מה אנחנו יכולים ללמוד מניסיון ההתנקשות בטראמפ?

שאלה:

אני משתתף בהרבה הפגנות, אבל חשוב לי לעשות את זה בלי להגיע לשנאה כלפי מי שחושב אחרת ממני. הבוקר שמעתי על ניסיון ההתנקשות בטראמפ, ונהיה לי רע. אני ממש פוחד שנגיע בארץ לדברים קשים שרואים בארה"ב. האם צריך להפסיק ללכת להפגנות שאני מאמין בהן, בגלל אנשים כאלה? מה אזרח קטן כמוני יכול לעשות כדי שהילדה הקטנה שלי לא תגדל לארץ מלאת שנאה בין צדדים פוליטיים, ואפילו בתוך משפחות?

תשובה:

 יש בתנ"ך סיפור מזעזע (בספר שמואל א' פרקים כ"ד-כ"ד), על רדיפה קשה של מנהיג, ועל תגובה עוד יותר מדהימה של המנהיג הנרדף. זה סיפור שנכתב גם כדי ללמד אותנו על התמודדות עם מצבים קשים של פירוד שעלולים להיווצר בכל דור. שאול המלך רודף את דוד, מנסה להרוג אותו, לא פחות, כמי שמורד במלכותו ומתיימר לקחתה ממנו. דוד מסתתר עם אנשיו, לוחמים מרי נפש, במערות מדבר יהודה. שאול יורד עם 3,000 לוחמים כדי לחסל את דוד. נוצר מצב שבו שאול נמצא לבדו במערה, כדי לעשות את צרכיו, ודוד ואנשיו סמוכים אליה מאד. הלוחמים של דוד אומרים לו: הנה ההזדמנות שלך לחסל אותו. דוד מזדעזע מהרעיון, ניגש בלאט לשאול, מצליח לכרות את כנף מעילו ולהסתלק. אנשיו תמהים מאד, הם היו רוצים לקום על שאול, והתנ"ך אומר: "וישסע דוד את אנשיו בדברים". לשון קשה, הוא 'קורע אותם' בדברים, הוא אומר להם: "חלילה לי...לשלוח ידי בו...". כאשר שאול יוצא מהמערה, דוד קורא לו מרחוק, מראה לו את כנף מעילו, ושואל את שאול מדוע הוא רודף אחריו, ומדוע הוא מאמין ללשון הרע של אנשיו כאילו דוד רוצה לפגוע בו. הוא מביא את שאול לבכי עמוק ומתנצל, ושאול אומר לדוד: "צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה". שאול מברך את דוד ואת מלכותו העתידית, והם נפרדים.

אבל על שאול נחה שוב רוח רעה, בהתססת יועציו הפוליטיים, וזמן לא רב אחר כך הוא שוב בסיטואציה דומה. שאול, עם שלושת אלפי לוחמים, יורדים למדבר יהודה לרדוף אחרי דוד. באחד הלילות נרדם כל המחנה של שאול, ואנשי דוד מצליחים לחדור אל המחנה. אבישי, שר צבא דוד, מבקש ממנו אישור להרוג את שאול בשנתו. דוד נשבע שהוא לא ישלח ידו במלך ישראל, והוא מאשר לאבישי רק להחרים את החנית ואת צפחת המים של שאול. דוד ושר צבאו מתרחקים, עולים לראש ההר, וקוראים לאבנר, שר צבא שאול. דוד מוכיח את אבנר על כך שנרדם בשמירה על המלך... שאול מתעורר לקולו של דוד, זה נוגע בנימי נפשו, והוא שוב בוכה. דוד שוב מוכיח אותו על רדיפתו, שואל מה עשה לו שהוא כל כך רודף אחריו. ושאול שוב מתנצל עמוקות, ומבטיח לא להרע יותר לדוד. דוד שולח לשאול את חניתו חזרה. סוף סוף יש מלחמה בפלישתים.

דוד מתקשה ללמד את אנשיו מורכבות. הוא מגיע למעשים קיצוניים כדי ללמד את כל הדורות כמה צריך להבדיל בין מחלוקת קשה לבין פגיעה באדם. הוא מלמד עד כמה חשוב לא לפגוע ביהודי, יותר מאשר לא להיפגע. האירועים הללו מתרחשים אז תוך כדי לחימה ארוכה בפלישתים. דוד מלמד אותם להפנות כוחות לחימה רק כלפי האויב. היו לדוד כל ההיתרים להתגונן מפני שאול הרודף אותו, אבל באחריות לאומית לדורות הוא מלמד את עם ישראל להכיל מורכבויות ולהישמר ממלחמת אחים בכל מחיר.

אנשי דוד מאמינים שעם הריגת המנהיג של הצד השני תיפתר הבעיה. דוד מסביר להם שזה איסור גמור, עקרונית, אבל מעבר לכך – הבעיה רק תחריף. כולם נלחמים בפלישתים, הן גדודו של דוד והן אוגדותיו של שאול, והפלישתים יהיו אך מאושרים ממחלוקת קשה בישראל. האויב יתחזק מאד אם תהיה מלחמה פנימית בעם ישראל בין תומכי דוד לתומכי שאול.

אין מה להשוות מצבים בהווה למציאות בתנ"ך, כמובן, וההבדלות ברורות, אבל יש עקרונות רבים שראוי לשאוב מהתנ"ך. המבט השטחי הראשוני הוא שאם היריב הפוליטי לא יעמוד יותר בדרכך, כי הוא לא יהיה, אזי תיפתר הבעיה. דוד מלמד בדיוק את ההיפך. האם המתנקש בטראמפ הצליח לקדם בכך את סיכוייו של ביידן, יריבו הפוליטי? עוד מעט יתחילו להתפרסם סקרים, אבל הפרשנים טוענים לגמרי להיפך.

על הרצח הראשון בעולם מספר התנ"ך: "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית פרק ד' פסוק ח'). הפרשנים תמהים על מבנה המשפט. מה הוא אמר? לא כתוב. על מה הם רבו? לא כתוב. המדרשים, כדרכם, ממלאים את הרווח הזה שבין המשפטים בתורה, בוויכוחים שהביאו לרצח. למשל, ויכוח על חלוקת נכסי העולם (מדרש רבה, פרשה כ"ב, ז'). זה נשמע טיפשי -הרי אתם שניים בלבד, כל העולם שלכם, וכבר רבים על כסף? אבל הפסוקים נכתבו דווקא כך, בלא פירוט, כדי ללמד אותנו שלא חשוב כל כך מה נאמר, אלא שנדע שכל רצח מתחיל להתרחש כבר באמירה, לא בסכין. אנחנו יודעים שכל נושא יכול להיות זה שמדליק, כל אמירה פוגענית, שאיננה דיון ענייני. ההעמקה, החשיבה המחלקת, וההתרחקות מחלוקות דיכוטומיות, הן אלו שיצילו אותנו מלהגיע למצב קשה כמו בארה"ב. 

אם יש לך השפעה על מישהו, על בני משפחה, חברים, נסה ללמד אותם את השיעור שלימד אותנו דוד המלך, בשפה שלהם. ובעיקר על ידי דוגמא אישית. בעיני, זה חשוב יותר מהשאלה המעשית אם תשתתף בהפגנה מסוימת או לא. נסה להעביר להם את סוד המורכבות, את ההבדל בין דעות לשנאה, אולי גם את המורכבות של הדעות. חשוב להפגין, ואפשר להפגין אחרת, באהבה, ברצון לבנות ולהיטיב. זו משימה לאומית עבורנו, בימים אלו, להפסיק לחשוב בתבניות. דוד הקצין בדוגמא האישית, עד כדי הפרדה בין האדם ותפקידו לבין מעשיו. אין חינוך למורכבות גדול מזה!