למה קוראים לליל הסדר דווקא בשם הזה?

מכל השמות בעולם, הלילה הראשון של חג הפסח מכונה אצלנו "ליל הסדר".

"סדר"? – האם זה מה שמאפיין את הלילה החשוב ביותר במסורת היהודית?! זהו כאילו היינו קוראים לראש השנה: ליל הסימנים, ליום העצמאות: יום המסדר’ ולערב יום הזיכרון: ליל הטקס. הסדר הוא המבנה הטקסי שבו מאורגן הערב: קדש ורחץ, כרפס, יחץ... וכן הלאה, כפי שאנו מפזמים בתחילת ההגדה. הוא לא מעיד בשום צורה על התוכן של הטקס, אלא מצביע על כך שיש לטקס סדר מסוים. ניתן היה לחשוב לכאורה על לא מעט שמות מוצלחים יותר ללילה הזה: ליל ההגדה, ליל סיפור יציאת מצרים, ליל אכילת המצה ועוד ועוד. מדוע נתפסנו דווקא לאלמנט כה לא-מהותי לכאורה של הלילה – העובדה שיש לו סדר?

אם הייתי צריך לחשוב על שם מתאים ללילה זה, הייתי מכנה אותו: "ליל השאלות". אחד האלמנטים הבולטים ביותר של הלילה הוא שאלת השאלות. ההגדה מעוצבת בדרך של תשובה לשאלה. היא פותחת בתיאור ארבעה סוגים של בנים, שכל אחד שואל שאלה בדרך אחרת, ומיד לאחר מכן, מופיע הנוסח של שאלות "מה נשתנה?". הבן אמור לשאול את אבא שלו, "מה נשתנה הלילה הזה", וכתשובה לכך, אביו עונה לו: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם וכו'".

אלמנט השאלה מהותי לאופי של הלילה. במשנה אומרים חכמינו זיכרונם לברכה כי מטרתו העיקרית של הלילה היא לעורר את תמיהת הילדים, על מנת שישאלו את אביהם. לשם כך, נהוג לעשות כל מיני מעשים חריגים, שיעוררו את הסקרנות של הילד, והוא ישאל: "מה נשתנה הלילה הזה?" – מדוע אנו מתנהגים באופן כה חריג ומוזר?

שאלת הילדים היא למעשה הבסיס למצוות סיפור יציאת מצרים – המצווה לקרוא את ההגדה בליל הסדר. הקטע שאנו קוראים בהגדה, האומר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" מתייחס למקומות השונים בתורה שבהם נאמר: "כי ישאלך בנך". בחומש שמות נאמר: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות יג, יד). בחומש דברים נאמר:

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם. וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. (דברים ו, כ-כג)

 פסוקים אלו הם הבסיס להגדה של פסח, ומסיבה זו, עיצבו אותה חכמים בדרך של שאלה ותשובה. חכמים לומדים כי עיקרו של הלילה הוא לספר לבנים את הסיפור המכונן שלנו. כדי לספר להם את הסיפור, לא די להלעיט אותם בו משל מנסים לשטוף את מוחם. צריך לעורר אותם לשאול, לפתח אצלם סקרנות ותמיהה, ואז, מתוך מצב של שאלה, להתחיל לדבר אתם על העבר שלנו.

מדוע אפוא ליל הסדר אינו מכונה "ליל השאלות"?

לא זו בלבד אלא ששני השמות הללו עומדים לכאורה בסתירה זה לזה. שאלה היא ההפך מסדר. סדר הוא מצב שבו הכל קבוע, צפוי, ברור מראש. ואילו השאלה צפה דווקא מתוך פריעה של הסדר: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?". ישנו מנהג בליל הסדר, לפנות  את הקערות מהשולחן לפני שמתחילים לאכול. הסיבה למנהג משונה זה היא לעורר את הילדים לשאול: מה קורה פה? עדיין לא אכלנו! מדוע אתם מפנים את השולחן? אנחנו מתעוררים לשאלה דווקא כשהסדר מתערער. המונח "סדר" עומד אפוא בסתירה לאלמנט של השאלה שמאפיין את הלילה.

אולם, האם זוהי באמת סתירה? האם עלינו לבחור בין "סדר" לבין "שאלה"?

ישנם רבים הסבורים כי האדם חייב לבחור בין שתי אפשרויות שמוציאות זו את זו: או שהוא בוחר בדרך חיים מסורתית, עושה מה שאבא שלו עשה, ולא שואל ולא חוקר, אלא פשוט "שומר על הסדר". לחילופין, אדם יכול לבחור בדרך חיים ביקורתית, של שאלה, ובחירה זו מחייבת אותו לסטות מן המסורת. הוא אינו יכול לקבל את המסורת, אלא לאחר שאלה וחקירה ובדיקה.

תפיסת עולם זו יוצרת חיץ ברור מאד בין אנשים שהם חלק מהמסורת, ואלו אסור להם לשאול שאלות לכאורה, לבין אנשים שאינן חלק מהמסורת, שלהם אסור לעשות מה שאבא שלהם עשה, לכאורה. הם צריכים לזלזל בשמירת המסורת, ולעשות רק מה שהתבונה שלהם מורה להם לעשות.

ליל הסדר, שהוא גם ליל השאלה, מלמד אותנו שמדובר בדיכוטומיה שגויה. הדרך הנכונה והראויה להעביר את המסורת מדור לדור, היא לשמור את שני האלמנטים: לשמור על הסדר, ובתוכו לשאול שאלות.

מצד אחד, אי אפשר לוותר על הסדר. ליל הסדר הוא הלילה הכי מסורתי שיש לנו. 98% מהציבור היהודי בישראל עורכים ליל הסדר. זהו נתון מסחרר. אין אף אומה ולשון בעולם המערבי שאחוזים כל כך גדולים ממה שומרים על טקס מסורתי כלשהו. מספר היהודים ששומרים על ליל הסדר, מקפידים על הסדר, על העברת המסורת, הוא לא פחות ממדהים. גם אם נדמה לנו שאנו לגמרי מערביים, אנו עם שאדוק מאד במסורות שלנו.

אך הסיבה לכך הוא שליל הסדר הוא גם ליל השאלות. המסורת שלנו אינה מאובן שעובר כמו שריד קדוש מדור לדור. היא מסורת של שאלה. בתוך המסגרת הפורמלית של הסדר, אנו שואלים שאלות: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה ה' אלוקינו אתכם".

הבחירה בשם "ליל הסדר" מלמדת אולי כי כאשר אנו נוטעים את עצמנו חזק בתוך הסדר, בתוך המסגרת של המסורת, אנו יכולים לשאול שאלות. הכוח המיוחד של עם ישראל הוא שמצד אחד הוא שומר על הסדר, מציב את עצמו בתוך גבולות מוגדרים מאד של מסורת, שאותם הוא שומר מדור לדור, ובטחון זה ביציבות הסדר, הוא מה שמאפשר לו לשאול שאלות, ולהעביר את המסורת מדור לדור באופן דינמי וחי.