ה-14 במאי נקבע ליום האחרון של שליטת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשעה 16:00 אחר הצהריים, הורידו הבריטים את דגלם, כאשר מיד הניפו היהודים את דגלם שלהם.

היה זה דגל שעוצב בשנת 1897 ע"י הקונגרס הציוני הראשון. צבעו היה לבן (המסמל חידוש וטהרה), ומשני עבריו היו מתוחים שני פסים כחולים (צבע השמים), בהקבלה בולטת לפסים המעטרים את הטלית, אשר מסמלת את העברתה של המסורת היהודית. במרכזו של הדגל צויר מגן דוד.

ביום ה' באייר תש"ח, ה-14 במאי  1948, למרות לחץ כבד ביותר מבחוץ, הכריזה ישראל על עצמה כמדינה עצמאית. לאחר כמעט 2,000 שנות גלות - שבה ארץ ישראל לידיים יהודיות.

דוד בן-גוריון קרא את הכרזת העצמאות ברדיו:

"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.  

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

...לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

...אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו.

...מתוך בטחון בצור ישראל, הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948".

הקורא הנבון יבחין שהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, שלא כמו ההכרזה האמריקנית, אינה מזכירה את שם אלוהים. זאת מפאת הקו הנוקשה של תנועת ההשכלה ששלטה אז בסוכנות היהודית, וחבריה שהתנגדו נחרצות לכל אזכור כזה. את המילים "צור ישראל" ניתן להבין כאלוהים, כצבא היהודי, או מה שכל אחד יבחר לעצמו.

מזכיר הממשלה, זאב שרף, תיאר את המראות (תרגום חופשי מאנגלית):

"הרב י.ל. פישמן ברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בקול רועד וחנוק מהתרגשות... פתאום הכה בנו האימפקט של מה שנעשה – משמעותה של הקמת המדינה... ועם תום חתימת המסמך, החלה התזמורת לנגן את "התקווה", והיה כאילו נפתחו השמים והשתפכו בשירת הודיה על הולדתה מחדש של אומה. הקהל עמד דום, משותק במקומו... "המדינה הוכרזה, הישיבה נסתיימה!". בסך הכל 32 דקות כדי להכריז על עצמאותה של אומה, שבמשך 1,877 שנים סבלה תחת עול הגויים... אנשים התחבקו ובכו מאושר, אך עם זאת, היה יגון על הבנים שנפלו, והבנים שעתידים להלחם. יגון וחרדה ננעלו בחדרי הלב. בחוץ נאספו אלפים".

יהודי הארץ יצאו מבתיהם מרוגשים ושמחים, והחלו לרקוד ברחובות. אך לא לאורך זמן.

מלחמת העצמאות

רק הוכרזה ישראל כמדינה, ומיד נכנסה למלחמה. צבאותיהן של חמש מדינות ערב, הגובלות בה, תקפו אותה. מדינות אלו הצביעו קודם לכן נגד הצעת החלוקה של האו"ם, וכעת סירבו להכיר בהחלטה היסטורית ודמוקרטית זו.

ישראל הקטנה, שכמעט ולא הייתה לה תחמושת כבדה, טנקים ומטוסים, הייתה צריכה להגן על עצמה מפני מצרים, לבנון, סוריה, ירדן ועיראק גם יחד. 600,000 יהודים - מול 45 מיליון ערבים, בעוד האומות המאוחדות לא עשו דבר.

ובכל זאת, היהודים ניצחו. קשה להעניק לכך הסבר טבעי.

אולם, הניצחון לווה בטעם מר: העיר העתיקה של ירושלים – כולל הרובע היהודי והגישה לכותל המערבי – נפלו בידי הירדנים. היהודים גורשו מהעיר העתיקה, ובתיהם, כמו גם בתי הכנסת שלהם, נבזזו ונהרסו.

למרות שחתמו על הסכם שביתת נשק, שתאפשר ליהודים גישה לכותל המערבי ולבית הקברות היהודי שבהר הזיתים, הירדנים מנעו את גישת היהודים לאתרים אלו, וחיללו אלפי קברים בהר הזיתים. העולם שוב שתק ולא נקף אצבע במחאה על הפרת זכויות הדת של עם שלם.

גבולות חדשים

מלחמת העצמאות נמשכה 13 חודשים. נהרגו בה כ-6,000 ישראלים – שהיוו אחוז שלם מכלל האוכלוסייה היהודית באותה תקופה (מספר השווה באופן יחסי לשלושה מיליון איש בארה"ב, כאשר בכל מלחמת וייטנאם נהרגו כ-52,000 חיילים אמריקנים).

הר הרצל, בית הקברות הלאומי, התמלא בקברים נטולי שם. קבריהם של ניצולי שואה, שהצליחו להגיע לישראל, קיבלו עם הגעתם רובה ליד, ונלחמו על קיומה של המדינה היהודית. לאיש לא היה אפילו זמן לברר את שמותיהם. הם זכורים בהיסטוריה בתור יוסי, הרשל או משה. מזעזע לראות את כל אותם קברים שעליהם מצוין השם "פלוני".

מלחמת העצמאות הייתה הקטלנית ביותר במלחמות ישראל.

כבר בזמן ההצבעה על תכנית החלוקה, החלו תושביה הערבים של פלשתינה לברוח מפאת החשש למלחמה. הראשונים שעזבו היו 30,000 מהעשירים ביותר. הבריחה הפלשתינית הייתה כל כך מדאיגה, עד שבינואר 1948 ביקש הוועד הערבי הפלשתיני העליון מיתר ארצות ערב - למנוע כניסת פליטים אליהן. בזמן הכרזת מדינת ישראל, ותחילת הלחימה למחרת, נסו חצי מיליון ערבים.

באותה תקופה, כ-820,000 יהודים (מתוך סך מוערך של יותר מ-870,000), נאלצו לברוח ממדינות ערב, כגון סוריה, עירק, מצרים ועוד. רוב רכושם של אותם יהודים, שרבים מהם היו אמידים, הוחרם ומעולם לא הוחזר. מהפליטים היהודיים, כ-580,000 התיישבו במדינת ישראל.

עם סיום המלחמה, אוכלוסייתה היהודית של ישראל החלה לגדול בצעדי ענק, עם עולים חדשים שהגיעו לא רק מארצות ערב, אלא גם ממדינות אחרות, ולאחרונה גם מאתיופיה ומרוסיה. להלן סטטיסטיקת אוכלוסיית מדינת ישראל במשך השנים:

1948: 600,000 יהודים

1956: 1.2 מיליון יהודים

1973: 1.8 מיליון יהודים

1999: 4.7 מיליון יהודים

2007: 5.4 מיליון יהודים

2009: 5.6 מיליון יהודים

2023: 7.1 מיליון יהודים

ראוי לציין, כי מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד היום, הכפילה את עצמה האוכלוסייה היהודית בכ-1070 אחוזים(!). הצמיחה המהירה הציבה אתגר מיוחד, בשל העול הכלכלי שבקליטת מספרים עצומים כאלה של עולים חדשים. אמנם היה זה עול עצום, אך יחד עם זאת, הייתה גם ברכה מרובה בצמיחת האוכלוסייה. לעלייה הייתה השפעה עצומה על המדינה.

רמת המחייה בישראל, אשר ב-1949 נאלצה לנקוט מדיניות של צנע והקצבת מזון – עלתה בצורה אדירה בשני העשורים האחרונים.

האם זהו נס? אין ספק. אך זוהי גם הגשמתה של נבואה תנ"כית:

וְשָׁב ה' אֱלֹהיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה  ...וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבִּךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ.

כִּי כֹה אָמַר ה': רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ: הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל! הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אֶרֶץ....

לא רק שישראל הצליחה לקלוט מספר רב של אנשים, ולא רק שהצליחה לשרוד במצב של לוחמה מתמדת, היא גם הצליחה לשגשג כלכלית. זאת, למרות מספר חרמות כלכליים שיזמו המדינות הערביות (לדוגמא, חברת "פפסי קולה" את מוצריה בישראל במשך שנים רבות, ו"סובארו" היתה יצרנית הרכב היפאנית היחידה שמכרה רכבים בישראל).

לאחר שנוסיף משתנים אלו, הרי שמה שהצליחה המדינה הצעירה לחולל, הינו על טבעי. לא רק שהמדבר פרח, אלא, שבזמן קצר יחסית, החלה האדמה העקרה להניב כמות גדולה מאוד של יבול. את הכמות העודפת התחילו לייצא למדינות השפע, כמו ארצות הברית. עוד הגשמה של נבואה:

וְאַתֶּם, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עֲנַפְּכֶם תִּתֵנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ, לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלּהֹ...

בשנת 1997 הוציאה קרן המטבע העולמית את ישראל מרשימת המדינות המתפתחות, כיוון שהיא הייתה מפותחת לחלוטין, כאשר רמת המחיה בה עומדת במקום ה-19 בעולם, מיד אחרי אנגליה.