סם הטשטוש והבלבול של העולם

בשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר טענות נגד שימוש בלתי מבוקר בכלים דיגיטליים, כמו הרשתות החברתיות והסמארטפונים. בדרך כלל, טענת הנגד היא: "אבל תראו איזה מכשיר נפלא! הוא מאפשר לחיילים להתקשר לאמהות שלהם מהשטח כדי לומר שבת שלום, להשתתף באירועים ובמחאות חברתיות שבחיים לא היינו יודעים עליהם, ומכיל כל כך הרבה שימושים יעילים שחוסכים זמן ומשפרים את החיים". הטענות הללו נכונות, אבל, יחד עם זאת, הן מתעלמות מהמחיר שיש לכל השפע הנהדר הזה. חשוב להדגיש, שאיני מתייחס כאן בכלל לתכנים שאנשים צורכים (שיכולים להיות הרסניים בפני עצמם), אלא לעצם המכשיר.

אחת התופעות הקשות של התמכרות לטלפונים, היא התגובה הפיזיולוגית של הגוף כאשר הוא אינו מקבל בזמן את "סם" הסמארטפון. מתברר, כי כאשר אנשים לא בודקים את המכשיר כל כמה דקות, הגוף מפתח סימני לחץ. סטודנטים, אנשי עסקים, ספורטאים ואפילו חיילים בטירונות, הגיעו למצב שהם "חייבים" הפסקות קבועות כדי לבדוק הודעות ולהתעדכן, מאחר שרמת התפקוד שלהם יורדת אם הם לא מקבלים אותן...

האם נגזר עלינו להיות משועבדים לטלפון? מסתבר שלא, והסיפור הבא מדגים זאת נהדר.

שיחקו אותה

מעשה בקבוצת כדורסל אמריקאית מטקסס, Red Raiders Texas Tech, שסבלה מכמה הפסדים רצופים במשחקי חוץ. מאמן הקבוצה הבין שהדבר כנראה קשור לכך שכאשר שחקני הקבוצה נוסעים למשחק חוץ, הם ישנים במלון ומבלים בסמארטפונים עד השעות הקטנות של הלילה. השינה נפגעת, יכולת הריכוז יורדת והקבוצה מפסידה משחק אחרי משחק... במקום להיכנע, הוא קיבל החלטה נועזת: כל השחקנים חייבים להפקיד אצלו את הטלפונים בכל לילה שבו הקבוצה נמצאת בדרכים. שיקראו ספר, יראו סרט, ישתו קפה בלובי, אבל סמארטפונים – לא. השחקנים בכלל לא אהבו את הרעיון ואפילו כעסו.

אבל, זה עבד. מאותו רגע, הקבוצה ניצחה 14 משחקים מתוך 15 בדרך למשחק הגמר באליפות הארצית, הישג שמעולם לא הגיעה אליו. מקרה? כנראה שלא. כשהשחקנים קמו רעננים ומרוכזים אחרי שנת לילה טובה, הם תפקדו הרבה יותר טוב על המגרש לאורך זמן, בוודאי בהתחשב בעובדה שכנראה חברי הקבוצה השנייה שיחקו בעצמם בטלפונים כל הלילה... 

יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך, שהשימוש בסמארטפונים פוגע ביכולת הריכוז והקשב לאורך זמן. קתרין פרייס, מחברת הספר "איך להיפרד מהטלפון", מתארת את המגמה העולמית של "מולטי-טסקינג", רב משימתיות – ביצוע של כמה משימות יחד. בעולם שבו כל רגע חשוב כל כך, מי לא רוצה לחסוך זמן, להיות יעיל יותר ולעבוד במקביל על כמה פרויקטים? אלא, שמחקרים מראים כי תאוריה זו אינה אלא אשליה: המוח האנושי אינו מסוגל לבצע שתי משימות בו זמנית. ואם הוא מנסה בכל זאת, רמת ההישגים שלו בשתי המשימות היא ירודה מאוד לעומת מה שהוא יכול להשיג כשהוא מבצע אותן בזו אחר זו. 

כל תלמיד רביעי לא מסוגל

הסמארטפון הוא מכשיר שנבנה לכתחילה במגמה לעודד אותנו לבצע כמה שיותר משימות בו זמנית: לדבר בטלפון, לשלוח הודעות, להשתמש באפליקציות, לבדוק מה חדש ברשתות החברתיות, לקרוא חדשות, לשמוע מוזיקה, לכתוב תזכורת, וכל הזמן מספק לנו התראות, צפצופים, ציוצים... מי יכול להתרכז? 

פרייס מציינת, כי החלק במוח שאחראי על יכולת הריכוז וביצוע משימות נקרא קליפת המוח הקדם־מצחית, והוא איבר עדין שצורך אנרגיה רבה. זהו, בעצם, האזור שאחראי על הקשב שלנו, ומשמש לקבלת החלטות ולשמירה על שליטה עצמית. אבל, כמו שריר, הוא נוטה להתעייף בקלות כשמעמיסים עליו משימות רבות מדי, מצב המכונה "עייפת החלטות". כשזה קורה, אנחנו מאבדים ריכוז ומתחילים לשוטט. 

פיזור הדעת הוא המצב הטבעי של המוח – זה מה שהכי קל לו. כדי לגרום לו להתרכז במשימה שלפנינו, אנחנו צריכים להפעיל כוח רצון, מיקוד ומאמץ. הסמארטפונים לא רק שלא תורמים, אלא מזיקים. במקום לחזק את "שריר" הריכוז, הם מעצימים את הסחות הדעת שלנו ומחזקים את הפגיעה בו. 

אם איננו מתרגלים את יכולת ההתעלמות מהפרעות חיצוניות, נחזור שוב ושוב למצב הטבעי של המוח, שלא רוצה להתאמץ. לא סתם יכולת הריכוז של הדור הולכת ופוחתת – בעוד שהספרות המקצועית מצביעה על כך שכעשרה אחוזים מהילדים סובלים מלקות קשב כזו או אחרת, בשנה שעברה קיבלו כרבע מהתלמידים במערכת החינוך הקלות בבחינת המיצ"ב! 

כל דבר שנרצה להשיג בחיים מצריך את היכולות של קליפת המוח הקדם־מצחית, וככל שהיא מפותחת יותר, כך אנחנו מצליחים יותר במילוי המשימות שלנו.