איך חיים בתקופת המתנה, כשימי ה"בינתיים" קשים לי?

שאלה:

 אני כעת בין עבודות, והתקופה הזאת קשה לי. אני עושה מה שצריך, קו"ח, ראיונות, הכל, אבל תמיד כשאומרים "אני בין עבודות" זה לא נשמע טוב. בכלל, ההרגשה היא שהזמן עוצר, שעכשיו לא נכון לי לצאת לדייטים, למשל, או לטיולים, ושהכל מוקפא. איך מתמודדים עם הזמן שבינתיים? אני במצב הזה כבר 5 חודשים, די בהקפאה, ואף אחד לא יודע מתי זה ייגמר.

תשובה:

התשובה לשאלתך נמצאת במצוות חג הסוכות המתקרב אלינו. יש במצוות הסוכה סתירה פנימית: מבנה הסוכה צריך להיות באיכות של מבנה ארעי. סכך מן הצומח, תקרה לא גבוהה מדי, לא מבנה שראוי לגור בו כל השנה. מאידך, מצות הישיבה בסוכה היא לגור בה מגורי קבע בכל שבעת ימי החג. מי שמסוגל, אוכל כל ארוחותיו בסוכה, ישן בסוכה, עושה את כל פעילויות היום-יום בסוכה. מגורים של קבע במבנה ארעי. מה הרעיון? התורה באה ללמד אותנו איך להתמודד עם ארעיות, עם זמניות, ולא בדרך של לחיות בעתיד אלא לחיות במלאות גם בהווה. בחיים אין "פוס", אין הפסקה, אין שטח הפקר, אין "בין גבולות". החיים ממשיכים גם במצב הזמני. למי אני צריך לתת תירוצים, ומי בכלל מתעניין בתירוצים? אנחנו כבר לא בבית ספר. "חכה, עכשיו זה לא האמתי שלי, אני עוד לא במיטבי..." – זו מחשבה שתופסת אותנו המון, כאילו צריך לקבל ממישהו הקלות לתקופת הארעיות.

שאלו פעם את הרב יחזקאל אברמסקי, דיין וראש ישיבה, מגדולי חכמי ישראל בדור הקודם: 'מהו סוד ההצלחה שלך, מהי השיטה? הרי איתך בישיבות למדו הרבה עילויים, והם לא הגיעו למה שהגעת. מדוע האחרים נשברו בדרך?' הוא השיב: 'אכן היו בעלי כישרונות רבים, אבל הם השקיעו זמן רב בהקדמות, ב"עד ש...", ב''בינתיים''. הם חיפשו את השיטה הנכונה, עברו בין ישיבות ואסכולות שונות, ביררו מהי שיטת הלימוד הנכונה, דנו בסוד ההצלחה. בזמן שהם דנו והתווכחו איך צריך ללמוד, היכן, באיזו שיטה וכו', אני פשוט למדתי...'  כלומר, הסוד הוא שאין להמתין לסוד, שאין הקלות של תקופת ההמתנה עד לגילוי השיטה...

ובצורה החיובית: צריך לתרגל תודעת קבע במרחב עראי, של זמן או מקום. צריך לתרגל דינאמיות של יצירה ועשיה גם בתקופות ביניים לא נוחות. איך זה מתרחש בחג הסוכות? אתה במבנה ארעי, בתנאים לא אופטימליים לעשיה, ודווקא במבנה זה אתה מצווה לחיות את חיי הקבע המלאים שלך. אחת ממצוות הסוכה היא לזכור, בשעה שיושבים בה, שא-להים העמיד לנו סוכות במדבר סיני. מה עכשיו לזכור? איך? אז היה אירוע כזה לפני יותר מ-3,300 שנה, האם זהו האירוע הכי רלוונטי, הכי מכונן עבורנו היום? זה היה תרגול נצחי של לבנות עם בתנאי ארעי, לבנות את חייך בתנאים זמניים. היו יכולים בני ישראל להגיד: נקבל את התורה, נחיה את חיינו הייחודיים, אבל קודם כל נכנס לארץ, נגיע אל המנוחה והנחלה, נהיה עם נורמלי ככל העמים. והתורה, ביודעה את נפש האדם, רצתה לחרוט בנו את הלקח שאפשר להיות במיטבנו גם במצב זמני.

אנשים עזבו את ביתם בצפון, ולא יודעים מתי ישובו. נשים מחכות לשובם של בעליהן המגויסים, ילדים מחכים להוריהם שהתגייסו למילואים בעזה לחצי שנה, וכעת לעוד כמה חודשים בלבנון, ומי יודע עד מתי? האם נמליץ להם לעצור עכשיו את החיים עד ש...? אז מה כן? אנחנו בחג סוכות אחד ארוך...

גם במדבר רצינו לבנות בית מקדש, אבל היינו בניידות. אז מה עושים? "אהל מועד", בית מקדש זמני. "בין עבודות" זו תקופה מעולה לעשות בה מה שלא מספיקים תמיד. זוהי תקופה מעולה לפגוש אנשים חדשים, לעשות כל מה שבאמת רוצים. כל מה שצריך הוא להפטר מתודעת ההתניה. אדם כאן איננו על תנאי. "חכה, אני עכשיו רק ילד, אני עדיין בלימודים, אני רק טירון, אני עוד לא עם ותק, עוד לא יצאתי לפנסיה, אז יהיה לי זמן לטייל...". זהו תרגול תמידי של קבלת זמן הווה כחלק מהותי מחיינו, ללא כל התניה בתוכן שלו.

האמריקאים יעצו לבן-גוריון ערב הקמת המדינה: אל תכריז כעת על המדינה, חכה שלושה חודשים, נהיה איתך. עכשיו זה לא הזמן הנכון. אילו בן גוריון היה שומע להם וממתין לתנאים אופטימליים ולהכרה של האימפריה הגדולה, יתכן שכלל לא הייתה לנו מדינה היום.

בחורה רווקה, שמאד רוצה למצוא את האיש שלה, אמרה לי שעכשיו היא חצי בן אדם, עד שהיא תמצא אותו. היא הסבירה לי כמה כל העשייה שלה תלויה בכך שהיא לא תהיה לבדה. היא צודקת, אבל אולי דווקא בגלל זה היא לא מוצאת אותו? אולי האיש שלה רוצה בן אדם שלם ולא מסתפק בחצי?

אני יודע על יחידות בצה"ל שבקושי סיימו הכשרה, ונכנסו השבוע לקרבות. שאלתי אחד המפקדים אם הם לא זקוקים לעוד קצת הקדמות לפני הקרב, והוא ענה שאין ברירה, אין כוח אדם, וזה כמו אימון חי...- "אי אפשר להגיד לחיזבאללה שימתינו עד שנסיים את תקופת הביניים של ההכשרה..." הוא אמר.

בשורה התחתונה: אולי התקופה הקשה הזאת הגיעה לך כדי לתרגל את עצמך האמתי, את מיטבך, את תכונות המהות שלך. כל אלה לא תלויים בעבודה כזו או אחרת, ויכולים להגיע לביטוי מלא גם במצבים זמניים.