האם אנשים יכולים באמת להשתנות?

שאלה:

האם אתה מאמין שאדם באמת יכול להשתנות? האם אנחנו לא חוזרים על עצמנו שוב ושוב, כולל השריטות הקבועות, כולל התכונות שאי אפשר להתפטר מהן? מדברים בימים שלקראת יום כיפור על תיקון של משהו, ולי זה נראה כמו לנסות לשנות צבע עיניים...

תשובה:

תפילות יום כיפור נפתחות באמירה עתיקה מאד, עם אחת המנגינות העתיקות ביותר שיש לעם היהודי. התפילה היא "כל נדרי", ורבים מבאי בית-כנסת פעם בשנה, סיפרו לי שכשהחזן מתחיל לשיר את "כל נדרי" הם מתרגשים ושערם סומר. מה יש בתפילה הזאת, הנאמרת בארמית לא מובנת? זה סוג של התרת נדרים, הכרזה של ביטול כל נדר שנדרתי. מי נודר נדרים היום? ואם כן, האם זה הדבר הכי חשוב  לדבר עליו ביום הקדוש ביותר של העם היהודי?

הסיפור המוכר על גוליבר בארץ הגמדים מתאר את גמדי ליליפוט קושרים את הענק האדיש באלפי נימים קטנים, שבכל אחד מהם אין שום כוח פרופורציוני לאסור ענק, אבל בצירוף כל הנימים הקטנים הם מצליחים לאוסרו. הסיפור הזה רומז לכל אחד ואחת מאיתנו מה לא מאפשר לכוחות הרבים שקיבלנו לצאת אל הפועל, להתממש. הוא מסביר לנו למה, כפי שכתבת, אנחנו לא מצליחים לשנות בנו מה שאנחנו באמת רוצים לשנות. אלפי נימים קושרים אותנו: את העצמי שלי, את ה"אני" האמתי. הרגלים רבים, מחוייבויות שהמצאנו לנו כלפי תדמית חברתית, או אפילו תדמית אישית, אוסרים אותנו בכלא שיצרנו לעצמנו.

הנה כמה דוגמאות אקראיות מתוך מיליוני האיסורים שהטלנו על עצמנו: אסור לי להרוויח פחות מ... כי אז זה אומר (למי?...)שאני לא שווה. אסור לי לצאת מאחת ממאות קבוצות הווצאפ שאני מחובר אליהן כי אני עלול להפסיד מידע חשוב, מבצעים, קשרי לקוחות, קשרים חברתיים... אסור לי להתחתן עם... כי זה סוגר אפשרויות. אסור לי להתחתן בשלב שלי בקריירה, כי... ובכלל, זה יהרוג את האהבה. אסור לי להעמיק במקורות היהדות כי יגידו שאני מוזר או דוס. אסור לי להיות חברה של פלונית כי זה יגיד עלי שאני...  אסור לי כדתי להיראות בחברה שונה משלי כי יגידו שאני... אסור לי להרגיש חלש או לשדר חולשה...אסור לי לשתוק, אסור לי להביע דעה כזאת... אסור לי לגור ב... כי יגידו עלי ש...

ויש עוד הרבה סוגים אחרים של חבלים שבהם אנחנו קושרים את עצמנו: אין לי זמן ל...כי אני חייב לקנות..., כי אני חייב לראות את הסרט שכולם רואים, כי אני חייב לעצמי חופשה ב... אני לא יכול להתפטר מהכעסים שלי, אני חייב לפרוק אותם כי אני לא הטיפוס שיכול לא לכעוס, אני לא טיפוס שיכול לשנות את האופי השיפוטי שלי, אני לא הטיפוס שיכול לרוץ כל בוקר, להתמיד בחדר כושר. אני לא מאלה שיכולים להתחייב לגידול ילדים... אני לא בנוי לדיאטה ארוכת טווח, אני לא מסוגל לחיות עם שותפים, אני לא מסוגל להתפשר ב...

בנערותי, סיפר לנו מחנך הכיתה על כמה חברים בשנות העשרה, גיל שבו המעמד החברתי מאד קריטי. הם שכרו ספינה קטנה ושטו בכנרת. לאחד מהם היה שעון יוקרתי מאד, והוא היה גאה בו. החבר'ה התחילו להסתלבט עליו. אמרו לו: ''אין לך אופי. אתה לא גבר. אם יש לך אופי, בא נראה אותך זורק את השעון לים''. הוא אמר להם: ''מה זה קשור לאופי? למה לזרוק את השעון? ההורים שלי קנו לי אותו מתנה''. והם המשיכו בשלהם: ''כן, כן, כל התירוצים. זה בדיוק מראה כמה אין לך אופי. אז מה אם הם קנו לך אותו, מה אתה, ילד קטן?...". בשלב מסוים הם שברו אותו. הוא זרק את השעון לים, ואז הם אמרו לו: "אתה רואה שאין לך אופי?"... 

הסיפור האכזרי הזה קורה בתוכנו פעמים רבות, כלפי עצמנו. אנחנו מוותרים על דברים שחשובים לנו באמת, למען חישובים שטותיים. אפשר לחשוב שנה אחורה ולמנות כל כך הרבה שטויות שעשינו, החלטות שלא באו מתוכנו באמת אלא משעבוד למשהו שהחלנו על עצמנו.

כדי לאפשר לעצמנו שינוי אמיתי, אנחנו פותחים את יום הכיפורים בהסרת החסמים, משחררים את הבירוקרטיה מחיינו. אנחנו מכריזים שלוש פעמים, למען הסר כל ספק: "כל נדרי ואסרי וחרמי ושבועי ו....(=מה שנשבעתי לעצמי, מה שאסרתי על עצמי לשנות) בטלים ומבוטלים! לא שרירים ולא קיימים!". אחרי שאני משוחרר משעבוד לכל מיני מוסכמות ודעות קדומות לגבי עצמי, אחרי שאני משוחרר מכל מיני מחויבויות שסוגרות לי את הראש ולא מאפשרות התקדמות בחיי, אני יכול להתחיל לחשוב מה כן, מהו הטוב שלי, מהו הייעוד, איך אוכל לממש אותו בלי להחטיא שוב ושוב את המטרה, את רצוני האמתי והעמוק.

"על חטא שחטאנו לפניך" – הצער והחרטה על ההחטאות שבהן החטאנו את מטרות חיינו, שבהן פספסנו את אורח החיים שאנחנו רוצים בו, את ייעודנו הייחודי, יתנו לנו כוח לגבור ולבטל את חסמי הבירוקרטיה הפנימית שלנו. ''יום הכיפורים" הוא 25 שעות שבהן נוכל לברר לעצמנו איך אנחנו באמת רוצים לחיות, מה כן, ואיזה אתגר קטן של שינוי אני לוקח על עצמי לשנה זו.