נמאס לי כבר לצאת לדייטים!

שאלה:

"קבענו דייט ו... רע לי. בכלל, כבר לא בא לי על דייטים, אפילו שאני כבר מתה למצוא את האיש שלי. זה סותר? אולי צריך, אבל זה קשה. אין לי כוחות לפתוח הכל מחדש כל פעם. בעיקר קשה לי עם הציפיות של הבחורים. אני לא בטוחה עד כמה הם בעצמם יודעים אם הם מחפשים קשר רציני או לא, אני תמיד תמימה יותר. המוטיבציה שלי היא שאני באמת רוצה למצוא את אהבת חיי, את האיש שלי, אבל למה זה צריך להיות בדרך הזאת? בפעם שעברה שכתבתי לך, הצעת לי להגיד: "אני חילונית של לפני 50 שנה. לא יוצרת קשר פיזי לפני שנבנה משהו רגשי עמוק". אמרתי את זה לבחור בדייט השני, כשהוא התחיל לרמוז כל מיני רמיזות. אתה יודע איך הוא הגיב? "אה... חשבתי שאת רצינית", והוא פשוט קם ועזב. חשבתי שזה רק אצלי. חברות מספרות לי שאצלן זה אותו הדבר. הן משחקות אותה כאילו זה בסדר, מקבלות את זה כי אין להן ברירה. אני פשוט מרירה על זה יותר. הן אומרות שאני צריכה פשוט את ההפסקה אחרי פרידה ממישהו, כי זה שוחק. יש לך עצה אחרת?"

תשובה:

האם את מצטערת על כך שהוא קם ועזב? אני בטוח שלא. בסך הכל חסכת לעצמך עוגמת נפש, מצוין. האם יש איזה סיכוי שהיית רוצה לחיות עם אדם כזה? אני מסיק מכאן שהעצה הזאת הייתה טובה. היא הרחיקה את מי שצריך להרחיק, גם אם לא קירבה עדיין את מי שצריך לקרב.

המצב הזה אכן קיים רק בעשרות השנים האחרונות, לא היה דבר כזה קודם בחברה תרבותית, כשיטה, ובחורה נדרשת לעמוד בציפיות החברתיות שמישהו קבע. הטענה העיקרית היא שזה חלק מהחופש והקידמה. חופש הבחירה נתון בידיה של הבחורה בלבד, היא יכולה להגיד "כן" והיא יכולה להגיד "לא". באמת?? הרי הכל תלוי הקשר חברתי. איזו מין בחירה זו?

יש רק שתי התייחסויות בתורה לקשר מיני שאינו עם כריתת ברית נשמות, שאינו קשר של קבע. הראשון נקרא אונס והשני פיתוי (למשל, בספר שמות פרק כ"ב פסוק ט"ו). כלומר, ההנחה היא שלרוב אשה אינה מעוניינת בקשר מיני בלי התקשרות נפשית עמוקה ובלי מחויבות של ברית. אז מדוע היא הסכימה? היא פותתה. מטילים את האחריות לכך על האיש. אין זה אומר שהיא אינה אחראית למעשיה, אבל האחריות הרבה יותר מוטלת על האיש. הציפיה של התורה ממנו היא להוביל את הקשר באחריות, ברגישות, בקשב לרגשות האישה ובקצב שנכון לה. הוא צריך לבנות קשר הדרגתי, וגם אם יש לו את הכוחות המניפולטיביים לגרום לה להסכים, זו אינה נחשבת להסכמה של ממש.

גם אני שמעתי הרבה וידויים דומים מבנות, לגבי הדייטים, בדיוק מסיבה זו. בשם המטרה הנעלה של חופש ושחרור האישה, היא נפגעת בלי הרף. בשם חירות האישה נוצר מצב הפוך של כבילות קשה למוסכמות חברתיות, מוסכמות שבנויות על ניצול מצוקת בדידותן, ועל ניצול רצונן הכן בקשר עמוק, בזוגיות אמת ובהקמת משפחה. הפגיעה הזו לא תפתר בכניעה ובהשלמה מיואשת עם הדרך.

טוב שאת קשובה לעצמך ומתעוררת, גם אם את מציגה את זה כבעיה ומחסום. ברור שעם חוויה כזאת לא יהיה לך חשק לדייטים. ולכן לא נותר לך אלא להישיר מבט אל המציאות, לקבל את זה שהחוויה שלך לא נעימה, ולהתעקש על זכותך להמתין עם קשר פיזי בכל רמה שתחליטי, ובלי להיכנע לתוויות וסטיגמות. זה היסוד הראשון בחופש אמתי. את עושה מה שאת רוצה, אבל רק מה שאת באמת רוצה, ברצון הפנימי שלך. את בוחרת באמת ולא מאולצת לבחור.

האם תצליחי בדרך זו למצוא את האיש שלך? אינני יודע, אבל העובדה ההיא שבדרך השניה בינתים לא מצאת. ככלל, האחוזים בדרך זו גבוהים בהרבה מאשר בדרך ההיא. הטוב ביותר הוא שתחפשי מישהו שאצלו זה אידיאלי, מלכתחילה ולא כהכרח ופשרה, מישהו שזה חשוב גם לו. מה יותר טבעי מזה?

אם יהיו לך יותר כוחות, תוכלי לפתוח איזו התארגנות בנושא יחד עם חברותייך. תציפו את זה, תתאגדו בחיזוק הרעיון הזה, תעוררו דעת קהל כנגד הניצול השקט הזה, ותהיה בכך תרומה גבוהה לכל החברה.

נכון שמקור הרעיון של "שמירת נגיעה" הוא בחוכמת היהדות, ושם הוא אפילו בצורה מוחלטת, ביחס לכל מגע פיזי של חיבה, ולו הקל שבקלים, אבל הרעיון הזה מובן לגמרי גם בהיגיון האנושי שאין לו קשר להלכה כלל, כפי שנוכחת לדעת ולהרגיש. בהגדרה ההלכתית של שמירת נגיעה, המסגרת תחומה לגמרי, אין התלבטויות ואי נעימויות, אין אזורים אפורים, אין רגשות מקוממים. האנרגיה כולה מופנית לתוכן הקשר, להיכרות, לבדיקת ההתאמה וליצירתה. אחר כך, כשמתחיל להתהוות קשר, נוצרת אנרגיה חדשה מתוך כמיהה וגעגוע. כשלא הכל מותר וראוי וכאן ועכשיו, כשלא הכל זמין, נוצר מבט של פרספקטיבה. מתרחש תהליך רוחני שיש בו חיפוש, ריקוד של התרחקות והתקרבות, בירור, העמקה, השתוקקות, חלום, מכתבים, ציפייה, אווירה, וביטוי של המון תכונות נפש שבונות את האהבה והקשר. בקשר שיש בו גבולות, יש מקום לדמיון, להוויה רוחנית מפותחת, למפגש עם עומק האישיות שמולך, עם נשמתו ומי שהוא באמת. אינני נכנס למבנה ההלכתי הזה אלא כדי לתת לך את ההשראה: מכאן ואילך את תבחרי את הרמה והגבולות שאת מאמינה בהם.

מדוע בדור הקודם נכתבו שירי אהבה יפהפיים, הנוגעים בעומק הנשמה, ובדור הזה כבר לא נכתבים שירים כאלה? כי האהבה הוחלפה בתאווה, וכך מתה האהבה. אם את רוצה להחיות אותה בחייך, נסי לדבוק בעקרון שקיבלת על עצמך, וזה גם יכוון אותך להגיע מלכתחילה לאנשים הנכונים יותר. תוכלי גם להרגיש, אינטואיטיבית, אם זה החשש שלך מהדייט הקרוב.

הנביא הושע (ב', כ"א) אומר: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים....באמונה...". הרב קוק מסביר (סידור "עולת ראיה" בתחילת שחרית), שלדימוי האהבה הכי חזקה נבחרו דווקא האירוסין ולא הנישואין, משום שהאירוסין הם השלב הטהור והנקי מכל קשר פיזי, שאז קשר הנשמות הוא הגבוה ביותר. אנרגיית הגעגוע.