אני תושבת הצפון המופגז, ואני רוצה לחיות ולא רק להתקיים

שוב עוד בוקר שאנחנו מתעוררים אליו באי-וודאות מוחלטת לגבי איך ייראה היום שלנו. משפחתי ואני גרים במושב ליד נהריה ואנחנו כבר רגילים לבקרים כאלה שמתחילים עוד מהערב שלפני כן. ״מה יהיה מחר? יהיה גן לעוז? המטפלת של הדר תגיע או לא? אולי יזמנו את צחי למילואים או שהוא יצטרך בכל זאת להגיע לעבודה? ואיך אני, כעצמאית שעובדת מהבית, אצליח לעבוד כרגיל בתוך כל המציאות הזו?״ והשאלה החשובה ביותר: ״לאן נלך אם המצב יתחמם?״ כי אין לנו ממ״ד ביחידה שאנחנו גרים בה עד סוף אוקטובר.

אתמול בערב אפילו אני ישבתי לצפות בחדשות עם בעלי, למרות שאני ממש לא אוהבת לעשות את זה. חיכיתי במתח להודעה של דובר צה״ל לגבי ההתנהלות בצפון בימים הקרובים תוך כדי שאני פורסת ובולסת לי עוד ועוד פרוסות מהעוגה שנשארה משבת. לא הייתי רעבה וגם לא התחשק לי משהו מתוק, רק רציתי וודאות ואיכשהו הרגשתי שהפחמימה המנחמת שלצידי מצליחה לתת לי קצת ממנה. בשלב הזה לא היו הנחיות ברורות שמספרות לי איך ייראה יום המחר שלי והחלטתי ללכת לישון, להתרכז בטוב ולקוות לטוב יותר. מאוחר יותר בעלי העיר אותי משינה כדי לספר לי שלמחרת לא יהיו מסגרות.

כשאני נכנסת למתח, אני נכנסת לאינסטגרם וכותבת סטורי עם מסרים של תקווה. אני מנסה לא להשאב לפחד, החרדה, הלחץ, תחושות חוסר השליטה וחוסר האונים, ובמקום זה לחזק אחרים כדי שגם אני על הדרך אתחזק. אתמול בערב כתבתי בסטורי שלי: ״המתח באוויר ואני מרגישה את זה, אבל אנחנו עם סגולה, לא עם הציפייה. במקום לצפות לתגובה של חיזבאללה, אנחנו צריכים לצפות לגאולה ואנחנו גם מסוגלים לפעול, כל אחד בדרכו, כדי להוסיף עוד אור בעולם ולהביא אותה״.

במהלך השבת קראתי ספר שנקרא ״לא ביקשתי לבוא לעולם״ של ד״ר אלעד בן אלול והרב מאניס פרידמן ובו היה חלק שהתיישב מאוד טוב עם כל בליל התחושות שלי מהערב האחרון ומהבוקר הנוכחי. בחלק הזה נשאלה שאלה: ״למה בברכה ׳שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה׳ וכן גם בשיר ׳דוד מלך ישראל חי וקיים׳ מקדימים את החיים לקיום? האם אנחנו לא קודם כל קיימים ואז חיים ומה ההבדל בכלל?״ בהמשך נכתב שקיום מהווה את תפיסת המקום שלנו בחלל וכל מה שאנו זקוקים בשביל זה. אוכל, אוויר, קורת גג, כסף, ממ״ד: אלה הדברים, פחות או יותר, שאני צריכה כדי לשרוד ולהתקיים בתקופה זו בחיי. החיים, לעומת זאת, הם השימוש שאני עושה בקיום שלי בעולם כדי לא להיות רק זו שתופסת בו מקום כמו חטיף שמעלה אבק על מדף בקיוסק, אלא כדי להביא תועלת והטבה לסביבה.

״זה סוד הקיום של העם היהודי. עם ישראל לא רק קיים, עם ישראל חי!״ נכתב בספר וגם נכתב שעיקר המקור לדכאונות והחרדות בעולם הוא בשל הסיבה שאנשים עסוקים יותר מדי בקיום שלהם ומעט מדי בחיים. וזו אולי גם משמעות הפסוק: ״ובחרת בחיים״ (דברים ל׳ יט). במילים אחרות, יש לך אפשרות להיות זה שפשוט מתקיים, תופס מקום בעולם ועסוק במילוי הצרכים האישיים שלו כדי שלא יחסר לו דבר, אבל זה לא מה שיחייה וירים אותך. תבחר בחיים, תהיה יותר מ׳תופס מקום׳, תעניק מעצמך לסובבים דווקא ברגעים שהקיום שלך אולי מתערער וזה מה שיציל אותך, יעניק שמחה ומשמעות לחייך ויהפוך את העולם למקום טוב יותר.

יכולתי לשמוע את החלק הזה בספר מדבר איתי היום בבוקר כשקמתי לרעשים חזקים של בומים ובלי שמץ של מושג איך ימשיך היום שלי. הבן שלי רץ מהמיטה שלו למיטה שלי ב-6:00 בבוקר בבהלה ושאל אותי: ״אמא מה זה הבומים האלה?״ ומיד ידעתי שהתפקיד הראשון שלי ביום התחיל. התנערתי מהחשש לקיומי, בחרתי בחיים וחיפשתי תשובה יצירתית ומעודדת שתתאים לשאלה של בן שלוש מפוחד. ״החיילים והצבא החזק שלנו עושים סדר במדינה לכבוד ראש השנה״, עניתי לו ״הם החליטו לנקות ולסדר את גני השעשועים כדי שלילדים יהיה כיף יותר לשחק אז הם מזיזים את המתקנים מצד לצד וזה עושה קצת רעש״. אני לא יודעת אם התשובה שלי הניחה לגמרי את דעתו אבל אני יודעת שבאותו הרגע, במקום להתמקד בפחדים שלי, חייתי.

ברוח המסרים האלה ישבתי לכתוב את המאמר הזה. המצב במדינה מתוח וזה קל לכולנו להתדרדר במורד המדרון החלקלק הזה של הייאוש, המתח, החרדה והעצבות. אני לא אומרת שאנחנו צריכים לברוח מהרגשות שלנו. אני חושבת שלחיות זה גם לאפשר לעצמי להרגיש רגשות פחות נעימים. אבל אסור לנו להבהל מהם כל כך ואסור לנו לשקוע אליהם. ״עם ישראל חי״ זו לא סיסמא, זו ממש ההווייה שלנו. אנחנו לא רק מתקיימים, לא רק שורדים, לא רק תופסים מקום בחלל, אנחנו כאן במשימה, בשליחות. יש לכל אחד מאיתנו אור מיוחד שהוא בא להפיץ החוצה לסביבתו הקרובה והרחוקה ודווקא ברגעי משבר, האור הזה מתגבר. אם נתעסק קצת פחות בשאלה: ״למה חשוך כאן כל כך? איפה האור?״ ויותר בשאלה: ״איך אני מדליקה פנס קטן בתוכי ומאירה איתו החוצה?״ אני מאמינה שכולנו נוכל להרגיש הרבה יותר בחיים.

אם הגעתם עד כאן, תודה שקראתם והפחתם חיים במאמר שלי! תוכלו להפיח בו חיים נוספים בכך שתשלחו אותו למישהו שזקוק לו ואולי גם הוא ימצא עוד סיבה אחת לחיות ולהעניק חיים לסביבתו.