מתי בפעם האחרונה ישבתם לבדוק את המאזן הנפשי שלכם?

האדם מכונה יצור חושב – הומו-סאפיינס. כינוי זה מלמד כי מה שמבדיל את האדם משאר בעלי החיים והופך אותו לקטגוריה זואולוגית העומדת לעצמה הוא יכולות החשיבה שלו. מהי טיבה של אותה מחשבה ובמה היא נבדלת מיכולות קוגניטיביות של בעלי חיים? על כך אין הסכמה חד-משמעית. שאלה זו הופכת בוערת במיוחד כיום, עם התפוצצות הבינה המלאכותית, שמערערת כל מה שחשבנו קודם על עליונות יכולת החשיבה של האדם.

כך או כך, גם אם נטיל ספק בעליונות יכולות החשיבה של האדם, האדם אינו רק יצור חושב אלא יצור מחשב. האדם מחשב חשבונות. ההיפעלות, החשיבה הרפלקטיבית, היא עדיין משהו שמבדיל את האדם מן המכונה. האדם מסוגל לעשות רפלקסיה, לא רק לחשוב במובן של עיבוד מידע וניתוח שלו אלא לחשב, לבחון את מכלול האפשרויות ביחס למטרה שהוא רוצה להשיג, ולערוך חשבון של כדאיות, היתכנות וכן הלאה. יכולת תכנון זה היא עדיין יכולת אנושית ייחודית, שהופכת את המכונה, גם זו המשוכללת ביותר, למכשיר עזר בלבד בידי האדם ולא למשהו שמתעלה עליו. המכונה, המחשב, עוזרת לאדם לחשב אבל היא אינה מחשבת דברים באופן עצמאי. המכונה אינה רפלקטיבית. היא מבצעת פקודות ותו לא.

אנו מחשבים חשבונות כל הזמן. עולם המעשה בנוי על חישוב – חישוב סיכונים והזדמנויות, חישוב רווח והפסד, חישוב מחירים ועלויות. התחום העסקי הוא המקום הראשון שעליו אנו חושבים בהקשר זה. כל עסק, מחנות פלאפל ועד חברת הייטק בינלאומית עם אלפי עובדים, בנוי על חישוב מתמיד. המטרה של העסק ברורה: לייצר רווח. אולם, לשם כך נדרש חישוב מתמיד, בחינה של השוק, של הצרכים, של העלויות וכו' וכו'. אולם, האדם הוא יצור מחשב לא רק בתחום העסקי. כל מטרה שיש לנו בחיים, בין אם מדובר בכתיבת שירה או טיפוח הגינה, דורשת חישוב. אנו עושים זאת באופן פחות מסודר ומודע מאשר בתחום העסקי, אך גם שם אנו מחשבים – מחשבים זמן, מחשבים השקעה, מחשבים מחירים אלטרנטיביים, אסטרטגיה להתקדמות וכו'.   

אולם, למרבה הפלא, למרות שאנו מחשבים חשבונות כל הזמן, ישנו תחום אחד, חשוב לכאורה, שאנו מזניחים באופן מזעזע – הנפש. מעטים האנשים העושים "חשבון הנפש".

מהו חשבון הנפש? עיסוק בנפש שלנו, בהתפתחות האישית שלנו כבני אדם, כאנשים מלאים, אתיים, ראויים. אם יש לאדם עסק, הוא כאמור מחשב חשבונות כל הזמן, לוודא תפקוד תקין של העסק, התקדמות, עמידה ביעדים וכו'. אך כמה פעמים בחיים יצא לנו לשבת עם עצמנו, לקחת דף ועט, או אפילו בלי דף ועט, ופשוט לחשוב באופן מסודר: מה המטרות שלי בחיים כבן אדם? כיצד אני מפתח את הנפש שלי? האם אני עומד ביעדים מבחינת התפתחות אישית, אתית ורוחנית? האם התקדמתי בשנה האחרונה? האם המאזן הנפשי שלי שלילי או חיובי ואיך אני משפר את התוצאות בהמשך?

תנועת המוסר

ההזנחה הפושעת של תחום הנפש עמדה בלב תנועה רוחנית שהתפתחה בעולם היהודי לפני כמאתים שנה: "תנועת המוסר". תנועה זו, שנוסדה על ידי הרב ישראל ליפקין מסלנט, המוכנה "רב ישראל סלנטר", שמה במרכזה את שימת הלב לנפש, את "חשבון הנפש".

באגרת הקנונית של ר' ישראל לתלמידיו, המכונה "אגרת המוסר" הוא מביא את ההשוואה שהבאתי למעלה, בין היחס שלנו לעסקים שאנו מנהלים ליחס שלנו לנפש שלנו:

אכן, רבה רעת האדם בארץ, אין דורש בצדק ואין משכיל ביראת-ה', לקבע עיתים סדורות בעמל היראה, לדלות מי תבונה מהאמונה הנחבאה ומסותרת במחבואי הלב, להרחיבה ולסעדה, לתת לה תקף ועז, לשים המשרה על שכמה, למשול על האיברים לבל יפרצו גדרה וכתורה יעשו [...] דוגמת זה הדבר לא מצאנו בענייני העולם: אין איש שצרות מרחפות ממול פניו, אשר לא ייקח לו עת לחשוב מחשבות להינצל מהן.

ר' ישראל תמה כיצד יתכן שבתחום הכלכלי, אם יש לאדם איזה קושי או מצוקה, הוא יפנה את כל המשאבים הקוגניטיביים שלו לחשב חשבונות, לטקס עצה איך יוכל לצאת מהברוך. אבל בכל מה שנוגע לנפש שלו, למצב הרוחני והאתי שלו, הוא מתנהל בעיוורון מוחלט כמעט. הוא מתנהל באופן אינסטינקטיבי, אולי אפילו אימפולסיבי, וכמעט אף פעם לא עוצר לחשוב אחורה: האם אני בדרך נכונה? האם הנפש שלי במצב בריא וטוב או שאני תקוע במקום לא טוב ואני חייב להיחלץ ממנו?

כדי להתגבר על בעיה זו מציע ר' ישראל את הפתרון של "לימוד מוסר" ו"חשבון הנפש". לימוד המוסר משמעו הקצאת זמן ייעודי ביום או בשבוע לקריאה בספרים שמעוררים את האדם לחשוב על "חובתו בעולמו". אחד הספרים הפופולריים ביותר של אנשי תנועת המוסר היה הספר "מסילת ישרים" של החכם והמקובל האיטלקי מראשית המאה ה-18, רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל). ספר זה פותח במילים: "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".

קריאה קבועה בספרים כמו "מסילת ישרים" עוררה את חברי תנועת המוסר לחשוב על הנפש שלהם ולהפנות לה תשומת לב ראויה. הפרקטיקה השנייה, שנבעה והשלימה את הקריאה בספרי מוסר, הייתה "חשבון הנפש". חשבון הנפש, כשמו כן הוא, הוא זמן שבו האדם יושב ועורך חשבון של הנפש שלו, משל הייתה נפשו פרויקט עסקי שהוא משוקע בו. האדם יושב עם פנקס ועט, ומחשב מה מצבו הנפשי: האם הוא התקדם או נסוג, האם הוא פעל כהוגן מבחינה מוסרית ביום או בשבוע האחרון או לא וכו'.

שיאו של "חשבון הנפש" בתנועת המוסר היה הימים שבהם אנו נמצאים: ימי חודש אלול. כיוון שהם התייחסו לנפש כמו פרוייקט עסקי, הימים של סוף השנה היו ימים של בדיקת ספרים והגשת דוחות. אלו היו הימים המלחיצים שבהם צריך לערוך מאזן, לראות שהכל תקין, ולעשות תיקונים לקראת השנה החדשה. הנפש היא עסק רציני, הם אמרו. אי אפשר לחפף.

תנועת המוסר דעכה עם השנים, אולם השפעתה על היהדות ניכרת עד היום. כך או כך, גם אם איננו חיים באותה אינטנסיביות רוחנית ואתית שחברי התנועה אימצו לעצמם, הרעיון של חשבון הנפש רלוונטי מאד גם עבורנו, במיוחד בימים אלו.