למה שארצה בכלל לסלוח לחברה שבגדה באמון שלי?

לפני כמה שנים סיימתי מערכת יחסים עם בחור שמאוד מצא חן בעיניי אבל תחושת הבטן שלי לא אפשרה לי לסמוך עליו באמת. כמה ימים לאחר שהסתיים הקשר, גיליתי שהוא נהג לנהל מאחורי גבי שיחות לא ממש תמימות עם מישהי שקראה לעצמה חברה שלי. הכעס שהרגשתי כלפיו היה רב, אבל הכעס כלפי החברה היה במימדים כאלה שהאמנתי שלעולם לא אוכל למחול לה.

ניתקתי קשר עם אותה החברה אבל המשכתי לכאוב ולכעוס עליה. הייתי חולמת עליה בלילות במשך תקופה ארוכה. בכל חלום היא הייתה מופיעה מולי ואני רק הייתי שואלת אותה שוב ושוב: ״למה עשית לי את זה?״ לא הצלחתי למצוא בלבי שום מקום למחול או לשכוח את מה שהיא עשתה לי.

יום כיפור בפתח והוא מבקש מאיתנו שתי בקשות עיקריות: לבקש סליחה ולמחול. שתי בקשות חשובות, אבל כאלה שעלולות להיות במצבים מסוימים מאוד קשות לביצוע. איך אפשר למחול למי שפגע בנו כל כך?

בשיעור ששמעתי פעם נאמר שאדם יכול להגיע למצב שהוא בכלל לא כועס או נפגע והדרך לשם טמונה בדברי חז״ל שאמרו ש״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״. הכעס משול לעבודה זרה כי בין היתר, זו ״עבודה״ שהופכת אותנו לזרים לעצמנו. הכעס יכול לגרום לנו להתנהג ולחשוב בצורה שממש לא אופיינית לנו בכל מצב אחר. למעשה אנחנו ״עובדים״ את האדם שהכעיס אותנו בכך שאנחנו נותנים לו כל כך הרבה משקל ואחריות על חיינו.

שיטת ימימה מתארת את אלו שפוגעים בנו כאנשים עמוסים שמתוך העומס שלהם והחוסר שלהם בכלים להתמודדות עם העומס, הם יורים חצים. על פי השיטה, מי שעמוס יכול לירות חץ אבל הבחירה האם להיות הכתובת שלו ולספוג אותו פנימה לתוך גופנו ולבנו, היא אך ורק שלנו. בפשטות, אדם יכול לבחור להתנהג בצורה לא הולמת, אבל הבחירה היא שלנו האם להפגע מכך ולאורך כמה זמן להישאר פגועים וכועסים.

זה לא קל ליישום. זה מאוד אנושי וטבעי להפגע מהתנהגות לא ראויה של אדם אחר, במיוחד אם הוא אדם קרוב, כזה שבנינו איתו מערכת יחסים שכוללת מערך ציפיות מסוים ואפילו הגיוני. עם זאת, אין לנו שום שליטה על התנהגויותיהם של אנשים אחרים. השליטה והבחירה היחידה שיש בידינו היא איך לפרש את אותה ההתנהגות באופן שיעשה לנו טוב.

בספר ״נפלאות הכעס״ של משה שרון הוא כותב שמקור הכעס הוא גאווה ומכאן שענווה יכולה לעזור לנו להתנער ולהתגבר על הכעס ואפילו למחול. הענווה עוזרת לנו לראות תמונה רחבה יותר – כזו שמזכירה שמולנו עומדים אנשים לא מושלמים, גם אנחנו לא מושלמים, ולכן, אולי גם לנו יש על מה לבקש סליחה. הענווה עוזרת לנו להיות פחות שיפוטיים כלפי אחרים ולומר - אולי אם הייתי גדלה בתנאים שהוא גדל והתחנך, הייתי פועלת אותו הדבר. הענווה עוזרת להציע עזרה אפילו לאלו שכיוונו אלינו חץ, או לפחות להתפלל שיהיה להם טוב. כי ככל הנראה, אם הם התנהלו כך, לא היה להם כל כך טוב בחייהם.

לאחר כמה שנים של נסיונות למחול, בחרתי בענווה וסלחתי לאותה הבחורה. היא כבר לא חברה שלי מאז אותו המקרה, אבל שמורה לה פינה חמה בלב שלי בעבור הדברים הטובים שקיימים בה.

המחילה היא כמו מחיקת אפליקציה מהטלפון. כשאנחנו בוחרים למחול, אנחנו המרוויחים העיקריים כי אנחנו מפנים אנרגיה מכבידה ומיותרת מהמערכת שלנו לטובת ״אפליקציות״ חדשות ויעילות יותר. יותר מזה: כשאנחנו מוחלים, אנחנו מאפשרים לעולם להיות מקום בו חיים אנשים לא מושלמים שטועים לפעמים, אבל יש להם מחילה. וכן, גם אנחנו נמנים בין אותם האנשים.