מה עומד מאחורי השיר "Flowers"? תביעה נגד מיילי סיירוס

רק חודשים ספורים אחרי שזכתה בפרס גראמי על הלהיט הענק שלה "Flowers" מיילי סיירוס מוצאת את עצמה בעיצומה של סערה משפטית, במסגרתה היא נתבעת בטענה כי השיר שכבש את המצעדים דומה באופן חשוד ללהיט של ברונו מארס "When I Was Your Man". ככל הנראה שמיילי תצטרך לעבוד קשה כדי להוכיח את חפותה. יותר מדי ״צירופי מקרים״ – החל מהדמיון במילים, דרך הנושא המרכזי המשותף של השירים ועד הלחן

(במיוחד בפזמון), מתקבצים יחד למה שמצטייר כגניבה צינית של פרי רוחו של מוזיקאי אחר.

בלי זכויות יוצרים הקיום של כל אמן עומד בסכנה. בלי גדר שתקיף את המטע הרוחני שלהם, את העצים שהם טיפחו בעבודה קשה, כל עובר דרכים יוכל פשוט לזלול את הפירות שלהם – להותיר את העצים ערומים ואת היוצרים עם בטן ריקה. בעידן הטכנולוגי, כשאפשר לגנוב חומרים במהירות של קליק בעכבר, היוצרים צריכים להישמר יותר מאי פעם.

הרב חיים נבון, במאמר העוסק בשאלת זכויות היוצרים בחכמת היהדות, כתב: ״בעיית זכויות היוצרים היא בעיה חדשה יחסית. עד המצאת הדפוס שאלת זכויות היוצרים לא הייתה קיימת כלל, משום שללא היכולת הטכנית להפצה המונית אין לזכות היוצרים שום ערך כלכלי. עם המצאת הדפוס, התעוררה השאלה החדשה בחריפות, ותבעה מענה מיידי...״. בהמשך חיבורו, הוא מסביר כי רבנים מתקופות מאוחרות יותר השתמשו במושגים מהתלמוד כדי לקבוע עקרונות מעשיים ביחס לזכויות יוצרים. אחד מהמושגים שהוזכרו הוא: "היורד לאומנות חברו", מושג שמטרתו למנוע מאדם מבחוץ לפתוח עסק מתחרה שיפגע בבני העיר המקומיים.

 עם זאת, נבון מציין, המושג אינו חופף מפני שבעוד שהוא עוסק במניעת תחרות מזיקה, הוא לא מתייחס להגנה על הרעיון או היצירה עצמה. ניתן לדוגמה להמחשה. אם שני אופים מכינים עוגות מאותו מתכון, המושג של ״היורד לאומנות חברו״ לא יאסור על כך כל עוד הם לא פוגעים בפרנסה זה של זה. לעומת זאת, לפי תפיסת זכויות יוצרים, רק מי שיצר את המתכון המקורי יוכל להשתמש בו. לאורך חיבורו, באופן דומה, נבון מראה כיצד מושגים נוספים בתלמוד משיקים וקרובים לרעיון של זכויות יוצרים, אך אינם מבטאים אותו במדויק. דבר זה מעורר אצלו הרהור: ״כאשר זכות מסוימת אינה מכוסה על ידי ההלכה, אפשר לטעון שההתעלמות הזו היא מכוונת, וההלכה מתעלמת מזכות מסוימת משום שבאמת אינה מכירה בה מבחינה ערכית (= אם אין התייחסות לזכויות יוצרים – אולי חכמת היהדות לא מאמינה בזכות הזאת בכלל?). לחילופין, אפשר להסביר שאין כאן הסתייגות עקרונית, אלא בעיות שהזמן גרמן (או שאולי הסיבה לכך שאין התייחסות היא תקופתית, מאחר שהסוגייה הזאת לא הייתה רלוונטית בתקופת התלמוד)״.

אז מה היחס האמיתי של חכמת היהדות לזכויות יוצרים? דווקא לאור הרהור זה, מעניין לראות שכן קיימת התייחסות עקרונית ומוסרית לכך במסמך קדום יותר – מסכת אבות. ״כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם״ (אבות, ו). זאת קביעה מעניינת, וכשמבינים אותה כפשוטה, היא עשויה להישמע אפילו מוגזמת. האם באמת כל מי שמשתמש בנכס רוחני, כמו אמירה מסוימת, ונותן את הקרדיט למי שאמר אותה – מביא גאולה לעולם? נראה שהמשנה מכוונת לכך שכאשר תשרור רוח של ענווה, שבה כל אדם נותן את הקרדיט הראוי למי שאמר או יצר משהו, במקום לרדוף כבוד שאינו מגיע לו, אז נוכל לחיות בעולם הרמוני יותר.

אפשר להבין זאת בפשטות: אחד הגורמים המרכזיים לסכסוכים ולכעס הוא רדיפת כבוד וחוסר כנות. אם אנשים יהיו מספיק בוגרים כדי להכיר בעבודתם של אחרים ולהציב את האמת מעל לאגו, העולם כולו יהיה מקום שליו ומכבד יותר. למעשה, כאשר מפנימים את המסר הזה, פתאום מתברר מדוע התלמוד נכתב כפי שהוא נכתב. הרב חיים נבון כנראה צודק – אין התייחסות ישירה לזכויות יוצרים בתלמוד, אך המסר העקיף שחוזר שוב ושוב הוא שמחובתנו לכבד זכויות רוחניות. ההקפדה לפרט בכל דף את שמות החכמים שאמרו את הדברים, ולתת קרדיט למקור האמירה, היא העיקרון המהותי שמדגיש את כיבוד הזכויות הללו. הנה דוגמה אחת מני רבות (בבא קמא, בבלי):"אמר רבי זירא אמר רב הונא:... (= כלומר רבי זירא אומר בשמו של רב הונא:)". כל אמירה בתלמוד מחוברת למקורה ומכבדת את האנשים שלקחו בה חלק.

העיון בזכויות יוצרים מגלה עד כמה העיקרון הזה חיוני לא רק להבטחת פרנסתם של אמנים, אלא גם לשמירה על ערכי ענווה וכנות בחברה. התביעה נגד מיילי סיירוס איננה דבר קטנוני. אם אפילו זוכת פרס גראמי תוכל להעתיק יצירה ולצאת ללא השלכות – אנחנו עלולים לשדר מסר בעייתי מאוד לעולם היצירה והחברה כולה.