"התגרשתי ממנו כי הבנתי שאני הרבה יותר רוחנית ומפותחת ממנו"

״מאז שלמדתי את השיטה הזו וגם הוסמכתי להיות בעצמי מאמנת תודעתית על פי השיטה, לא הצלחתי להתחבר אליו״, סיפרה לי פעם אישה שהכרתי. ״התגרשתי ממנו כי הבנתי שאני הרבה יותר רוחנית ומפותחת ממנו והוא תקוע מאחור... לא מתפתח, לא לומד, לא מתקדם. כבר לא היה לי כיף לדבר איתו״.

כל כך רציתי לא לשפוט אותה. מה אני באמת יודעת על מה שהיא עברה בחיים ובנישואים שלה? אבל משהו שם לא עבר לי חלק בגרון. זו הייתה אישה שישבה לידי בספסל הלימודים בקורס שלמדתי ונוצר ביננו חיבור. היא סיפרה לי שבעבר, כשלמדה אימון על פי גישה מסוימת, הלימוד גרם לה להסתכל בעין שלילית על בעלה והיא הלכה והתרחקה ממנו עד שהחליטה להתגרש.

אני זוכרת פעם ששלפתי איזה ספר על התניא מהמדף של השכנה החב״דניקית שלי. אני לא זוכרת את השם שלו אבל אני זוכרת שהוא תיאר שם את נפש האדם ככזו שמורכבת מנפש בהמית ונפש אלוקית. הנפש הבהמית רוצה לקבל לעצמה והיא מלאת אגו ותאוות. לעומתה, הנפש האלוקית מלאת טוב ואור והיא רק מחפשת כיצד להיטיב ולהאיר לעולם. בספר הזה, עוד בשלב ההקדמה הייתה כתובה מעין אזהרה: שימו לב שאתם לומדים עם הנפש האלוקית שלכם ולא עם הנפש הבהמית. זה היה מהפכני בעיני. בעצם הספר הסביר שאפילו לימוד שהוא רוחני ומלא חכמה, יכול לשמש כמזון לנפש הבהמית או מזון לנפש האלוקית. הבחירה בידינו.

אני זוכרת שגם שיטת ימימה הזהירה לא פעם שהלומדות שלה לא יגיעו ללמוד כדי להתנשא מעל בני הזוג שלהן עם הידע שלהן. הלימוד צריך להיות מזכך והזיכוך הזה אמור לאפשר חיבור בין נשמות ולא להיפך. אם אני לומדת כדי להתנשא, למדתי עם הנפש הבהמית שלי והלימוד הזה ינתק אותי ממקור האור והטוב, אפילו אם יש בו המון אור וטוב. כמה חשובה כוונת הלב, אפילו כשאנחנו ניגשים ללמוד משהו חדש.

שאלתי את חברתי לספסל הלימודים פעם מה היא הייתה עושה אחרת בנישואים שהסתיימו, אם הייתה יכולה, ומי היא הייתה רוצה להיות בזוגיות הבאה שתהיה לה. הרי היום לטענתה היא אדם חדש, רוחני ומפותח יותר. בתור אחת כזו, אני מניחה שהיא הייתה רוצה לנהל גם זוגיות רוחנית ומפותחת יותר. ״הייתי רוצה לדעת יותר להקשיב ולהצליח לשמוע את הסאבטקסט של הצד השני ולא רק את המילים שהוא אומר. לדעת ממש להקשיב ללב שלו. את זה לא הצלחתי לעשות בנישואים שלי״, היא אמרה לי בעצב.

מאוד עניין אותי לדעת אם היא למדה את זה באותה הכשרת מאמנים שהיא עשתה. האם לימדו אותם להקשיב ולשמוע סאבטקסט. היא אמרה שכן, נתנו כלים, אבל היא לא הצליחה ליישם אותה בזוגיות הזו וזה מאוד הביך אותה וגם גרם לה להתרחק ממי שלימים הפך להיות הגרוש שלה. אני ממש מבינה אותה. גם אני מוצאת עצמי מאוד נבוכה ומאוכזבת כשאני יודעת שיש בידיי כלים, שאני אדם רוחני ומלומד, אבל במפגש עם המציאות, עם בעלי, עם הילדים, זה לא תמיד עובד.

ידע זה כוח, אבל איך משתמשים בו?

באחד המפגשים בקורס שלמדנו, נשאלנו שאלה: ״מיהו לדעתכם אדם רוחני?״ מאוד עניינה אותי התשובה של חברתי וראיתי שהיא כתבה: ״אדם טוב. אדם שרואה את הטוב שבעצמו ובאחרים ורוצה לעשות טוב״. שאלתי אותה אם בעבר, כשהייתה נשואה לבעלה והרגישה שהיא הרבה יותר רוחנית ממנו, היא הגדירה אדם רוחני אחרת. העיניים שלה נפקחו לרווחה. ״כן!״ היא אמרה ״חשבתי שאדם רוחני זה מי שיש לו בספריה מלא ספרים שמדברים על רוח, נפש, נשמה, תודעה. הוא כמובן קורא בהם ללא הרף ויש לו המון ידיעות רוחניות ורוב היום הוא גם מדבר עליהן ומנתח כל סיטואציה על פיהם. אבל היום אני מבינה שאנשים כאלה יכולים גם להשתמש בכל הידע הזה שיש להם כדי לעשות פשעים מאוד גדולים בעולם״.

כשהתחלתי לצאת עם בעלי, אני זוכרת שסיפרתי לעצמי שאני אחד האנשים הכי רוחניים ויפי נפש שאני מכירה. ניסיתי לדבר עם בעלי בדייטים על נושאים ברומו של עולם והוא מיהר להקליל את השיחה ולדבר על עניינים יומיומיים. התוצאה הייתה שחשתי בליבי קצת התנשאות כלפיו. יום אחד שמעתי אותו מדבר עם מישהו שהוא מכיר ונוצר בינהם ויכוח. היה לי ברור שבעלי (שעדיין לא היה אז בעלי) צודק והשני טועה, ואם זה היה תלוי בי, הייתי ״נכנסת״ באדם השני שדיבר לבעלי בחוסר כבוד. אבל בעלי ענה לו בצורה כל כך נעימה ומכבדת, בגובה העיניים, בלי להתרגז, ובשלב כלשהו נוצרה ביניהם הבנה. נשארתי פעורת פה. קיבלתי שיעור חדש בחיים על רוחניות, הלכה למעשה.

זה חשוב ללמוד וזה חשוב מה אנחנו בוחרים ללמוד, כמו שחשוב מה אנחנו בוחרים לאכול. אבל מסתבר, בעקבות השיעורים האלה שקיבלתי מזו שהתגרשה מבעלה וזו שכמעט בעלה לא הפך לבעלה (כי התנשאה מעליו בלב שלה), שחשובה לא פחות היא כוונת הלב שלנו כשאנחנו ניגשים ללימוד. אנחנו צריכים להשתדל לגשת ללמוד עם הנפש האלוקית שלנו, עם הרצון להתחבר ללב שלנו, לסביבה שלנו, לאור ולטוב.

ימימה אמרה גם שהיישום לא פחות חשוב מהלימוד. עם סיום הלימוד החדש, חשוב ליישם ולו בדבר קטן את מה שלמדנו, אחרת הלימוד יתפזר בחלל ולא ישמש אותנו לאותה כוונה שהצבנו לעצמנו בהתחלה: להתחבר ולהיטיב.

שנזכה לחיבור, אור, אהבה ואחדות בלב שלנו, בבית שלנו, ובעם שלנו, מבלי להתנשא ומבלי להשתמש בחכמה שלנו באופן שלילי והרסני. כי החברה שלי צודקת: להיות אדם רוחני זה להיות אדם טוב שרוצה להיטיב. שנזכה ללמוד את זה נכון.