שנות ה-80 וה-90 בישראל: הסכמי שלום, מלחמה בלבנון, ואינתיפאדה ראשונה ושניה

בשנת 1979, נשיא מצרים, אנואר סאדאת - במהלך אמיץ, סטה מהעמדה הערבית הסרבנית המסורתית, והחליט לעשות שלום עם ישראל. בתאריך 26 במרץ 1979, חתם על הסכם שלום עם ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, בתמורה להחזרת חצי האי סיני. מהלך ראוי זה עלה לו בחייו, והוא נרצח על-ידי מוסלמים קיצוניים בקהיר ב-1981.  

במשך זמן מה, זכתה ישראל לשלום בגבולה הדרומי, אך לא בצפון. רוב דרום לבנון הייתה בשליטת אש"ף, שהקימה בסיסים להתקפות על ישראל. ב-6 ביוני 1982, כתגובה לניסיון חיסול שגריר ישראל בממלכה הבריטית, שלמה ארגוב, הורתה ממשלת ישראל על פלישה ללבנון. לפלישה זו קראו "מבצע שלום הגליל", שנודעה מאוחר יותר בשם מלחמת לבנון הראשונה. לאחר קרבות נגד אש"ף וכוחות מוסלמיים מסוריה ומלבנון, ישראל החזיקה את השליטה בדרום לבנון. אש"ף, שהייתה תחת מצור במערב ביירות, נשאה ונתנה עם ישראל, ויצאה מלבנון בסיוע פיקוח בינלאומי ב-21 באוגוסט 1982.

תסכולם של ההמונים מאי-יכולתו של אש"ף להשיג תוצאות, הביא להתעוררות אלימה של הערבים ברצועת עזה וביהודה ושומרון, ולפרוץ האינתיפאדה, שהתחוללה בין השנים 1987 ו-1993. אש"ף, שפעלה אז מתוך תוניס, זקפה לזכותה את ההתקוממות. האינתיפאדה הראשונה אופיינה במהומות, התקפות אלימות נגד ישראלים ופיגועי התאבדות.

בזמן מלחמת המפרץ ב-1991, כאשר כמעט כל מדינות ערב התנגדו לפלישת סדאם חוסיין לכווית, אש"ף הפך לתומכו הקולני ביותר של הרודן העירקי, והפלסטינים ברצועת עזה וביהודה ושומרון הריעו בזמן שגשם של טילי סקאד הומטר על מרכזי האוכלוסיה הישראליים.

ההתקוממות הפלסטינית הגיעה לקצה כאשר ב-13 בספטמבר 1993 חתמו ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, ויושב ראש אש"ף, יאסר ערפאת, על הסכמי אוסלו, במטרה לסיים את העימות הערבי-ישראלי ולהקים מדינה פלסטינית.

לאחר מכן נחתם הסכם שלום גם עם חוסיין, מלך ירדן, ב-26 באוקטובר 1994.

בזכות הסכמי אוסלו, אש"ף – שבאותו זמן היה על סף חדלון, והנהגתו אותגרה בידי ארגון טרור קיצוני עוד יותר, החמאס - קיבלה זריקת חיים חדשה. עתה, בשמה החדש - הרשות הפלסטינית, חזרה הנהגת אש"ף ליהודה, שומרון ורצועת עזה. שם, חמושה בסיועה של ישראל, נטלה את השליטה על ערים שונות, ועל שטחים שהועברו משלטון ישראלי לשלטון פלסטיני.

אך, התקוות לדו-קיום נרמסו במהרה, לאחר שהתקפות טרור תכופות גרמו לישראל לאבד אמון בתהליך השלום.

האינתיפאדה השנייה

בשנת 2000, ניסה ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, לעקוף את שלבי הביניים של הסכמי אוסלו, ולהגיע ישירות לסיכום סופי. בפגישה עם ערפאת ונשיא ארה"ב, ביל קלינטון, בקמפ דיוויד שבארצות הברית, הציע ברק הצעה חסרת תקדים – נסיגה ישראלית מרובם המוחלט של השטחים שכבשה ישראל ב-1967 והקמת מדינה פלסטינית באותם השטחים. ערפאת הפנה את גבו ויצא מהפגישה.

לאחר שטרק את הדלת על המהלך המדיני, יזם ערפאת את האינתיפאדה השנייה, שארכה חמש שנים, וגרמה למותם של יותר מאלף ישראלים בפיגועי טרור שונים, בהם פיגועי התאבדות באוטובוסים.

מה שחיזק את ערפאת הייתה נסיגתה של ישראל מדרום לבנון מוקדם יותר באותה שנה. הנסיגה גררה אחריה את התמוטטות צבא דרום לבנון, והשתלטותו של ארגון החיזבאללה בגבול לבנון-ישראל.

ביולי 2006, החיזבאללה, בתמיכת סוריה ואיראן – יזמה התקפה, ללא כל התגרות ישראלית, על סיור צבאי בצד הישראלי של הגבול. כל חיילי הכח הישראלי נהרגו או נפצעו, ושניים נלקחו בשבי. ההתקפה הובילה למלחמת לבנון השנייה, שארכה 33 ימים, במהלכה ירה חיזבאללה אלפי טילים לעבר ערי צפון הארץ, ומטוסי ישראל הפגיזו את דרום לבנון.

* * *

למרבה הצער, אירועי השנים האחרונות הוכיחו שעדיין חלקים גדולים בעולם הערבי אינם נעים לכיוון השלום. רבים בעולם המוסלמי, ובמיוחד איראן, ממשיכים לאיים על ישראל, אינם מכירים בזכות קיומה, וממשיכים לאיים בהשמדתה. פלסטינים מלמדים את ילדיהם לשנוא את היהודים ואת ישראל, ולשאוף להיות "שאהידים" (למות למען האסלאם) ומחבלים מתאבדים.

למרות נסיגתה הכואבת של ישראל מחבל עזה בקיץ 2005, המצב הבטחוני בדרום הארץ התדרדר עם השתלטות החמאס על הרצועה ב-2007. ירי של טילים ומרגמות, לפעמים מדי יום, מאיים על יישובי דרום הארץ. ברור כי החמאס, וקבוצות פלסטיניות קיצוניות נוספות, כמו גם מדינות אסלאמיות, עדיין לא גנזו את חלומם – השמדת ישראל.

סקירה של אירועי השנים האחרונות מבהירה שתי נקודות עיקריות:

העימות אף פעם לא היה סביב הקמת מדינה פלסטינית, כפי שמוכיחים כל אותם נסיונות כושלים, אלא חוסר מוכנותו של העולם הערבי והמוסלמי להכיר במדינה יהודית. מטרתם הייתה, ועודנה, השמדת ישראל.

ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, אמרה פעם "יהיה לנו שלום עם הערבים - רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו".

עם זאת, למרות כל המכשולים, ישראל עדיין ממשיכה לקוות לשלום. כלכלתה ממשיכה לשגשג, תעשיית ההיי-טק פורחת, ואוכלוסייתה ממשיכה לצמוח.