החבר הגוי שלי ג'נטלמן יותר מכל היהודים שהכרתי. למה שלא נתחתן?

שאלה: 

לאחרונה התחזק קשר ביני לבין בחור מקסים, נבון, ועם הרבה תכונות נפלאות. אנחנו צועדים לעבר זוגיות קבועה. הבעיה היא שהוא לא יהודי. לי זה ממש לא מפריע, העיקר שהוא בן אדם. אבל המשפחה שלי יוצאת מדעתה, ההורים שלי אומרים שזו התבוללות. הוא אוהב את מדינת ישראל, הוא נחמד וג'נטלמן יותר מהרבה יהודים שפגשתי. עד שאני מוצאת, סוף סוף, מישהו כלבבי... בכלל, קראתי שהילדים הולכים לפי האמא, אז הילדים שיהיו לנו בע"ה יהיו יהודים, נכון? הוא גם מאד מזדהה עם הערכים של היהדות, הרבה יותר מכמה יהודים שאני מכירה. הוא אפילו צם אתי ביום כיפור. אז למה ''התבוללות''? מה כל כך נורא להתחתן עם מישהו שהוא לא יהודי?

תשובה: 

את עומדת בפני ההחלטה הכי משמעותית בחייך. בלי להתייחס לתוכן שלה, צריך להדגיש כמה היא חשובה. הגמרא (במסכת יבמות כ"ג, מ"ה), ספר הזוהר (בפרשת חיי שרה קל"א) והרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב, הלכה ז'-ח') אומרים שיש בחיים החלטות הפיכות, כידוע, ויש החלטות שאינן הפיכות, וההחלטה הכי בלתי הפיכה שקיימת היא להתחתן עם לא יהודי(ה).  

מדוע זו החלטה בלתי הפיכה? ראשית, כי זוהי המציאות! מי שהתחתנה עם לא יהודי, או להיפך, הילדים לא יישארו יהודים בשום מובן שהוא. אם האמא אינה יהודייה, ברור שהילדים אינם יהודים. ואם האמא יהודייה, הילדים שלה יהודים לגמרי, אבל רק רשמית-הלכתית, לא מעשית. אין כמעט סיכוי שהם יגדלו כיהודים, ע"פ סטטיסטיקות של 200 שנה. זו המציאות החד-משמעית. אי אפשר להתווכח עם עובדות אלא רק עם דעות. ומהו ההסבר? הרי יש להם גם אבא, 50% מהוריהם... וגם אם האמא יהודייה, הרי שההמשך היהודי לא היה כל כך חשוב לה, אז מדוע שלהם הוא כן יהיה חשוב? האם היא נתנה להם דוגמא אישית של המשכיות יהודית בכל מחיר? הרי לה אין אמון בעם שלה, היחיד שהוא "בן אדם", ג'נטלמן, בעל מידות טובות, מכל מי שהיא פגשה בחייה, היה דווקא גוי, אז איזו אמירה יהודית יש לה כלפי ילדיה? המציאות חזקה מכל האמירות!

הניסיון הוא של אלפי זוגות מעורבים, ואני אישית פגשתי המון, שהילדים אף פעם לא נשארים ביהדות. כמעט כל אחת מהן אמרה: אצלי זה יהיה אחרת. אבל העובדות ברורות לגמרי. הקידוש ביום שישי הוא יפה, אבל אין בכוחו להשאיר אותם ביהדות. בחו"ל זה מאד מוכר, תוכלי לשאול כל איש שגרירות, פעיל ציוני, איש סוכנות, או רב בחו"ל. לכן בכל סטטיסטיקה של התבוללות אין הבדל בכיוון. 

זו הסיבה שזה נקרא "התבוללות", כי המציאות היא שמתבוללים באומות אחרות, והעם היהודי הולך ואובד. את יכולה להגיד שזה לא דבר רע בעינייך, אבל חשוב לא להתכחש למציאות. הרמב"ם כתב הרבה על הבחירה החופשית, ושאת תחליטי מה שתרצי, אבל הוא למעשה מבקש ממך לשקול את ההחלטה בכובד ראש לפני ביצועה, בלי לספר לעצמך סיפורים. את הולכת לחתוך שרשרת של 3,336 שנה! אולי זה טוב, אולי זה רע, אבל הוא קורא לך להיות מודעת למעשה הזה. 

מה עומד על הפרק, מה לעומת מה? נניח שאת ילדייך תביאי לעולם עם בחור לא יהודי, מתוך  שאת אומרת: 'העיקר הבן-אדם. אין באמת הבדלים בין אנשים, בין עמים, בין ארצות, הכל אותו הדבר'. בזה אמרת במילים אחרות, שמבחינתך האישית – 'המשך קיום העם היהודי לא חשוב כל כך'. יתקיים? טוב, אולי אפילו רצוי. לא יתקיים? גם טוב. ושוב, בלי להכנס לדעה ועמדה, בלי לדון בשאלה מה נכון ומה לא, צריך לציין את העובדות: יהודים שמרו על עצמם מלהתבולל בעמים במשך כל הדורות. הם מסרו את נפשם כפשוטו, עברו אינקוויזיציה וכל הייסורים שבעולם, ובלבד שיישארו בעם היהודי. אז את יכולה להגיד – 'כל אבות אבותיי האלה היו טיפשים, או שהיו חכמים לשעתם, אבל היום העולם שונה, הכל מתקדם, לא רואים הבדלים בין עמים. כפר גלובלי וכו', והיום כבר אין ערך בקיום היהדות. אחרי 3,336 שנים הגיע הזמן לסגור את הבסטה, ואני אהיה החולייה הסוגרת במשפחתי'. אני לא מתווכח עם דעתך, היא חלק מהבחירה החופשית שניתנה לאדם. אני רק אומר שחשוב לשים את הדברים על השולחן בלי לייפות אותם. שתגידי לעצמך את הדברים האלה, ואחר כך תבחני אם את שלמה איתם. 

פגשתי בבית אבות אישה מבוגרת, עצובה מאד. ניסיתי להבין מה עובר עליה, וכך היא סיפרה לי: ''גדלתי בארץ במשפחה די דתית. אני חיפפתי קצת, שמרתי על חלק מהיהדות, בעיקר חגים, מסורת. אבל מה ששמרתי היה חשוב לי. התחתנתי עם בחור לא דתי, אבל יהודי, כמובן. קצת אחרי החתונה הוא קיבל הצעת עבודה מצוינת בחו"ל. גרנו בחו"ל, אני לימדתי עברית בבית ספר יהודי. נולדו לנו שם בן ובת. הבת, מאד מוכשרת, התיידדה באוניברסיטה עם מישהו לא יהודי. כשראינו שזה רציני, ניסינו לשכנע אותה שלא נכון לבנות אתו קשר לחיים, אבל שום דבר לא עזר. היא הייתה מאוהבת לגמרי, הם התחתנו, והילדים שלה יהודים לפי ההלכה. אבל אחרי שהם התגרשו, הילדים הלכו עם האבא. והוא חי היום עם מישהי אחרת. לילדים יש קשר דל מאד עם בתי. אתי אין להם שום קשר, אני לא מעניינת אותם. הבן שלי עשה קריירה מפוארת, הוא באמת בן אדם טוב, אבל הוא לא התחתן. הוא עבד בעיר מרוחקת בצפון אמריקה. אחרי שבעלי מת, הבן שם אותי כאן, אמר לי שהכי טוב יהיה לי בארץ, בבית אבות דתי. אין לי כלום בחיים. אין לי משפחה כמעט, אין לי המשך. יש לי זיכרונות יפים, געגועים רחוקים. מי שמגיע לבקר אותי הם הילדים והנכדים של אחותי. יש לה עשרות נכדים, בלי עין הרע, והם מקסימים. לפעמים אני חושבת: גם לי היו יכולים להיות חיים טובים יותר, עם הרבה נכדים. יש לה אפילו כמה נינים. אתה יודע איך זה אצל הדתיים. ואני אוכלת את הלב כל הזמן. לא מבינה מה עשיתי. הבת מגיעה לפעמים לבקר אותי כאן, אבל היא כבר לא אותו בן אדם שהיה''.

אני מבין לגמרי את הניסיון הקשה שאת עומדת בו. אני מציע לך לא להחליט, אלא לקחת פסק זמן של כמה חודשים, שבהם תעשי היכרות עם היהדות שלך. ברור לי שכבוגרת החינוך הממלכתי, לא נחשפת בפני היהדות באמת, מסיבות פוליטיות שונות, וזה חבל. אני לא מציע לך לקיים מצוות, אבל אני מציע לך למצוא דרך כלשהי להכיר מעט את עומק היהדות שלך, את מקורותיה, לפני שתקבלי את ההחלטה לנתק את השרשרת. ראוי בעיני, שתכירי את השרשרת שאותה את הולכת לנתק.

גם אם תחליטי בסוף להמשיך אתו את הקשר ולבנות זוגיות, ואת יכולה להעריך שבעיני זהו כשלון, לא ראוי שאביע שום בקורת כלפייך, ולא אהיה שיפוטי, שהרי חז"ל אמרו (פרקי אבות, פרק ב' משנה ד'): "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". כלומר, רק מי שהתנסתה במה שעברת, שיודעת כמה באמת קשה לבחורה בדור הזה למצוא אדם אנושי, חם וקשוב, תוכל לבקר אותך. לי ולאשתי מעולם לא היה ניסיון כזה. שנינו באנו ממשפחות של ניצולי שואה, והיה ברור לנו תמיד שלעולם לא נשתף פעולה, גם אם בדרך הכי עקיפה ועם אלף הבדלים, עם החלום של היטלר לכלות או להקטין את העם היהודי, בשום דרך שהיא.