו בדרך הקשה. הדורות הבאים מאז שקין רוצח את הבל אכזבו את אלוהים. לא רק שהם לא שמרו על העולם - הם גם השחיתו אותו במעשיהם הרעים. ואז, דורות ספורים אחרי המבול של נוח, נולד אברהם. 

הייחוד של אברהם היה קודם כל בכך שהוא לא קיבל את הנורמות המקובלות בעולם רוחש אינטרסים, המונע על ידי תאוות וגחמות. אברהם דרש צדק ומשפט. כאשר אלוהים מתכנן להחריב את סדום, מופיע מונולוג של אלוהים:״הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט...״. נראה, לפי הפסוקים, שהסיבה לכך שאלוהים מוכן לשתף את אברהם בתוכניותיו, והסיבה לכך שהוא מרעיף עליו ברכות היא אחת – הוא סומך עליו שישמור על ״דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״. ואכן, אברהם מוכן להתווכח אפילו עם אלוהים למען מטרה זו:״... חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע, חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!״. 

בדילוג של דורות קדימה, אנחנו מגיעים לעבדות מצרים. הייעוד של בני ישראל, בתור היורשים של אברהם, הוא להביא לעולם צדק ומשפט, יסוד הכרחי לשמירה על העולם (המשימה המקורית של אדם וחווה). לשם כך, הוא מעביר להם קורס אינטנסיבי בעבדות במצרים, שהרי מי שחווה אכזריות וחוסר צדק על בשרו מסוגל להבין יותר מכל אחד אחר עד כמה חשוב לרדוף צדק. אולם אחרי יציאת מצרים, בשעה שמשה עולה להר סיני ומתעכב עם אלוהים ארבעים ימים וארבעים לילות, העם נלחץ מהיעדר עד המנהיגות, עושה לעצמו פסל של עגל ומשתחווה אליו. מדוע המעשה הזה מרגיז את אלוהים כל כך, שהוא מאיים להשמיד אותם ולהתחיל מחדש עם צאצאיו של משה? מפני שהפעולה הזאת מבטאת נטייה נפשית, שכל עוד היא קיימת – אי אפשר באמת להילחם למען הצדק. עבודה זרה, השתחוות לאלילים שמייצגים כוחות מסוימים במציאות ( כמו עוצמתו של השור, שהעגל מייצג), מעידה על התרפסות בפני כוח וחוסר יכולת לעמוד כנגדו. רק עם שיש לו מספיק אומץ לעמוד למען הצדק, גם כשזה לא משתלם, רק עם שמסוגל לעמוד כנגד הכוחות השריריים שמנהלים את שאר העולם - רק הוא בשל לייעוד שאלוהים הציב. 

בפרשת השבוע שלנו, לאחר שהקימו את המזבח – אהרון הכהן מקבל ציווי להקריב עגל כקורבן מיוחד לחניכת המזבח. הבחירה דווקא בעגל, מרמזת על רעיון בסיסי בחכמת היהדות. כשאנחנו נשלטים על ידי הכוחות שהעולם מציע, התוצאה היא השחתת המציאות. כשאנחנו משתמשים בכוחות הללו למען מטרה גבוהה יותר, למען עולם צודק וטוב יותר, או בשפת התורה ״למען ה׳״, אותו אל מסתורי שדרכו ״לעשות צדק ומשפט״ – אז הם מאפשרים לנו לשמור על העולם.

המסר הזה מחזיר אותנו לתחילת הכתבה, ופתאום התאוצה הטכנולוגית העולמית מוארת בזרקור שונה, צבע קדום יותר שמקורו עוד משחר האנושות. משעה לשעה, מהמצאה להמצאה ומסטארט אפ לסטארט אפ, הולכת וגוברת השאלה שכבר אי אפשר להתחמק ממנה – האם תמיד נשכלל את הטכנולוגיה לשם העוצמה, או שיבוא יום ונשכלל אותה למען הצדק?