האם יש סיבה לשמוח בחיסולי מחבלים, כשברור לנו שיקומו חדשים במקומם?

שאלה:

אצלי בעבודה כולם צוהלים למשמע חיסולי הבכירים של אויבינו, אבל אני לא מבין מה יש לשמוח בזה. לכל אחד כזה ימצאו מחליף, חיסלנו כבר הרבה בעבר, ועדיין הם מצליחים לשבש לנו את החיים. איך יודעים מי יהיה אחריו, אולי גרוע יותר? ובכלל, הרי יש לנו עסק עם מאות אלפים ומיליונים, אז מה השמחה בחיסול אחד או שניים, בכירים ככל שיהיו? אצלי זה רק מעורר מצב רוח של דאגה. אומרים לי: בא תרים כוסית, תגיד "לחיים", תשמח! ואני דואג, זו האמת!

תשובה:

 במדרש (בראשית רבה כ"ז, ד') מסופר על אפיקורוס אחד (=ביטוי חז"לי לכופר, תלמיד של הפילוסוף היווני אפיקורוס), ששאל את רבי יהושע בן קורחה על האמונה שא-לוהים יודע הכל מראש: הרי א-לוהים ברא את העולם, ואחרי שבני האדם השחיתו את דרכם, הוא התעצב אל לבו על בריאת האדם, והחליט להביא מבול ולהרוס את העולם. ואם הוא יודע עתידות, בשביל מה הוא ברא עולם שאחר כך הוא יהיה עצוב לגביו? השיב לו רבי יהושע: "נולד לך בן זכר מימיך?" אמר לו: "הן" (=כן). אמר לו: ''מה עשית?'' אמר לו: ''שמחתי ושימחתי את הכל''. אמר לו: ''ולא היית יודע שסופו למות?!'' אמר לו: ''בשעת שמחה – שמחה, ובשעת אבל – אבל''. אמר לו: ''כך מעשה לפני הקב"ה''.

המדרש הזה רוצה להוריד מאיתנו עודף אחריות. תהיה יותר פשוט. אתה לא יכול לשמוח בלידת ילד, כי הרי בסוף הוא ימות?? אי אפשר לחיות ככה! אתה לא יכול ליהנות עכשיו מהגלידה שאתה אוכל כי אתה יודע שבסוף תעלה במשקל?? אבא של חתן אומר לי בשעת החתונה: אני לא מצליח לשמוח ממש, כי היום אחד משלושה זוגות מתגרשים, אז אולי זה מתכון לצרות! האם זה רגש הגיוני??

המדרש מקצין את זה כך שהוא אומר שאפילו א-להים עושה משהו אחד, ומשנה את דרכו. הוא בונה עולם, ואחר כך מחריב אותו במבול. אז הוא רצה שנלמד שאפשר גם להיות שלמים עם הרגע, להרים כוסית, ולהגיד תודה. יש משמעות להווה בזמן הווה.

אגב, מעניין שאת ההגדרה "בשעת שמחה שמחה ובשעת אבל אבל" במדרש, טבע דווקא האפיקורס. הפילוסוף היווני אפיקורוס, ששמו הפך מאוחר יותר לביטוי, דגל בנהנתנות. הוא טען שצריך ליהנות מהרגע, שהערך העליון הוא לחתור תמיד להרגשת ההנאה. רבי יהושע מוביל אותו להשיב דווקא לפי התיאוריה הזאת, ואומר לו שלא תמיד צריך להתפלסף כל כך, אפשר לשמוח בשעת שמחה. זוהי מידה אנושית, ואין בזה איזושהי פחיתות.

יש משמעות רבה, גם סמלית, גם מורלית, גם הרתעתית, גם תודעתית-פנימית, לכך שבסוף הרשע בא על עונשו. יש בזה החזרה קלה של תחושת צדק לנפשנו המתקוממת. דוגמא להיבט קטן, אחד מני רבים: תחשוב על ילדים, ששומעים שוב ושוב על יהודים שנרצחים בארצם, שחרדים מהמצב. האם הריגת ראשי הטרור איננה נוסכת בהם מעט בטחון? מדוע שילדינו לא יגדלו באיזושהי תחושה של צדק ושל כוח? יש להם די והותר חרדות וחוסר יציבות בחייהם. גם זוהי נקמת חרדת ילד קטן...

יש תפילה הנאמרת בחלק מהקהילות מדי שבת, שנכתבה אחרי פרעות ביהודי אירופה, ובה מופיעה בקשה לנקום את דמם השפוך, בקשה לכך שאנחנו והעולם נראה שדם יהודי כבר אינו הפקר. היא מסתיימת בפסוקים קשים להבנה, מתוך התהלים (פרק ק"י פסוק ו'): "ידין בגוים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה...על כן ירים ראש". יש שם פירושים רבים לפסוק הזה, אבל המשותף שבהם הוא שאנחנו מצפים ליום שבו ימחצו את ה'ראש' שלהם, את המנהיג העליון, את מי שאחראי לטבח הזה ולטבח ההוא, את זה שגרם לכל כך הרבה אבות ואימהות להיות שכולים, ולכל כך הרבה נשים להיות אלמנות, את זה שהביא לנו יתמות, סבל, גלות בתוך הארץ, אובדן הפרנסה, נזק והרס, נזק נפשי למיליוני יהודים, והרשימה ארוכה. יש ערך גם לצדק הטהור, אפילו אילו לא היה לו ערך מעשי במלחמה.

הנה חלק מהפירושים שם, בתרגום לשפת ימינו: פירוש רש"י: זוהי בשורה על מחיצת ראש מעצמה גדולה וחשובה שנלחמת בישראל. פירוש אבן עזרא: זו בשורה על התרסקות העומד בראש מדינת פרס. רד"ק: בשורה על מחיצת ראשי מחבלים רבים, כמותית, או מחיצת ראש של מנהיג שקשור איכשהו לרבת עמון. מלבי"ם: בשורה על הריגת רב מחבלים אחרי שכבר לא נשארו לו לוחמים רבים.

מה עשה איסמעיל הניה בטהרן הלילה? זוכרים את המסוק שהתרסק באיראן, עם ראש ממשלת איראן וסגנו? אתמול מינו שם ראש ממשלה אחר במקומו. הניה נסע להשתתף בטקס המינוי. מסתבר שיש דינמיקה בין הפירושים השונים של חכמינו, כך שהדברים הולכים ומתגשמים גם וגם, נארזים יחד בהיסטוריה, פירוש גורר פירוש, מבלי צורך להכריע מי מהם צודק, ואולי עוד אירועים דומים לפנינו.

נכון, לא פתרנו בכך את כל הבעיה, אבל חכמינו ממליצים לנו להרפות מהצורך האובססיבי לראות ולהבין את התמונה השלמה, להרפות מהדאגה ומהאחריות המופרזת לגבי העתיד, במיוחד בדברים שאין לנו השפעה מעשית עליהם. אחרי כל כך הרבה צער ודמעות, מותר להגיד תודה ולשמוח: "על כן ירים ראש". כשמורידים 'ראש' אצלם, אנחנו יכולים קצת להרים ראש, גם כאשר התחושה היא של הישג זמני בלבד. אופטימיות גם היא חלק מהניצחון במלחמה. חכמינו מתירים לך להשתתף בהרמת כוסית!