למה האביר שלי, עם סוסו הלבן, נעול מאחורי דלת פלדה?

בתור מי שחיפשה זוגיות הרבה מאוד שנים, אני חושבת שמה שהכי קשה בחיפוש זוגיות זו התחושה שיש מלפניי איזה מחסום שלעולם לא אצליח לפרוץ. האביר על הסוס הלבן שלי אולי נמצא לו אי שם מאחורי המחסום הזה, אבל המחסום סגור, נעול, אטום, ונדמה היה לי כי לא ייפתח לעולם.

אני זוכרת ששאלתי חברות שהתחתנו איך הן הצליחו לפרוץ את המחסום הזה. לכל אחת הייתה תשובה שונה. אחת אמרה שזה קרה כשהיא כבר הפסיקה לצפות. אחרת הכירה את האחד דווקא כשהיא הייתה מיואשת ומאוכזבת אחרי פרידה קשה וכואבת. עד כדי כך היא התייאשה, שהיא לא שמה לב שהאחד שלה נמצא לה מתחת לאף, ידיד טוב שמאוהב בה בכל ליבו ורק מחכה שהיא תבחין בו ותהיה האחת שלו. הייתה אחת שאמרה שעשתה כל מיני סגולות, ואחרת שמעולם לא התעסקה בזה יותר מדי וזה פשוט קרה לה…

אני ניסיתי הכל. באמת באמת הכל. יועצים, מאמנים, מטפלים, סגולות, שיחות עם הבורא, ניסיתי להתייאש, ניסיתי לשחרר, ניסיתי להאמין לעצמי שזה לא מעניין אותי ואני לא מתעסקת בזה, אבל המחסום הזה עדיין נשאר סגור, נעול, אטום בפניי, לפחות ככה הרגשתי.

אז מה פתח לי את המחסום

לימימה אביטל זצ״ל שייסדה את שיטת החשיבה ההכרתית, יש משפט שאני אוהבת ושמעתי אותו פעם בתקופת חיפוש הזוגיות: ״ברוחני אפשר לפרוץ חסימות אפילו שזה נראה כמו פלדה״. בהחלט מדהים, אבל מה עם מה שאינו רוחני כמו בן זוג מיוחל?

מסתבר, על פי לימוד ימימה, שכל מה שמרגיש לנו כמו חסימה, אין לו שום קשר למציאות הגשמית או לרגע הזה. ברגע הזה אין שום חסימה. חסימה היא הפרשנות שלנו למציאות, ולרוב היא פרשנות מוטעית שיש בה הישענות על העבר וניתוק מהאור והטוב שקיימים ברגע הזה.

במילים פשוטות, ימימה כאילו אומרת: ״אם את מרגישה חסומה, תשני את ההסתכלות שלך על המציאות. תשני את הפרשנויות שלך והחסימה תשתחרר מאליה, ואולי אפילו תגלי שהיא בכלל הייתה עשויה מצמר גפן, לא מפלדה״.

כל רעיון יפה צריך להפוך לפרקטיקה. אז הנה כמה דרכים, בהשראת לימוד ימימה, על פיהן ניתן לשחרר את החסימה הרוחנית הזו שמספרת לך שלעולם לא תכירי את האחד שלך:

1. בשלב הראשון , אל תאמיני לחסימה. היא לא אמיתית. כשאת מאמינה לחסימה הזו, את מתנהלת כמו מי שחסומה ויש סיכוי שאת חוסמת את עצמך, מבלי להתכוון. תשני את הכותרת שלך ותשאלי את עצמך: ״איך חושבת ומתנהלת מי שהכל פתוח בפניה וכל הטוב עוד מחכה לה?״
2. בשלב השני, תתחברי לרגע הנוכחי. ברגע הזה אף פעם אין חסימה. ברגע הזה יש אור מיוחד שמחכה להתגלות דרכך. מהו האור הזה? איך את מגלה אותו? איך את מבטאת אותו מתוכך? כשאת מוכוונת להתחבר ולבטא את האור שלך ואת אורו של הרגע הזה, אין סיכוי שאת חסומה. את כולך מוארת.
3. בשלב השלישי, ״תפרידי שדות״. הפרדת שדות זה ביטוי של ימימה שאני מאוד אוהבת ומדריך אותי גם היום בחיי כאישה נשואה וכאמא. לכל אחת יש את השדה שלה וזה המרחב היחיד בו היא רשאית וכדאי לה לפעול. אין לי רשות לפעול בשדות אחרים ואם אנסה להכנס לשדה שהוא לא שלי, זה יחליש אותי וככל הנראה יחסום אותי. לחזור לשדה שלי זה לשאול - מה בשליטתי? מה אני יכולה לעשות כדי לזמן זוגיות לחיי ולהתחבר לטוב שמחכה לי ולזה שכבר יש לי? מה שלא בשליטתי, לא שייך לשדה שלי וכמה שאתעסק בו פחות, כך אהיה חזקה יותר, חסומה פחות.
4. בשלב הרביעי ואולי החשוב מכל, ״מעט מעט לאט לאט״ אמרה ימימה מורתי היקרה. תפעלי לאט. תכבדי את עצמך, את הקצב שלך, את התהליך שאת עוברת בו. נכון, בדור שלנו אנחנו רגילים שהכל קורה מהר ואנחנו מאוד מתוסכלים כשאנחנו לא רואים תוצאות מיידיות. אבל דווקא לפעול לאט מאפשר לנו להתחבר באמת למה שבשליטתנו ולהנות מהדרך, גם כשהיא טרם הניבה תוצאות.

דלת הפלדה שהייתה חסומה לי השתחררה כמה חודשים לאחר שחגגתי יום הולדת 31 לבדי בדירת המרתף שלי בשלהי הקורונה. האחד שלי הגיע והוא לא היה צריך לדחוף שום מחסום מפלדה או מצמר גפן. הוא היה צריך שאקבל אותו בזרועות פתוחות, בחיוך, בשמחה ועם חיבור טוב לעצמי. זה מה שהשתדלתי לעשות בכל רגע שחיכיתי וחיפשתי אותו ונראה שזה השתלם לי.

גם היום, כשיש ביננו לפעמים עניינים שקשה לנו לפתור והנה שוב עולה המחשבה השקרית הזו על חסימה מפלדה שלעולם לא תיפתח, אני מתרגלת את מה שזכיתי לתרגל הרבה שנים במהלך חיפוש הזוגיות - לא להאמין לה, להתחבר לרגע הזה, לטוב שבו ולטוב שבי. לרוב זה עובד :)