איך מנהלים ליל סדר בלי להרגיש שאנחנו בעונש?

שאלה:

בכל שנה לקראת פסח מדברים על המשמעות של החג, הרגשת חירות, סיפור לאומי וכל מיני רעיונות נשגבים. אני טיפוס יותר מעמיק, רוחני, אבל תכל'ס, אצלנו במשפחה, כל ההגדה היא כמו איזה עונש, משהו שצריכים לקרוא מהר, חלק מדברים תוך כדי, אף אחד לא מבין כלום, ובסוף מגיע האוכל עם אנחת רווחה. מתסכל. איפה טעינו? מה אפשר לעשות?

תשובה:

  בט"ו בשבט ערכתי "סדר ט"ו בשבט" באוניברסיטה העברית בירושלים, עם שירים, הסברים, סיפורים, ברכות ומנהגים. האמת היא שקצת התאכזבתי מהידע הנמוך של המשתתפים הצעירים, מחוסר ההיכרות עם מה ש"שלנו", ואפילו עם השירה הישראלית. אחרי ה'סדר' ניגשו אלי שני אנשים עם עיניים מלוכסנות, וסיפרו לי ששניהם פרופסורים בסין, נמצאים כאן בחילופי משלחות אקדמיות, מלמדים וחוקרים בתחומם. הם ביקשו ממני לקבל את המצגת שהקרנתי, כדי שיוכלו ללמוד איך משמרים מסורת ומעבירים אותה לדור הבא. לטענתם, ולהפתעתי, אצלם בסין הם לא מצליחים לעניין את הדור הבא במסורת העתיקה שלהם, דבר שאנחנו מצליחים בו כל כך טוב, לדבריהם, והם חוו את זה עכשיו... הם רוצים לפענח את הסוד שלנו. בהתחלה חשבתי שהם צוחקים עלי, אבל כשהבנתי שהם באמת מתכוונים לכך, מסרתי להם את המצגת. ובכל אופן, נדמה לי שהיא לא תעזור להם הרבה... כי הסוד שלנו הוא בליל הסדר של פסח! הערב הזה מקודש לכולם, בכל מקום ובכל הדורות, ללא הבדלי השקפת עולם.

הבעיה שהעלית קיימת כמעט בכל בית יהודי, ולא רק היום אלא בכל 3,336 השנים שהעולם היהודי מציין את הלילה הזה, ושומר עליו בקדושה מיוחדת. בלילה הזה דואגים לכל יהודי באשר הוא, שלא יחסר לו דבר מלחגוג את החירות, ושלא ישב בבדידות. כדאי לשמוח בעצם ההתכנסות, האזכור, קריאת משהו מההגדה, זה כבר יעשה הרבה. כולנו זוכרים את ליל הסדר מילדותנו!

התורה עצמה חששה ממצב שתיארת שהחבר'ה לא יתעניינו ב"סיפורי סבתא" היסטוריים, ולכן כל הלילה הזה נבנה ע"י חכמינו עם מסגרת שתהיה מותאמת לדורות. ומה הסוד?

1. ספר סיפור! אל תתן הרצאה. אנשים אוהבים לשמוע סיפור כי זה מדבר אל המקום החווייתי בנפש. זה לא מידע. "אפילו כולנו חכמים...מצוה עלינו לספר".
2. אבל איך תשיג הקשבה ראשונית? צור גירוי לשאלה. שאלה יוצרת כלי קיבול, סקרנות, רצון להקשיב. מתי בפעם האחרונה נזקקת למלא בריכה ע"י ברז שממלא אותה ב-3 שעות, ועוד ברז שממלא בקצב של 4 שעות? אני מעולם לא מילאתי בריכה כזאת, ונדמה לי שכך גם רוב בוגרי מערכת החינוך הישראלית. ורובנו גם לא יצאנו עם מכונית מתל אביב בשעה x כדי לפגוש מכונית שיצאה מירושלים בשעה y, לפחות מאז שנבנתה האוטוסטרדה. אז למה שהתשובה בשיעור האלגברה תעניין את התלמידים? תשובות מעניינות ניתנות כאשר השואל מתעורר מעצמו לשאול.
3. כדי לשמר משהו באמת, להיות שמרן, אתה צריך להיות מאד גמיש ופתוח לשינויים. לכאורה זוהי סתירה פנימית. היום, בדור עם גירויים אינסופיים, גם אם תספר סיפור, אולי יגידו לך שזה לא מעניין ושזה נשמע כמו "סיפורי סבתא". דבר אל האדם לפי מה שמעניין אותו! כך הוא יהיה איתך.

למשל, הגמרא (במסכת פסחים דף קט"ז) מספרת על רב נחמן, אחד מחכמי התלמוד, שישב בליל הסדר, עם דרו, כך נקרא העבד שלו, ועשה אתו איזה תרגיל היפותטי: 'נניח שיש עבד שעובד קשה, ויום אחד האדון שלו בא ומודיע לו: אתה משוחרר, חופשי לנפשך. איך הוא מגיב, לדעתך?' אבל זה עדיין לא הסוף. הרי יש מאיתנו שעוד זוכרים איך השתוקקו לעזוב את הקיבוץ, אלא שלא היה להם האומץ לעשות את זה. מדוע? משום שהיו מאשימים אותם בבגידה אידיאולוגית ברעיון הקומוניסטי המקודש... וגם – לאן הם היו הולכים? הם לא היו מקבלים שום מענק שחרור מהקיבוץ, ול''בוגדים'' כאלה היו מורידים אפילו את החולצה והמכנסיים, כי זה רכוש הקיבוץ... אבל רב נחמן ידע מה עובר בראש של עבדו, והוסיף משפט: ונניח שהאדון גם היה נותן לו מענק שחרור עצום של כסף וזהב. מה תהיה תגובת העבד? מן הסתם העבד כבר התעורר לגמרי, הוא דרוך כולו לסיפור, שכל כך קרוב לחייו. אחרי התלהבות העבד, והבנת האנלוגיה, אומר לו רב נחמן: עם הדריכות הזאת, כעת, אפשר להתחיל לספר את סיפור ההגדה בלי השאלות של "מה נשתנה". (ע"פ פירוש רש"י שם).

כלומר, אם דווקא מכוניות מעניינות את הילד שלך, ספר לו סיפור על אדם מסכן שנסע כל ימיו במכונית פיאט ישנה, וחלם איך הוא עף באוויר עם טסלה. פתאום הוא קיבל מתנה מדודה שהוא לא ידע בכלל על קיומה, רכב רולס רויס בשווי 28 מיליון דולר, וכעת הוא יושב לנסח מכתב תודה לדודה העלומה. הילד יתחיל בלפחות 4 קושיות משלו: מה, יש באמת רכב ששווה 28 מיליון דולר? ולמה הדודה נתנה לו את זה, היה לו "יום הולדת"? ואיך בכלל יכול להיות שיש דודה שלא מכירים? והאם זה קרה באמת, שדודה שהוא לא מכיר נתנה לו דבר כזה? ואפילו קושיא חמישית לאליהו הנביא: אבא, זה יכול לקרות גם לנו?... ואז תציע לו להעלות רעיונות לניסוח מכתב התודה. איך לפתוח את המכתב, מה לכתוב בו. תראה איך הכל יזרום...

4. אחרי שהשגת את הקשב שלו, ספר לו על יציאת מצרים, אבל סיפור רלוונטי. רתום את המסורת למשהו שקרוב לחייו היום. כמו שהרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז') מדגים את ההמחשה של סיפור יציאת מצרים "כמו שפחה זו כמו עבד זה": תן לו לראות את הסיפור, לשמוע, להריח, לאכול את הסיפור, ללוש אותו וללעוס אותו!

  חמי עבר את ימי ילדותו המוקדמים במחנה טרזינשטט ועוד. הוא אדם שתקן ולא מספר דבר. פעם עשינו אתו את ליל הסדר, ואני כיוונתי את השאלות כך שילדי ישמעו ממנו בצורה הכי אותנטית את סיפור הגלות והגאולה שלו. לזה היינו צריכים את "ליל הסדר". זה לא היה קורה בהקשר אחר או בתאריך אחר.

כך שמעתי פעם ב''שבת הגדול'' שלפני פסח מפי רבה של סביון, הרב דוד ברודמן, איך הוא נאלץ לחגוג את חג החירות כילד, במחנה הנ"ל, כשהגרמנים עשו הצגה אל מול התקשורת העולמית, ונתנו להם את כל אביזרי הסדר. זו הייתה גלות בתוך גלות, הכי מקומם שאפשר. לכאוב סבל ויתמות, ולהגיד כמה טוב כאן... שקר תקשורתי כזה קל היום להסביר למסובין בסדר, בעידן ה"פייק", להמחיש את "עבדים היינו", ואחר כך לספר את סיפור הגאולה והישועה.

בכל בית יש סיפור אישי של ימים קשים, של דמוי עבדות ויציאה לחירות. אמר לי שכן שעלה לארץ וחי במעברה: "הסרט סאלח שבתי – אחד על אחד ממה שעברנו. מתאר בצורה מדוייקת!".לא צריך להיות בן 80 כדי לתרגם סיפורי גלות וגאולה, עבדות וחירות אותנטיים, וגם לא בן 60. חצי השנה האחרונה סיפקה לנו המון סיפורי עבודת וחירות, לצערנו ולשמחתנו. ספרו את סיפור החטופים שחזרו ושטרם חזרו, ספרו על נסים שראו חיילינו, ספרו על לילה שבו ישראל כולה מותקפת ממדינה שרוצה להשמידנו, וכולנו רואים את חיצי ההשמדה נבלמים, כמו שנבלמו חיצי המצרים ע"י עמוד האש והענן. סיפור כזה של יציאת מצרים – לעולם לא יהיה משעמם.