אנחנו לא מתכננים ילדים בקרוב, אז למה להתחתן?

במהלך רוב ההיסטוריה האנושית, נישואים נחשבו כצעד הכרחי בדרך ליצירת זוגיות יציבה וארוכת טווח. אולם, עם השינויים החברתיים של המאה האחרונה, רבים שואלים את עצמם: אם איננו מתכוונים להביא ילדים בקרוב, מה הטעם להתחתן? מדוע לכבול את עצמנו בהסכם מחייב, כשאפשר ליצור שותפות רוחנית שאינה תלויה בגורם חיצוני? לכאורה אכן נראה שמוסד הנישואין טומן בחובו קשיים מיותרים. אם בעתיד נחליט להיפרד אמנם נוכל להתגרש —אבל למה שניכנס לכתחילה למערכת מסובכת שמעמידה בפנינו אתגרים משפטיים? טענות אלו אינן נטולות בסיס, אך חכמת היהדות מציבה מולן תפיסת חיים אחרת.

מה התכלית של הנישואין על פי חכמת היהדות? ובכן, ייתכן שתופתעו לגלות שגם לפי התנ"ך בני האדם הם לא רק מפעל לייצור תינוקות. שני סיפורי הבריאה בספר בראשית מייצגים שני היבטים שונים של הנישואים, ואי אפשר לומר שאחד מהם יותר חשוב מהשני. בסיפור הראשון (בראשית א׳) בני האדם מוצגים כ"זכר ונקבה", והציווי היחיד שמועבר להם הוא: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה...". אכן, בפרק זה הדגש הוא רק על העשייה וההתפתחות האנושית. אין שמות אישיים המאפיינים את הייחודיות של בני האדם או את הצרכים האינדיבידואלים שלהם, והמסר ברור — המטרה המרכזית היא הולדת צאצאים והמשכיות המין האנושי. לעומת זאת, בפרק ב' של ספר בראשית מוצגת לפנינו נקודת מבט שונה לחלוטין. כאן אנו פוגשים לראשונה את השמות האישיים של הדמויות: אדם וחווה. אלוהים בורא את האישה לא למען תכלית ביולוגית, אלא מתוך צורך קיומי ורוחני של האדם: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ". הזוגיות מוצגת כאן כעניין פנימי יותר, עדין ורגיש, כאשר הדגש הוא על הנפש— הצורך האנושי בהיכרות עמוקה, חיבור ואהבה שימלאו את החסר והבדידות.

הביטוי "עזר כנגדו", במובן הפשוט, מתייחס לעזר שמשלים את החוסרים של האדם. אך הפירוש של רש"י לביטוי זה נוגע ללב בפשטותו הלא צפויה: "זכה - עזר. לא זכה - כנגדו להילחם". המילה "זכה" כאן נובעת מלשון "זיכוך", כלומר, היכולת של האדם להתעדן ולהשתנות. בפירוש זה טמון עומק רב: הנישואין הם הקשר האינטימי ביותר שקיים, ולכן הם בהכרח מביאים איתם מפגש עם השוני הבסיסי שבין בני הזוג. שוני זה יכול להוביל לשתי תוצאות אפשריות. אם בני הזוג יילחמו זה בזה בגלל הפחד להשתנות או לוותר על רצונותיהם הקודמים, הם יעוררו תסכול ומתחים שיעכירו את הקשר. מצד שני, אם הם יבחרו ללמוד ולהתפתח זה לצד זאת, השוני ביניהם יכול להפוך למסלול של צמיחה הדדית. במילים אחרות, הנישואין מציעים מסע של זיכוך אישי, שבו כל אחד גדל מן התכונות הטובות של השני, ובסופו של דבר, אחרי תהליך מלא אתגרים, שניהם מבינים עד כמה צמחו והתבגרו בזכות הקשר. כך, כפי שאומר רש"י, הם היו זה לזה לעזר אמיתי.

אוקיי, הבנו את התכלית של הנישואים, אך השאלה המרכזית נותרת בעינה: למה שנכבול את עצמנו להסכם חוקי? התשובה היא שרגש הוא דבר נזיל, חולף, ואין לו ערובה. מי יבטיח שהאהבה לא תתפוגג מחר? שלא נחווה משבר פתאומי והטינה תגבר בעוד יומיים? שפתאום לא נתאהב במישהו אחר ונרצה לעזוב? רגש, במהותו, הוא ספונטני ולא צפוי. זהו יופיו, אך גם סכנתו. לפי חכמת היהדות, ברית אמיתית מחייבת שני מרכיבים: רגש ואמונה, שהם הרכיב הפנימי, ומחויבות מעשית, שהיא הרכיב החיצוני. בחתונה יהודית, המחויבות המעשית מתבטאת בכתובה —מסמך משפטי המגדיר את חובות האיש כלפי אשתו. החוק, הבטחה מחייבת עם השלכות מעשיות, הוא הקרקע היציבה שעליה יכולה האמונה לצמוח ולפרוח, בהתמדה ובתחושת ביטחון לאורך זמן. הרב סולובייצ׳יק מתאר זאת יפה (אדם וביתו): ״אין לך דבר בהיסטוריה המתמיד בלא קץ. אין לך דבר שאינו ניתן לשינוי. ההיסטוריה איננה מכירה מצבים של קבע – פוליטיים, כלכליים, תרבותיים או דתיים. הכל נתון בתנועה מתמדת, בתהליך של שינוי. דפוסים ישנים מושלכים ככלי אין חפץ בו ומפנים את מקומם לחדשים מהם, אשר בבוא זמנם יתיישנו גם הם, יאבדו את ערכם ויסולקו כדי לפנות מקום לחדשים מהם... אל המציאות ההיסטורית המשתנה תמיד מחדירה הברית יסוד של התמדה או יציבות. הדרמה, שגיבוריה הם האלוהים והאדם, מוגנת באמצעות הברית מפני רודנותו של הגורל״.

ועדיין, מה המשמעות של ההסכם החוקי הזה, אם בכל עת ניתן להתגרש? בסוגייה במשנה (גיטין), דנים בשאלה: איזו סיבה מספיק מוצדקת כדי להתגרש? דעתו של רבי עקיבא קיצונית ביחס לשאר: ״רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה(= גם אם האיש פשוט חושק באישה אחרת, מותר לו לגרש את אשתו). רבים תהו, מדוע רבי עקיבא מאפשר להתגרש כל כך בקלות? אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא שבפועל, אי אפשר לפרק נישואין אלא אם הם כבר התפרקו מבפנים. לדעת רבי עקיבא, הגירושים אינם הסיבה לפירוק הנישואין, אלא הסימפטום לכך שהקשר כבר חדל להתקיים. מכאן לומדים שאי אפשר להחזיק ברית בכפייה. התוקף החוקי של הנישואין נמשך רק כשיש הבנה פנימית ועמוקה של מהות הברית, שמבוססת לא רק על רגש חולף אלא גם על תבונה, ויותר מהכל - על אמונה איתנה.