למה היהדות מתנגדת לריבית? מסע אל ליבו של צדק חברתי

עסקה או תרמית?

הפסוק הראשון בתורה שמביע התנגדות לריבית מופיע בספר שמות: ״אִם־כֶּ֣סֶף תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶֽעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (= ריבית)״. מדוע לריבית קוראים נשך? רש״י מסביר זאת באופן ששופך אור על הבעיה המוסרית שבריבית: ״...שהוּא (= הריבית) כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה (=פצע קטן) בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאֹם הוּא מְבַטְבֵּט וְנוֹפֵחַ (= מתבלט ומתנפח) עַד קָדְקֳדוֹ (= עד ראשו, כלומר מכאיב לכל גופו), כָּךְ ריבית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה״. לפי פירוש זה, הבעיה בריבית שהיא גובלת בפיתוי והונאה. אמנם המידע שקוף, ומבחינה רשמית זאת האחריות של הלווה לדעת את המשמעויות של החלטתו – אך הריבית פועלת באופן חמקמק ומצליחה ״לסדר״ את הלווה ולגרום לו לחשוב שמדובר רק בתשלום קטן. כמו ארס של נחש, הרעל של הריבית מפעפע לאט לאט. לעיתים עובר כל כך הרבה זמן עד שהלווה מבחין במחיר הגבוה שהצטבר – שכבר אין בידו את היכולת לשלם.

סולידריות בסיסית

היהדות רואה בקהילה לא רק קבוצת אנשים המתגוררים יחד, אלא רשת של תמיכה הדדית. כאשר אדם זקוק לעזרה, הקהילה מתגייסת לעזרתו. הריבית, עושה בדיוק ההפך. בספר ויקרא כתוב: ״כִי-יָמוּךְ (= יפשוט רגל ויהפוך לעני) אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ - וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ... אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ...״. גם כאן, פירושו של רש״י מסביר טיעון נוסף נגד ריבית: ״אַל תַּנִּיחֵהוּ שֶׁיֵּרֵד וְיִפֹּל וְיִהְיֶה קָשֶׁה לַהֲקִימוֹ, אֶלָּא חַזְּקֵהוּ מִשְּׁעַת מוֹטַת הַיָּד (= אל תיתן לחברך להתרסק, תחזק אותו כבר מהרגע שהוא מתחיל ליפול). לְמָה זֶה דוֹמֶה? לְמַשּׂאוֹי (= משא) שֶׁעַל הַחֲמוֹר, עוֹדֵהוּ עַל הַחֲמוֹר אֶחָד תּוֹפֵס בּוֹ וּמַעֲמִידוֹ (= אם המשא מתנדנד בזמן שהוא מונח על החמור, מספיק בן אדם אחד כדי לעזור לדחוף אותו ולייצב את המשא). נָפַל לָאָרֶץ, חֲמִשָּׁה אֵין מַעֲמִידִין אוֹתוֹ (= אבל אם המשא הכבד נפל לקרקע, אפילו חמישה אנשים לא יצליחו להרים אותו)״. זהו בעצם משל למצב כלכלי של אדם. אם הוא לקח הלוואה ויש לו חוב קטן, מספיקה עזרה קטנה מצידנו כדי לעזור לו להתייצב ולחזור לאיתנו. אולם, אם הריבית תצטבר, תשעבד אותו ותגרום לו לפשוט רגל – ידרשו מאמצים אדירים כדי להחזיר אותו לעצמאות כלכלית. סולידריות אמיתית, אומר רש״י, היא לדאוג שהוא לא ייפול לבור הזה מלכתחילה - כלומר להימנע משימוש בריבית.

אם חכמת היהדות מתנגדת לריבית, למה היא לא מתנגדת להשקעות וחסכונות? הרי גם הן מבוססות על ריבית!

יש הבדל בין הלוואה לחברה וליחיד. הימנעות מריבית נועדה למנוע מצב שבו הלווה קורס כלכלית עד כדי כך שאין לו  סיכוי להשתקם. אולם, כאשר בעלי המניות של החברה אינם ערבים באופן אישי לפירעון ההלוואה – הסכנה הזאת אינה רלוונטית. עדיין, בהלכה היהודית יש הסתיגויות שונות לגבי מסלולי ההשקעה המותרים ונהוג להשתמש במכשיר הלכתי בשם 'היתר עסקה', במסגרתו הצדדים מוגדרים כשותפים בעסקה ולא כלווה ומלווה.

אוקיי, אז למה לפי חכמת היהדות מותר להלוות בריבית לגויים?

כדי לענות על כך, צריך קודם כל להבין את ההבדל בין אידאל לנורמה משפטית. האידאל היהודי שואף לעולם ללא ריבית, עולם שבו אנשים עוזרים זה לזה מתוך אהבה טהורה ואכפתיות. זהו חזון של חברה שבה כולם מתנהגים כאחים ומשפחתיות היא הערך העליון. עם זאת, המציאות הכלכלית הגלובלית לא תמיד מתיישבת עם האידאל הזה. בעולם שבו הריבית היא נורמה כלכלית בסיסית, הימנעות מוחלטת מריבית תגרור את היהודים לנחיתות קשה. כמו כן, אם היו אוסרים על היהודים להלוות בריבית באופן גורף, הקושי המעשי היה כל כך גדול שאנשים היו מתפתים להלוות בריבית גם ליהודים אחרים. כאן ״הנורמה המשפטית״ של חכמת היהדות נכנסת לעניין. כמו במערכת של חוקים, מטרת הנורמה הוא להביא לסדר ציבורי ושמירה על ערכים. הנורמה מוצאת פשרה בין המציאות המורכבת לבין האידאל הנשגב - וזה בדיוק מה שחכמת היהדות מנסה לעשות במקרה הזה. בכך שחכמת היהדות מתירה להלוות בריבית לגויים, היא גם מאפשרת ליהודים להתמודד עם הכלכלה העולמית וגם לשמור על האידאל הגבוה בתוך העם. עוד הסבר, הוא שאמנם ריבית באופן כללי היא בתחום המוסרי האפור, אך קשה לומר שהיא ממש לא מוסרית – הרי כל המידע שקוף, וזאת אחריותו של הלווה אם החליט לקחת הלוואה שכזאת. האיסור על ריבית בתוך הקהילה היהודית מבטא רגישות יתרה, אמפתיה ואכפתיות. זהו צעד מעבר למוסריות המינימלית, וזה מבטא את הסולידריות המשפחתית בתוך ישראל. אולם בגלל הצורך בריבית בכלכלה העולמית, כפי שנאמר לעיל, אפשר להסתפק במוסריות בסיסית בהתנהלות מול שאר העמים.

אכן, כמו לכל דבר שמתבוננים בו בעיון – גם לריבית יש צדדים רבים. חכמת היהדות מציעה לנו להעמיק את הידע הכלכלי והמוסרי שלנו, כדי שנוכל גם להרוויח כסף וגם להשפיע על העולם לטובה. אני לא יודע מה איתכם, אבל אם הייתי מכיר עולם שבו זה המניע שבעקבותיו הכסף זורם – לא הייתי מתנגד לחיות שם.