כשהרובוטים יחליפו אותנו ולא נצטרך עוד לעבוד – מה תהיה איכות החיים שלנו?

סם אלטמן, המנכ"ל האגדי של OpenAI, המוביל את מהפכת הבינה המלאכותית עם ChatGPT ושאר הכלים שהיא מפתחת, נשאל בראיון שנערך אתו לאחרונה, האם אינו חושש מהשלכות של הפיתוחים שלו על עולם התעסוקה. אחת ההשלכות המיידיות של מהפכת ה-AI היא אובדן מקומות עבודה, ברמה של היכחדות מוחלטת של ענפי תעסוקה שלמים. הרבה מאד מהעבודה המשרדית הנעשית היום עוברת לידי מכונות חכמות, תוכנות עם בינה מלאכותית. כלים אלו הופכים מתוחכמים יותר מיום ליום, וכבר עתה מהווים תחליף לא רע עבור רבות מהמטלות שהצריכו עבודה אנושית בעבר. המראיין שאל אפוא את אלטמן, האם תרחיש שבו המכונה תחליף את האדם ותייתר את הצורך בעובדים אינו מדאיג אותו.

"חושש?!" תמה אלטמן. הוא הסביר כי מה שנותן לו מוטיבציה לקום בבוקר ולהתמסר לעבודה שלו הוא בדיוק החזון האוטופי אודות היום שבו אנשים לא יצטרכו לעבוד יותר. החלום שלו, אמר, הוא עולם ללא עבודה. עולם שבו אנשים קמים בבוקר ואינם צריכים לרוץ בבהילות למשרד, להוציא  את מיטב זמנם על עבודה משרדית בלתי פוסקת, באיזו גומחה קטנה. הוא רוצה לחיות בעולם שבו ניתן להעביר את עול העבודה למכונה, והאדם יכול להנות מן העולם ללא עמל. כך אנשים יוכלו לחיות – לטייל בעולם, ליהנות מאמנות יפה, ממוזיקה, לבלות בנעימים, בלי צורך לעבוד.

האם זה לא מה שכולנו היינו רוצים? ליהנות מכל הטוב שבעולם בלי שנצטרך לעבוד כמו משוגעים בשביל כך? נזכרתי בבדיחה על העשיר והנווד הנפגשים על חוף הים. הסיפור הולך בערך כך (והנה, עיבדתי מעט גרסת GPT,  שלא אצטרך לעבוד קשה):

עשיר אחד יושב על חוף הים עם קוקטייל יוקרתי ביד, נהנה מהחיים. פתאום מתיישב לידו נווד עם חיוך גדול, מביט אל הים באותה הנאה.

העשיר שואל: "תגיד, איך אתה יושב כאן ככה, בלי דאגות, בלי עבודה? אני עבדתי כל החיים כדי להגיע ליום שבו אוכל לשבת כאן בשקט, אבל לך אין גרוש על הנשמה. אינך מרגיש צורך לדאוג קצת לעתיד שלך?"

הנווד עונה: "אתה עבדת כל החיים כדי שתוכל לשבת על החוף. אני פשוט התחלתי ישר מהסוף ודילגתי על כל שאר הדברים בדרך."

סיפור זה מגלם את השקפת העולם של סם אלטמן. כביכול, מה שכולנו היינו רוצים לעשות לו רק יכולנו הוא לרבוץ על חוף ים אקזוטי עם איזו מרגריטה צוננת ולא לעשות כלום. העבודה היא פשוט כורח. אנו עובדים כדי שלא נצטרך לעבוד, כדי שנוכל להנות מהחיים בלי דאגות של עבודה...

השקפת עולם זו אינה רעיון חדש. אדרבא, היא דווקא רעיון עתיק מאד. בעולם היווני-רומי היה מקובל כי עבודה היא עסק נחות, דבר השמור לפשוטי העם ולעבדים. אנשים בעלי מעמד, אזרחים, היו אלו שלא נדרשו לעבוד. אחרים היו עובדים בשבילם. אמנם לא היו אלו מכונות, אך הרעיון היה אותו רעיון. צורת החיים הראויה אינה כוללת בתוכה עבודה. רק מי שלא שפר עליו גורלו נדרש "ללכלך את הידים בעבודה".

הורדוטוס, ההיסטוריון היווני הדגול, מתאר את הבוז לבעלי המלאכה בחברה במצרים בזמנו ואומר:

אם גם את זה למדו היוונים מהמצרים, לא אוכל להגיד אל־נכון בראותי כי התרקים, הסקיתים, הפרסים והלודים וכמעט כל הברברים רואים את אלה מהאזרחים, אשר למדו אומנות וגם את צאצאיהם כפחותים משאר האזרחים, בעוד אשר אלה המתרחקים ממלאכת־יד נחשבים לאצילים וביחוד אלה המתמכרים למלחמה.

הוא אומר כי הוא אינו יכול להגיד האם היוונים לקחו את הבוז לבעלי מלאכה מהמצרים, כיוון שכל העמים מסביב בזים גם הם למלאכה. מדובר אפוא בקונצנזוס – מלאכה היא דבר בזוי ששמור לאלו שאין להם מספיק עבדים והאחוזה שלהם אינה מספקת להם הכנסה פסיבית. אנשים נעלים, אצילים, מבלים את זמנם בעיסוקים חשובים, כמו מלחמה זה בזה.

ערכה של המלאכה

אולם, לא כולם בעולם העתיק חשבו כמו סם אלטמן. יוצאי הדופן היו חכמינו זכרונם לברכה, והמסורת התנכי"ת בכלל. אחד הדברים הבולטים ביותר בעולמם של חז"ל, חכמי המשנה והתלמוד, הוא ההערכה יוצאת הדופן למלאכה.

המשנה באבות אומרת: "שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות". ובחיבור "אבות דרבי נתן", חיבור קדום מאותה תקופה המפרש ומרחיב על המימרות במשנה, מובא כך:

"אהוב את המלאכה": חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו לא ברא אותו אלא בדבר שנאמר: "בדבר ה' שמים נעשו". והוא כתיב שעשה מלאכה שנאמר: "מלאכתו אשר עשה" בני אדם על אחת כמה וכמה.

חז"ל אינם רואים בעבודה, בעשיית מלאכה, פחיתות ערך אלא משהו שלמענו נברא העולם. הבורא בכבודו ובעצמו עוסק במלאכה. האדם אינו עובד בשביל לחיות אלא חי בשביל לעבוד. העבודה היא טיפוח העולם והדרך להתחבר אליו, להיות חלק ממנו. על ידי העבודה האדם מצד אחד נותן, לוקח חלק במארג של הבריאה, ומצד שני, מרגיש חלק, מקבל מקום בעולם. הוא מרגיש שהוא אוכל בזכות ולא בחסד. הוא אינו אורח בעולם אלא בעל הבית. הוא מעבד את שדהו בכוחות עצמו.

אישוש לרעיון זה נמצא בספרו של הכלכלן האמריקאי אורן קאס. קאס גדל על הכלכלה הניאו-ליברלית שאפיינה את תקופת בוש, שבה נסגרו מפעלים ברחבי הארה"ב והועברו למזרח הרחוק. עם זאת, בשנים האחרונות הוא שינה את טעמו והפך לקול ביקורתי בולט כלפי הרעיון של ייצוא תעסוקה למדינות עם כוח עבודה זול תמורת הגדלת התמ"ג. הסיבה המרכזית לכך היא ההשלכות החברתיות של מצב שבו יש לאנשים כסף ואין להם עבודה. לטענתו, מגפת האויפיודים ברצועת החלודה בארה"ב אינה תוצאה של עוני אלא של בטלה. הוא רואה בעבודה צורך אנושי בסיסי, חשוב יותר מיכולת הקנייה. לדבריו, מוטב לאדם לעבוד קשה ולהרוויח מעט, מאשר לא לעבוד בכלל ולקבל מהממשלה סיוע שיאפשר לו לחיות ברמת חיים סבירה.

אנו נמצאים כעת בערב חג הסוכות. חג זה נחשב לשמח שבחגים, והוא מכונה בתנ"ך: חג האסיף. זהו המועד בשנה שבו החקלאי מסכם את העונה החקלאית לקראת החורף. הוא אוסף את הפירות אל ביתו וחוגג את כל הטוב. חגיגה זו היא חגיגה של העבודה, של ההנאה שלנו מיגיעה כפינו. השמחה שמאפיינת את חג הסוכות אינה מכך שאנו יכולים סוף סוף לחדול מעבודה ולשבת על חוף הים. היא שמחה שנובעת דווקא מהעבודה הקשה. אנו יכולים לשמוח כי אנו יודעים שעבדנו קשה על הפירות שאספנו, שקיבלנו אותם בזכות ולא בחסד.

שנזכה כולנו לשמוח השנה בחג הסוכות.