הכוח המרפא של מילים: כתיבה חופשית מול תפילה יהודית

ג'וליה קמרון, גורו כתיבה בינלאומית ומחברת רב המכר ״דרך האמן״, הגיעה למעמדה בדרך לא שגרתית. היא הייתה אז בת 29, מכורה לאלכוהול בתחתית המדרגה, עד שברגע אחד היא קיבלה את ההחלטה הגורלית בחייה – לכתוב. לא כדי לפרסם, לא כדי להרשים או לזכות בתהילה – אלא פשוט כדי לשרוד. כל יום היא ישבה מול הדף, ושפכה עליו את מה שהכביד עליה: כאב, פחדים, חולשות – כל מה שהאלכוהול ניסה לטשטש הכתיבה חרטה בדיו שחור על הדף. המחברת הפכה למקום הבטוח שלה. דרכה היא גילתה איך המילים יכולות להיות תרופה לנפש, לרפא ולשחרר, לתת לאדם כוחות חדשים. היא התמסרה לכתיבה יומית, ובאמצעות "דפי הבוקר" שלה היא לא רק נגמלה, אלא גם בנתה לעצמה קריירה מפוארת והפכה לגורו של יצירה ותרפיה.

 אז מה כל כך מיוחד בשיטת ״דפי הבוקר״ שג׳וליה פיתחה? הפרקטיקה היא כזאת: בכל בוקר, ישר כשמתעוררים, כותבים שלושה עמודים בלי שום סינון או עריכה. הרעיון פשוט -  כשהמילים מתחילות לזרום, אנחנו מגלים חלקים בעצמנו שלא היינו מודעים אליהם, ורבים מהמכשולים הפנימיים שלנו נהיים ברורים יותר. זה בדיוק הכוח של הכתיבה החופשית – היא משחררת את המחסומים, מפגישה את התת-מודע עם המודע, ומאפשרת לנו להכיר את עצמנו כפי שאנחנו באמת. כשאנו לא מנסים לכתוב "נכון" או "יפה", אלא פשוט כותבים, המילים מצליחות לבטא מחשבות ורגשות שביום-יום מסתתרים מתחת לשכבות של ביקורת עצמית ושיפוטיות.

כנראה שאם הרב קוק היה חי היום, הוא היה תומך בשיטתה של ג׳וליה. גם הוא העיד על הכוח הפלאי של הכתיבה לרומם את האדם (שמונה קבצים, ו, לד): ״לפעמים אי אפשר לאדם להגביה את עצמו משפלותו כי אם על ידי מה שכותב מערכי לבבו, ומתקן בזה את הפגמים הפנימיים...״. אכן, במובנים רבים שיטת דפי הבוקר של ג׳וליה הולמת את התפיסה של חכמת היהדות, ויש קווי דמיון בינה לבין עקרונות התפילה. בשתי השיטות האדם עוצר את מרוץ החיים ומתפנה להתבוננות עמוקה בנפשו. למרות שהתפילה מתקיימת לעיתים בציבור, היא עדיין מהווה תהליך אינדיבידואלי שבו כל אדם מתעמק במחשבותיו וברגשותיו הפרטיים ביותר.

אך יש גם הבדל משמעותי: בעוד שכתיבה חופשית היא מונולוג פנימי של האדם מול עצמו, התפילה היהודית היא דיאלוג. בתפילה, האדם מפגיש את תחושותיו העמוקות ביותר לא רק עם עצמו, אלא גם עם המילים הכתובות בסידור, שמהדהדות את ערכיה הנצחיים של חכמת היהדות, את השאיפות הקולקטיביות של עם ישראל, ואת הייעוד הרוחני שלו בעולם. תפילה כאקט של הבעה משמשת בדיוק לאותה מטרה של דפי הבוקר של ג׳וליה – שניהם נועדו כדי שהאדם יוכל להביע את רגשותיו ואת מחשבותיו. לעומת זאת, בתפילה המחשבות והרגשות שלנו לא רק מתגלים, אלא גם משתנים בעקבות מפגש עם גורם חיצוני – דהיינו מילות הסידור. לפי חכמת היהדות, שני סוגי התפילות חיוניים לנפש האדם. בסוף תפילת העמידה, החלק המרכזי של התפילה, האדם מפסיק לקרוא את המילים מתוך הסידור ומקבל מרחב להביע את תחושותיו האישיות, לומר את מה שעל ליבו באופן חופשי וללא מגבלות. רבנים כמו רבי נחמן מברסלב הרחיבו את הרעיון הזה והדגישו את חשיבות ההתבודדות – תפילה אישית במקום שקט, שבה האדם פונה אל אלוהים באופן חופשי וללא טקסטים מוכתבים, ישירות מהלב.

אין ספק כיום שאחד המרכיבים המרכזיים הדרושים לבריאות הנפשית הוא היכולת להקשיב לעצמנו ולמה שקורה סביבנו. כל אחד מאיתנו מוצא דרכים שונות לעשות זאת, ואין שיטה אחת שמתאימה לכולם. אולם חכמת היהדות מלמדת אותנו את יתרון ההקשבה לעצמנו במקביל להקשבה למסרים עתיקים, שליוו את עמנו אלפי שנים.