יהורם גאון במופע חדש מזכיר: למוזיקה יש כוח

יהורם גאון, אחד הקולות הבולטים בזמר העברי משנות ה- 60 ועד ימינו, יוצא לסבב הופעות חדש. למרות שביצע בחייו יותר הופעות משניתן לספור, הוא אמר בראיון לישראל היום:״ אני רגיל לעלות על הבמה הזאת ולהתחיל לשיר. הפעם זה סיפור אחר. המופע הזה זה משהו אחר לגמרי. השאלה שצריכה להישאל היום לפני כל שאלה אחרת היא אם זה הזמן לצאת בתוכנית חדשה. בדרום נלחמים היום, בצפון יילחמו מחר, המזרח רותח, זה הזמן להתחיל בהכנות לחגיגה של תוכנית זמר? התשובה היא כן ודווקא עכשיו - כדי לא להעניק מתנה נוספת למפלצות שמעבר לגבול המייחלים לכך שגם היום-יום שלנו בעורף יהפוך ללילה שחור. דווקא עכשיו. מופע שצועק מסר של תקווה שאנחנו לא עוצרים שום דבר, רק ממשיכים בעקשנות ובעוצמות נפש לחיות, כי זה נשקנו הסודי״. 

אכן, יהורם גאון לא סתם מתרגש. כמו מוזיקאים אחרים שהתעוררו בתקופה האחרונה, הוא מבין את גודל השעה. מאז פרוץ המלחמה אנו עדים לנסיונות של אמנים להביא את קול הדור. והדור שלנו הוא לא הדור של ה- 6 באוקטובר. יש טעות נפוצה לגבי היסטוריה: נוטים לחשוב שזמן הוא המרכיב המהותי שלה. אך האמת היא שהזמן הוא פרט טפל. האירועים והתגובות שהם גוררים – אלו הדברים היחידים שההיסטוריון מתבונן בהם כדי להבין מתי מתחלפת תקופה. לעיתים, דווקא התבוננות בפרטים שוליים כביכול, כמו מוזיקה, יכולה לחשוף בפנינו הלך הרוח שיוביל לשינויים הרי גורל. כשמסתכלים על המוזיקאים הנערצים של הדורות האחרונים, בולט לעין שהאמנות של רובם עוסקת בחוויות אישיות. אם הם שירתו בצה״ל או תרמו בדרך אחרת למדינה - על פי רוב זה לא היה מעניין את אוהדיהם. אולם, אי אפשר להאשים אותם באגוצנטריות מוגזמת, שהרי התשוקות של המאזינים הן אלו שהשתקפו בשיריהם. המוזיקאים האלה רק ביטאו את הערכים המוחצנים של הדור. 

אך היום דברים השתנו, וברור לכל עין שהמוזיקאים הנערצים הם טיפוסים כמו עידן עמדי ויהורם גאון, אנשים שרוצים לתת מעצמם ושאהבת ישראל בוערת בדמם. יחד עם זאת, אמנות היא לא רק שיקוף של המתחולל בליבנו, פעילות שערכה היחיד הוא שעשוע בלבד. אמנות לא רק משקפת, אלא גם מזקקת ומעצימה את הכוח הרוחני הגולמי שאצור בציבור, ומפיקה ממנו רוח חזקה המניעה אותנו מנקודה לנקודה. האמנות משפיעה על תפיסות הציבור, ובכך יש לה השפעה בעקיפין על מהלכים פוליטיים. 

הרמב״ם מבהיר לנו שהנביאים, המנהיגים הרוחניים הגדולים בעם ישראל, לא היו רק בעלי כישורים פילוסופיים – הם היו אמנים. על מנת לקבל השראה לנבואה, לא מספיק להיות רק בעל יכולות אינטלקטואליות, אלא צריך את הכוח לדמיין ולהגות באופן יצירתי. מנהיגות צריכה לא רק לומר את ״מה שנכון״ – היא צריכה לגעת לנו בלב. הנביאים הרבו להעביר את המסרים שלהם במשלים. במילותיהם הם ציירו תמונות רבות עוצמה שנגעו בלב של העם היהודי במשך אלפי שנים. עדות לכך שהכוח של הנביאים היה לא רק שכלי אפשר לראות באלישע הנביא, שביקש שינגנו לו כדי להשרות עליו את רוח הנבואה:״ וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-ה׳״. כדי לגעת לאחרים בלב, צריך קודם כל לעורר את הלב של עצמך. 

בצמתים המכריעים בתולדות ישראל, תמיד היו נביאים שביטאו את האירוע באמצעים אמנותיים. לפעמים אלו היו רגעים של שמחה, כמו קריעת ים סוף או שירת דבורה הנביאה – אז יצאו נביאים במחול או שרו בהודיה. לפעמים זאת הייתה שירת קינה, כמו מגילת איכה לאחר חורבן בית המקדש – שירה שחוסברה מתוך תקווה נזכור את ייסורינו ונלמד מהן לפעם הבאה. לפעמים זאת הייתה שירת נחמה, כמו נבואתו של ישעיהו:״ נחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ (= נגמר הזמן של העונש שלה), כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ:  כִּי לָקְחָה מִיַּד ה׳, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ...״. 

השירים נטעו בנו תחושת המשמעות, והם נתנו לעם ישראל את הכוח להמשיך. במובן הזה, יש שיאמרו שהנביאים לא רק חזו את חזרת היהודים מן הגלות לארצם, הם גם חוללו אותה. המילה ״נביא״ מרמזת על אקטיביות, כמו ״להביא״ – פעולה שמחוללת שינוי. ונביאי העם שלנו בהחלט חוללו שינויים. 

האמנים שלנו היום, כמובן, לא מתיימרים להיות נביאים. עדיין, אי אפשר לזלזל בהשפעתם. נראה שבשנים הקרובות נראה עוד ועוד מוזיקאים שהולכים בדרך זו, מונעים מתוך אותה הבנה שמהדהדת בדבריו של יהורם גאון: אמנות היא כוח רוחני בעל השפעה גדולה, ועם הכוח - מגיעה האחריות.