האלגוריתמים של הרשתות החברתיות עלולים לגרום למלחמת עולם

אחת המגפות הקשות של המאה ה-21 היא אנשים טיפשים עם כוונות טובות. זה לא שהדורות הקודמים היו בהכרח חכמים יותר, אך לפחות הם לא נחשפו לכמות האינפורמציה שאנחנו פוגשים בהבזקים כל חמש שניות. ידע זה כוח, נהוג לומר. ובכן, ידע שמשתולל בלי בקרה יכול להפוך לפצצת אטום. בסרט הדוקומנטרי " The Social Dilemma" , בכירים בגוגל, פייסבוק וחברות נוספות מעידים על האלגוריתמים המסוכנים שמפעילים את האתרים והרשתות החברתיות, ומזהירים מפני הנזק האדיר שהם יכולים לחולל בעולם. הטכנולוגיות הללו, המונעות מתוך מטרות רווח בלבד, מבינות שאנשים אוהבים לשמוע שהם צודקים. לכן, הן חושפות לפניהם אינפורמציה ודעות שמתאימות לתפיסת עולמם, ומרחיקות מהם דעות סותרות.

כך לדוגמא, אנשים הסבורים שישראל עושה רצח עם בפלסטינים ייחשפו אך ורק לכתבות אנטי-ציוניות. אמת או לא, זה לא משנה – העיקר שהקורא יהיה מסופק וימשיך לקרוא. מכאן לא קשה להבין מדוע כולם משתגעים. לא רק בארץ שלנו אלא בכל העולם, הקולות הקיצוניים גוברים ומתעצמים – ההד שלהן חזק שבעתיים בזכות ההד של ערוצי התקשורת. לצערנו, ליותר מדי אנשים אין את הבגרות להודות שהידיעה שלהם לוקה בחסר, או את השכל לקרוא מידע באופן ביקורתי. המידע חודר להם לראש, יורד למעמקי הרגש, ומעורר אותם לפעול באופן קיצוני. אספסוף זועם הופך למריונטה של דור מחזאים חדש – האלגוריתמים.

סיפור מסתורי בתורה מתייחס בדיוק לדפוס הזה. זה קרה כשבני ישראל היו במדבר, מיד לאחר חנוכת המזבח. ״ויִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה׳, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ...״. מדוע אלוהים המית את הבנים של אהרון, כשהם בסך הכל רצו להביא לו קורבן? כדי להבין, צריך להתבונן במושג ״אש זרה אשר לא ציווה״.

האש מסמלת רוח התלהבות אדירה. כמו האש, התלהבות אנושית שמכוונת היטב יכולה לחמם, לשמור עלינו מהקור, לתת חיים. אולם, אש שמשתוללת בעיוורון עלולה לשרוף, ולזרוע הרס ומוות בסביבתה. המסר של הסיפור, הוא שהאש של מעשינו צריכה להדלק באופן מחושב ומדויק. פירוש יכין למסכת אבות, מתייחס למשנה: ״איזוהי דרך שיבור (=יבחר, מלשון בירור) לו האדם? כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם״. וכך הוא מסביר:״... לעשותן (= את המצוות)במתינות ונעימות, ולא בקול המולה והתלהבות זר, ויזכור כי כל ג׳ הדרכים הנ״ל (= כלומר כל האתגרים שהחיים מציבים לנו) הם משתנים לפעמים, משום שתלויים תמיד, בפועל, ובזמן ובמקום, ובמאורע, אשר לפיהן פעולה משובחת תתהפך לפעמים להיות גרוע…״. הפירוש מנמק את החשיבות של לפעול במתינות ובנעימות בכך שהחיים מורכבים להפליא. שום מקרה אינו זהה לאחר, ואין נוסחאות ברורות מראש. אמנם בהיסטוריה של ארה״ב עוינות בין לבנים לשחורים נבעה בראש ובראשונה מיחס גזעני של הלבנים כלפי אוכלוסייה שרק רצתה לחיות בשלום, אך אל לאמריקאים להסיק באופן אוטומטי על סמך הניסיון הזה שגם בארץ ישראל קורה אותו דבר. הישראלים הם לא אמריקאים לבנים. הפלסטינים הם לא אפרו- אמריקאים. כל מקרה הוא שונה, וצריך לבחון בזכוכית מגדלת את פרטי פרטיו לפני שיוצאים לשרוף את הרחובות.

עצה נוספת ממסכת אבות מסכמת את הרעיון במשפט אחד: ״ ...ואל תרבה לעשר אומדות״. בתורה יש מצווה לתת עשירית מן הכספים שמרוויחים למען מטרות חברתיות שונות (לעניים ולכהנים, לדוגמה). העצה היא לא לעשות ״אומדן״ כשנותנים את המעשר, אלא לחשב בדיוק. גם כאשר אדם נותן תרומה גדולה, ראוי שידע בדיוק כמה הוא נתן ואת המשמעות של המעשה הזה, מפני שאם ייכנס לחובות כספיים – הוא עלול להימנע מלתת בפעם הבאה, ובכך גרם יותר נזק מאשר לו היה נותן מלכתחילה פחות.

לפעול במתינות ולחשב היטב את המעשים שלנו זה לא קל, אך זה מה שאפיין את היהדות מימי קדם. בעולם העתיק שלפני היהדות, כולם היו עובדי אלילים. פולחנים אלו היו מבוססים על חוויה של אקסטזה, שחרור יצרים מוחלט, התלהבות ללא גבול מול כוחות הטבע האדירים. בחברות הללו הייתה היררכיה ברורה בין חזקים לחלשים ובין מלכים לעבדים, והיה עיקרון מוסרי אחד דומיננטי – ככל שאתה יותר חזק, כך מגיע לך יותר. והנה, בני ישראל הביאו לעולם דבר חדש – דרך חיים המבוססת על חוקים מוסריים מדודים ומדויקים. גם במשך אלפי שנים של גלות, היהודים שמו בראש מעייניהם את התלמוד – קובץ ספרים שהמשותף לכולם הוא הדגש שלהם על פיתוח דרכי החשיבה וההיגיון, כדי לברר את ההתנהגות המדוייקת בכל מצב. אפשר רק לקוות שהמסר היהודי הזה לעולם יתפשט דיו כדי לעצור את האלגוריתמים שדוחפים אותנו לאט אבל בטוח למדורה הרסנית של זעם חברתי.