אני לא יודעת איפה נגור בשנה הבאה. אז מה?

פגשתי את קרן, חברה שלי, בים של המושב.

״מה חדש?״ היא שאלה אותי תוך כדי שהיא רודפת אחרי הבת שלה. 

״לא כל כך חדש... אנחנו עדיין מחפשים דירה להשכרה ולא מצליחים למצוא״, עניתי לה כשאני רודפת אחרי שני הקטנטנים שלי. 

ניסינו להחליף ביננו עוד כמה מילים כשהבת שלה מעיפה עליה חול והבת שלי מטפטפת עליי גלידה. לא לגמרי הבנו מה כל אחת מנסה להגיד אבל האנרגיה הכללית עברה: אני מתוסכלת כי אני לא רואה ישועה שאני מצפה לה באופק והיא מנסה לעודד אותי.

לאחר הפוגה קלה שבה הילדים שלנו התבייתו על המגלשה בגן השעשועים, הצלחנו להמשיך את השיחה. קרן ניגשה אליי ואמרה לי: ״לפעמים צריך להמתין. לשהות באי-הידיעה. זה יסתדר״. ורגע לפני שהיא שוב נאלצה לרוץ לבת שלה שהחליקה, היא הביאה לי חיבוק חפוז ומחזק. ״זה יסתדר״.

אני מכירה את ההמתנה מהרבה תחומים בחיי. המתנתי להכיר את האחד שלי 31 שנים. המתנתי לראות את פירות עמלי בכמה עסקים שונים שבניתי לאורך חיי. המתנתי ללילות עם שינה רצופה יותר לאחר שילדתי שני ילדים תוך פחות משנתיים (ואני עדיין ממתינה לכך) והיום אני ממתינה למצוא את בית החלומות במושב שאורח החיים בו מתאים לדרך שאנחנו רוצים, ולא רואה מאיפה תגיע הישועה.

נראה שלאורך התורה כולה, ה״שהייה באי-הידיעה״ כמו שקרן קראה לזה, וההמתנה, היא מנת חלקם של הרבה מהמנהיגים, האבות והאימהות שלנו.

שרה אימנו ממתינה 99 שנים להכנס להריון.

רחל אימנו ממתינה גם היא שנים רבות עד שנכנסת להריון ראשון ועוד שנים רבות עד להריונה השני.

בני ישראל ממתינים להגיע לארץ המובטחת בעודם צועדים 40 שנה במדבר.

יוסף ממתין שנים רבות במצרים עד שמתאחד עם אחיו ואביו אחרי שמכרו אותו לעבד.

הרבה מאוד המתנה ו״שהייה באי הידיעה״. 

גם כשמשה רבנו נשלח על ידי ה׳ להוציא את בני ישראל ממצרים הוא נדרש להמתין. להמתין עד שבני ישראל יפתחו את הלב שנסתם מעבודת הפרך ויסכימו לצאת ממצרים, להמתין שפרעה יסכים לשחרר את בני ישראל ממצרים, להמתין שה׳ יתן את הסימן שהגיע הזמן לצאת. נראה שההמתנה הזו לא פשוטה עבור משה רבנו, כי בשלב כלשהו הוא שואל את הקב״ה: ״למה הרעותה לעם הזה?״ שאלה מאוד מתבקשת כשמשהו שאנחנו מחכים לו עדיין לא קרה ואף נראה שהמציאות בכלל הולכת לכיוון ההפוך והשלילי. למה זה קורה??

מתשובתו של ה׳ למשה למדתי הרבה לחיי על המתנה. ה׳ לא עונה למשה על השאלה: ״למה״ אלא מזכיר לו שכרת ברית עם אבותינו ושישנה ארץ מובטחת שמחכה לנו, וכמו שאמרה לי קרן: ״זה יסתדר״, יהיה בסדר.

״יש מצבים שבהם צריך לשהות באי הידיעה״.

זה פחות או יותר מה שה׳ ענה למשה רבנו. הוא לא גילה לו מתי בני ישראל יגאלו ממצרים. הוא לא שיתף אותו במהלכים הבאים שהוא מתכנן עבורם, הוא לא אמר לא למה כל זה קורה, הוא רק הבטיח לו את הברית וההבטחה שלו עבור עם ישראל, וכמו אמר לו: ״תמשיך בשלך. אתה בדרך הנכונה. יהיה בסדר״. לפעמים דברים מסתדרים וישועות מגיעות, כאילו משום מקום, מבלי לעשות לנו הכנה מוקדמת שהן בדרך. 

אני לא זוכרת מי אמר את זה אבל הוא צודק: במילה ״המתנה״ קיימת המילה ״מתנה״, ואולי אם בוחרים לחפש את ה-מתנה המסתתרת בהמתנה, זוכים להמתיק אותה מעט. 

ההמתנה של בני ישראל להכנס לארץ ישראל, עזרה להם ״להתנקות״ מתודעה והרגלים שרכשו כעבדים במצרים ולהתכונן להוויה חדשה לגמרי של בני חורין בארץ ישראל. 

ההמתנה של האימהות להריונות המיוחלים, הולידה מתוכן תפילות שהאור שלהן האיר על כל עם ישראל וגם על הילדים שנולדו לאחר אותה המתנה ארוכה. בזמן ההמתנה הזו, התאפשר להן גם להמשיך בשליחות שלהן, זו שמחוץ לבית. והרי כשמגיעים ילדים, הזמינות לכך פוחתת משמעותית.

אולי ההמתנה שלי לבית חלומותיי עוזרת לי להתחזק בביטחון, אמונה ותקווה שגם כששום אופציה לא נראית באופק. אין שום ייאוש בעולם, כמו שאמר רבי נחמן. 

אז בינתיים אני ממשיכה בשלי, נכנסת ומחפשת באתרים שונים, בקבוצות פייסבוק שונות ודרך אנשי קשר במושב הנחשק שלי, את דירת חלומותיי. אני שוהה באי הידיעה כי אני לא מוצאת שום מודעה רלוונטית באופק ושנת הלימודים הבאה מתחילה להתקרב, הילדים שלי עדיין לא רשומים למסגרת כלשהי וזה די מלחיץ, אבל אני בוחרת לחזק את עצמי שדברים נוטים להסתדר לטובה. ככה אמר ה׳ למשה. ככה הוא אומר גם לי. אני ממשיכה לעשות כל שביכולתי למען הישועה, כי להיות יהודי זה לא אומר להיות פסיבי, זה אומר לפעול כמיטב יכולתי והבנתי ועם זאת להסכים גם לשהות באי הידיעה, לקבל את זה באהבה, לזכור שזה זמני ולא לאבד תקווה. יש הבטחה שיהיה בסדר. 

ואם אתם משכירים איזה בית פרטי במושב באיזור משגב, דברו איתי ?