איך עוברים חומה בלתי-עבירה כדי לזכות באוצר שמאחוריה?

״אני רוצה שתחשבו על שני רגעים בחיים שלכן״, אמרה סוניה שהנחתה ערב נשים אצלנו במושב. ״רגע אחד שבו הרגשתן איך הרגש שלכן מנהל ושולט בכן ורגע אחר בו אתן שלטתן וניהלתן את הסיטואציה״. כולן עצמו עיניים וחשבו, ומהר מאוד נזרקו במעגל שיתופים של מקרים שונים, בעיקר כאלו בהם הרגשנו מנוהלות על ידי הרגשות שלנו. אישה אחת שלא הכרתי שיתפה שבכל שעה עגולה מקדישים בגלגל״צ שיר עבור אחד החטופים ומספרים עליו, ובכל פעם כשהיא שומעת את זה ברדיו, מיד היא נופלת לעצבות לא מצליחה לתפקד, לא בעבודה, לא בכביש, לא בבית. אישה אחרת שיתפה בכך שהיא מנסה לרדת במשקל ובכל פעם שהיא עולה על המשקל היא שומעת אותו צועק עליה: ״כישלון״ ונעצבת. אני שיתפתי שבכל פעם כשבת השנה וחצי שלי עצבנית, מיד העצבים שלה עוברים אליי ובמקום לנהל את הסיטואציה כאדם בוגר, אני מתנהלת כמו ילדה בת שנה וחצי.

״אני רוצה לספר לכן משל ששמעתי, אני חושבת שהוא משל של רבי נחמן״, המשיכה סוניה. ״היה מלך שרצה לחתן את הבת שלו ובחן מספר מועמדים פוטנציאלים. הוא הציב חומה גדולה וגבוהה ואמר למועמדים שמי שיצליח לעבור את החומה יזכה בבתו שנמצאת מעבר אליה. החומה הייתה נראית כל כך גדולה ומאיימת שכל המועמדים פרשו מיד חוץ ממועמד אחד שהחליט לרוץ בעוצמה ובמהירות לתוך החומה ופרץ אותה בקלות רבה. מסתבר שהחומה הייתה עשויה מקרטון״. חלק מהנשים באותו הערב צחקו מהסיפור הזה, חלק ניסו להבין איך זה קשור לניהול הרגשות שלנו, והייתה אחת ששאלה: ״מאיפה התעוזה לרוץ מהר כל כך לתוך חומה?״ וסוניה השיבה: ״המועמד האמיץ חשב לעצמו שהמלך בוודאי רוצה לחתן את הבת שלו. הוא רוצה שמישהו יצליח לעמוד באתגר ולכן האתגר הזה חייב להיות אפשרי והגיוני. עם המחשבה הזו הוא קיבל את הכוחות לרוץ מהר אל תוך החומה ולגלות שאכן, האתגר לא היה כל כך גדול ומפחיד כמו שהוא היה נראה לפני כן״.

פרשת השבוע, פרשת כי תצא, נפתחת במילים ״כי תצא למלחמה על אויביך…״ בהמשך ישנו ציווי: ״זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך מצאתכם ממצרים...״. שני המרכיבים האלו חשובים והכרחיים בחיינו כשאנחנו מנסים לצאת מהמיצרים הפרטיים שלנו ולהלחם באויבים החיצוניים או הפנימיים שלנו. בשלב הראשון, תדע שאם אתה פוגש אויב עליך לצאת למלחמה מולו ולא ליסוג לאחור, בשלב השני תזכור, כשאתה תצא לדרך, האויב ינסה להחזיר אותך בחזרה למיצרים שלך, למקום הנוח שלך, לפחדים ולהרגלים הישנים שלך, אל תיתן לו.

האויב הגדול ביותר שלנו הוא האויב הפנימי שלנו, ה״עמלק״ הפנימי, היצר-הרע שלנו. הוא חכם וחמקמק והוא יודע איך לדבר איתנו בצורה כזו שנאמין לו, הוא יודע לפנות בדיוק למקומות החלשים וחסרי-הביטחון בתוכנו והוא ינסה להחזיר אותנו אחורה, שלא נצא ממצרים, שלא נתקדם ונגלה כמה טוב העולם עוד טומן בחובו עבורנו. האויב הזה מספר לנו שהחומה שניצבת מולנו היא בלתי עבירה, ושבת-המלך, המתנה הגדולה שמחכה לנו מאחורי החומה, לעולם לא תהיה שלנו. האויב הזה הוא שקרן והוא זה שגרם לרוב המועמדים במשל של המלך לסגת לאחור ולוותר. היחיד שהצליח במשימה וגילה עד כמה קל לחצות את החומה אם רק מנסים, הוא זה שבמקום לחשוב על האתגר, חשב על זה שנתן אותו ויצא למלחמה.

אדם לא מקבל אתגר בחייו שהוא לא יכול לעמוד בו. כשניצבת בפנינו ״חומה״  היא לרוב נועדה לספר לנו על הזדמנות לגלות בעצמנו כישרון חדש, יכולת חדשה לעבור אותו. אותו כישרון ואותה יכולת הם אלו שיאפשרו לנו להנות גם מהמתנה שמחכה לנו מעבר לחומה. אותה אישה שלא מצליחה לתפקד כשהיא שומעת סיפורים על חטופים ברדיו, ניצבת בפני חומת-קרטון שמספרת לה שהיא מועילה לעולם כשהיא לוקחת את כל הכאב שלו על כתפיה. המתנה שמחכה לה מעבר לחומה היא היכולת מצד אחד לגלות אמפתיה והזדהות עם כאב האחר ומצד שני לשמור על נפשה חזקה כדי שהיא תוכל בדרכה להמשיך לעשות טוב לעולם. באותו האופן, כשאני נסחפת אחרי העצבים של הבת שלי, אני מקבלת הזדמנות בדיוק כמו אותה אישה ״להפריד שדות״ (ביטוי הלקוח מתוך שיטת ימימה) ולא להתערבב עם הרגשות והתסכולים של הבת שלי, כדי שאוכל לנהל את הסיטואציה כמו אדם בוגר ולעזור לה ולעצמי.

״צאי למלחמה הזו על אויביך״, אומרת פרשת השבוע, ״כי לא קיבלת אתגר שהוא גדול מדי עבורך, האמת היא שאת יותר גדולה מהאתגר הזה, את יותר חזקה מהחומה הזו, והמשימה שלך עכשיו היא לצאת, לרוץ קדימה ולגלות את זה״. עם זאת, הפרשה גם מבקשת מאיתנו: ״תזכרי, כשאת תצאי לדרך, יהיה לך קול פנימי בתוך הראש שיגיד לך שאין בזה טעם. שאת תפסידי. שהולך לקרות הרע מכל. שהחומה גדולה עלייך. זה העמלק הפנימי שלך, הוא זה שמאיים להשאיר אותך במצרים, במקומות הצרים בנפשך ובחייך. אל תאמיני לו. זה האתגר האמיתי שלך. תמשיכי לרוץ קדימה לעבר החומה״. ובסופו של דבר, כמו במשל, בזמן שאנחנו רצים חשוב שנזכור לאיזו מטרה: מעבר לחומה מחכה בת המלך, מתנה גדולה שתעזור לנו לגלות כמה שווה היה לצאת למלחמה הזו.