אחרי שורה של מערכות יחסים סוערות, הייתי צריכה ללמוד ליהנות מטעמים עדינים

תקופה ארוכה חיפשתי זוגיות שלא נראתה באופק. בתוך התקופה הזו, פגשתי יום אחד חברה שלא הזדמן לי לפגוש כמה חודשים והיא סיפרה לי שהיא התארסה. אני אפילו לא הספקתי להכיר את בן הזוג שלה, אז מיד קבענו להפגש כדי להתעדכן בכל ההתרחשויות המרגשות בחייה. כשנפגשנו היא סיפרה לי איך היא הכירה את הארוס שלה ואיך לקח לה זמן להבחין שהוא מעוניין בה ושהוא בכלל פוטנציאל לאהבה מבחינתה. ברגע שהיא הבינה את זה, תוך זמן קצר הם התארסו. אני, בתור מי שכל כך רצתה זוגיות, גמעתי כל מילה שלה במטרה ללמוד מה אני יכולה לקחת מהסיפור שלה כדי שיקרה גם לי דבר דומה.

החברה שלי היא תזונאית, ואני אוהבת איך שהיא לפעמים מדברת על החיים כמו משל שהיא שלפה מחדר הטיפולים שלה. אני זוכרת שהיא אמרה לי: ״לפני שהכרתי את עידו הייתי מכורה לטעמים חזקים. מרוב שהייתי מכורה לשוקולד, לא הצלחתי להנות מתפוח. מרוב שהתרגלתי למערכות יחסים סוערות ומלאות במריבות, פיצוצים, ואז התפייסות לוהטת, לא הצלחתי לזהות שנרקמת לי מתחת לאף מערכת יחסים שיש בה שקט, יציבות ונועם ולא הצלחתי להנות ממנה. זה לא היה לי ׳טעים׳, כי החושים שלי כבר התקהו״. מאוד התחברתי למשל שלה ויכולתי למצוא גם את עצמי בין מילותיה. למזלה ולשמחתה, בן הזוג שלה היה עקשן ועזר לה להבין שהוא אמנם ׳טעם עדין׳, הוא אמנם לא סערה בחייה, אבל הוא הדבר הכי בריא, נכון וטוב עבורה.

מאז אותה שיחה עם חברה שלי על ׳טעמים עדינים׳ נולדה בתוכי תפילה. רציתי כמוה להגמל מההתמכרות לטעמים חזקים ולהצליח לחזור להנות מטעמו של תפוח, מלפפון, ומערכת יחסים שיש בה יציבות, רוגע ונועם. שמעתי פעם שיעור מעניין של הרב יובל אשרוב על תזונה ויהדות שדיבר על ההתמכרות הזו בשפה אחרת - הוא קרא לה זיכוך. המילה זיכוך מופיעה בצורות שונות ובמקומות שונים במקורות בתור הדרך לאפשר לדברים טובים להיכנס לחיינו. לדוגמא - בגמרא כתוב: ״איש ואישה זכו (מלשון זיכוך), שכינה בינהם״ ורש״י שדיבר על זיכוך המידות על מנת להקנות ולהתחבר להרגלים טובים ולהיפטר מהרגלים רעים. ללא הזיכוך המדובר, כנראה שלא נצליח לצאת מהלופ של הטעמים החזקים והכל כך ממכרים שגורמים לנו לרצות עוד ועוד מהם. כך, מבלי לשים לב, אנחנו מתרגלים צרוך רק מה שמייצר בנו סף ריגוש מאוד מאוד גבוה, עד שבאיזשהו שלב כלום כבר לא ירגש אותנו.

כשהכרתי את בעלי, עד כמה שהתפללתי לחזור להנות מטעמים עדינים והשתדלתי להיגמל משוקולד ומבחורים שלוקח להם יומיים לענות לי בוואטסאפ, עדיין היה לי קשה להנות מהטעם העדין של מערכת יחסים נעימה ושקטה. אני זוכרת שהוא היה פשוט… הוא, עם השקט וההומור שלו, ואני ניסיתי בכוח להכניס ריגושים מיותרים לקשר. הייתי נעלבת מדברים קטנים ונעלמת לו בתקווה שהוא ׳ירדוף׳ אחריי ויוכיח לי את אהבתו. יום אחד, כששיתפתי חברה בכך שהוא לא נענה למניפולציות הרגשיות שלי היא אמרה לי: ״אולי הוא פשוט לא מרגיש שהוא צריך להוכיח משהו? אולי הוא פשוט נהנה מהקשר בלי הצורך בסערות גדולות?״ ומיד נזכרתי בתפילה שלי על הטעמים העדינים ובהכוונת היהדות עבורנו - להזדכך כדי שבאמת נצליח לשמוח ולהנות ממה שבאמת בריא וטוב לנו.

אני לא יכולה להעיד על עצמי היום שאני זכה ומזוככת. עבודת הזיכוך היא עבודת חיים ויש בה המון מדרגות ושלבים. כשמזככים מעט את המידות והנטייה שלנו להתחבר להרגלים רעים, מיד עולים לשלב הבא ומקבלים עוד אתגרים בעבודת הזיכוך הזו. ובכל זאת, יש כמה דברים שעזרו לי להזדכך ולחזור שוב להנות מטעמים עדינים, פשוטים, בריאים ומשמחים:

1. ידע. רש״י אמר שזיכוך המידות צריך להתחיל מזיכוך הידע ולא מהרגש. כשלומדים מה טוב ומה רע, מה בריא ומה מזיק, מהו הרגל מיטיב ומהו הרגל ממית, אז אפשר להתחיל לפעול ולשנות הרגלים לכיוון הטוב והמיטיב עד שלאט לאט מרגישים שההרגל הבריא עושה לנו טוב. למשל, אדם שמכור לאוכל מעובד ותעשייתי, טוב שילמד מה ההשפעות והנזקים של מזון כזה ומהי ההשפעה הטובה של ירקות ופירות על גופו ויתחיל לאט לאט להדבק במה שמזין ובריא. בהתחלה הרגש יקשה עליו כי הוא ירגיש אומלל ומסכן שהוא בחר לאכול סלט במקום צי׳פס מטוגן, אבל ככל שיתמיד בהרגליו הבריאים, הוא יחזור להנות מטעמם של ירקות ופירות וירגיש כמה הגוף שלו חזק ומלא חיות.
2. צעדים קטנים. שיטת ימימה טוענת שכל לימוד מחייב בסופו יישום. כשרציתי לזמן מערכת יחסים בריאה לחיי, התחלתי לקרוא ספרים ולשמוע שיעורים על הדרך לבנות בית שיש בו שלום, שלווה ושמחה וכל דבר חדש שלימדתי חיפשתי איפה אני יכולה ליישם אותו בחיי ובמערכות היחסים השונות שהיו לי. כך גם לגבי אדם שלמד שבריא לשלב פירות וירקות בתזונה היומית, עכשיו עליו לפעול וליישם את הלימוד ואין צורך בשינוי דרסטים. צעדים קטנים, בכל יום קצת, זה יעשה את העבודה.
3. תפילות. אם לא הייתי פוגשת את חברתי התזונאית ושומעת את משל ה׳טעמים העדינים׳ שלה, לא היה נולד בי הרצון לחזור להנות מטעמים עדינים, ואולי הייתי נשארת בלופ של להשאב לקשרים מלאי ריגושים שלא מובילים לשום דבר בסופם (חוץ מדמעות וכאב לב) עוד שנים רבות. מהרגע שגיליתי את הרצון הזה בתוכי, התפללתי על כך (בצד הלמידה והפעולות למען הדבר) וכל תפילה זיככה אותי וחיברה אותי לרצון שלי. זה מה שעזר לי לעלות עוד ועוד מדרגות בעבודת הזיכוך וההנאה מהטעמים העדינים בחיי.

הטוב והשפע שאנחנו כל כך רוצים ומייחלים לו רוצה גם אותנו בחזרה. לפעמים הוא פשוט מחכה בשקט, בסבלנות, שנזדכך קצת, שניגמל קצת מהריגושים החזקים, כדי להופיע בחיינו וכדי שנצליח להנות ולשמוח ממנו באמת.

שנזכה.