גברת גרטה, עשן השריפות בצפון עוד לא הגיע לשבדיה?

אם אתם לא מכירים את גרטה טונברג – אתם גם לא חייבים להכיר. גרטה, פעילת האקלים המפורסמת בעולם, החלה את דרכה במאבק למען איכות הסביבה עוד כשהייתה נערה בת- 15 בשוודיה. עברו שנים, וככל הנראה השתעממה מהאקלים, שכן מאז השביעי באוקטובר מצאה לעצמה נישה חדשה– המאבק למען ״שחרור פלסטין״. נראה שגרטה ניחנה בעיוורון סובייקטיבי מחודד, בזכותו היא יכולה להתעלם לחלוטין מהטבח הנורא שקדם למלחמה, ולרכז את כל כוחה במה שהיא מכנה ״ג׳ינוסייד׳ בעם הפלסטיני. 

בזמן האירוויזיון במאלמו הצטרפה טורנברג למהומות פרו פלסטיניות ואמרה:״אני כאן להראות שאנחנו חושבים שזה שערורייתי ובלתי נסלח מצד האירוויזיון להרשות לישראל להשתתף בזמן שהיא מבצעת רצח עם". במהלך ההתפרעות נעצרה על ידי שוטרים שוודים. ובכן גברת גרטה, הטבע היפיפה שלמענו ובזכותו הגעת לתהילתך נשרף  באכזריות על ידי חבריך ה״פרו פלסטינים״ מהחיזבאללה ב-96 מוקדים בצפון הארץ. למה את שותקת? רק כי אף גרגיר של פיח לא נישא ברוח לשוודיה וחדר לנחירייך?

למען האמת, נראה שהמקרה של גרטה הוא לא כל כך יוצא דופן. זאת לא הפעם הראשונה שאנשים מתחילים את דרכם במרדף אותנטי אחרי צדק, ואט אט מסתנוורים מהערצת הקהל ומהערכת המילייה המצומצם שמקיף אותם. זה דבר אחד לרדוף צדק כשהפעולה מביאה הערכה וכבוד מן הסובבים אותך, וזה דבר אחר לרדוף צדק מתוך נאמנות לאמת גם כשהיא גובה מחירים. אינני טוען שגרטה בהכרח פועלת באופן מחושב כל כך. סביר שהיא באמת מאמינה שישראל אשמה ברצח עם – והתמריץ של דעת הקהל משכנע אותה באופן תת מודע לשקוע בחוסר ידיעתה ובבורותה הנוכחית. מקרים רבים בהווה ובהיסטוריה מוכיחים שהמוח הלהוט להשיג פופולריות יודע להדחיק עובדות גלויות לעין, אפילו אם הן רועשות וצורמות בלב כמו השביעי באוקטובר. אכן, גרטה מהווה דוגמה לליברלים אנטי ציוניים רבים, ואולי בעזרתה נוכל להבין את עומק המניעים של אותם פעילים. 

את הפרו פלסטינים ניתן לחלק לשלוש קבוצות בעלות מניעים שונים: הקבוצה הראשונה, וככל הנראה המצומצמת ביותר, מורכבת מתומכים שבקיאים בעובדות ובכל זאת מזדהים עם המטרות של חמאס. אלו שונאי ישראל אנטי ליברלים ואנטי דמוקרטיים באופן מודע. הקבוצה השנייה מורכבת מאנשים שיוצאים להפגנות למען מעמדם החברתי וההערכה של המילייה המקיף אותם – בעיקר סטודנטים וצעירים בורים (ואולי גם גרטה נמנית עליהם). הקבוצה השלישית מונעת מאידיאולוגיה עיוורת – הם באמת ובתמים מאמינים שישראל עושה זוועות נוראיות ושהפלסטינים הם טלית שכולה תכלת, והם כל כך קשורים לאידיאולוגיה שלהם שהם מפתחים עיוורון סובייקטיבי כלפי כל מה שלא מסתדר עם תפיסת עולמם (אולי דווקא זאת הקבוצה של גרטה?). 

התלמוד (בבא קמא, בבלי) מבדיל בין סוגים שונים של מזיקים, כאשר שלושה מהם מייצגים באופן מדויק להפליא את הקבוצות האמורות לעיל – נזקי אדם, נזקי בהמה ונזקי אש. האדם הוא בעל שכל ומודעות למה שהוא עושה, ולכן מצופה ממנו שיכלכל את מעשיו במודעות ורגישות. הבהמה לעומת זאת פועלת על פי יצרים טבעיים. היא עלולה לנשוך רגל של אדם אחר רק בגלל שהיה מרוח עליה שוקולד והיא הייתה רעבה. כמו הקבוצה השנייה אין לה כוונות זדוניות פרסונליות, אך יש לה רווח כלשהו (״הנאה״ בשפת התלמוד) והיא  זו שגוררת אותה לפעולה. על האש התלמוד אומר שני דברים חשובים: ״אין בה רוח חיים״ ו״דרכה לילך (= ללכת) ולהזיק״. כלומר, בניגוד לקודמים - אש היא חסרת גבולות במהותה. כמו אידיאולוגיה עיוורת, היא מתפשטת ויכולה לשרוף ולכלות שדות שלמים. לא אכפת לה אם יש אדם או חיה בתוך השדה – בלא היסוס היא תשרוף גם אותם. 

בתלמוד, מנסים לקבוע את גבולות האחריות של האדם על סמך התכונות המיוחדות לכל אחד מן הסוגים. לצורך העניין, דמיינו אדם שיש לו כלב פודל נחמד וחביב, שמעולם לא נבח או נהם על אף אחד. יום אחד, הפודל השתגע ונשך אדם ברחוב. לפי התלמוד, בעל הכלב צריך לשלם רק חצי נזק. מאחר שזה מקרה כל כך יוצא דופן, זה לא הוגן לדרוש מבעל הכלב להיערך מראש ולהישמר מפני התרחשות שכזאת.

אז אולי יש מקום לומר שאנשים שמתנהלים בלי דעת, כמו חברי הקבוצות שפועלות למען הנאה חברתית או מתוך אידאולוגיה עיוורת, פחות אחראים להשלכות של המעשים שלהם מן הקבוצה הראשונה? לא, כי בני אדם הם לא פודלים. כך התלמוד אומר, למען הסר כל ספק: ״אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן… משלם נזק שלם״. אדם לא יכול להתנהג כמו יצור בלי שכל ולהתחמק מאחריות. עם הזכות הגדולה של להיות אנושי ובר דעת מגיעה גם אחריות אדירה. אז בוקר טוב גרטה, תתעוררי. יש השלכות למעשים שלך.