האם אני צריכה ללמוד להציב גבולות בקשר הזה - או דווקא לפרגן יותר?

אני מכירה אישה מדהימה שנשארה כמה שנים במערכת יחסים בה לא זכתה להערכה, מתוך מחשבה שיום אחד זה ישתנה או שאולי זה מה שמגיע לה. זה היה לה מאוד קשה ולא נוח, אבל אחרי כמה שנים היא בחרה לפתוח מגירה ישנה ומאובקת בתוך נפשה ולהוציא ממנה יכולת שהיא לא השתמשה בה יותר מדי זמן - היכולת לשים גבול. היא סיימה את מערכת את היחסים הזו ולאחר חודשיים הכירה את מי שהפך לבעלה. הם מנהלים מערכת יחסים עם הרבה אהבה והערכה הדדית.

אני מכירה איש יקר שניהל את עסקיו בצורה מדהימה. הכל קרה לפי הנהלים וההגדרות שלו וכל העובדים שלו כיבדו אותו, אבל היה לו מאוד קשה לפרגן להם, או לתרום מכספו או מזמנו היקר כדי לעזור למי שביקש ממנו עזרה. בעקבות משבר שעבר, הוא החליט לפתוח יותר את היד והלב והתחיל לתרום ולהתנדב בעמותות שונות.

יש קשר בין המידות הרדומות בנפשנו לבין חג הסוכות. לפי המסורת היהודית, בכל אחד מימי חג הסוכות מגיע לבקר בסוכה אורח מיוחד, 'אושפיז'. אותו אורח מאופיין באחת משבע המידות שקיימות בנפשנו (ונקראות בשפת הקבלה שבע הספירות) והוא מגיע כדי להזכיר לנו ולעורר בנו את אותן המידות.

ביום הראשון של החג מגיע אברהם אבינו שמזוהה עם מידת החסד. לעומתו, ביום השני מגיע יצחק אבינו שדווקא מזוהה עם מידה שלאברהם היה קשה לנקוט בה - מידת הגבורה שהיא היכולת לשים גבול. ביום השלישי מגיע יעקב אבינו שמזוהה עם מידת התפארת, שהיא היכולת לאזן בצורה בריאה בין נתינה וגבול.

ביום הרביעי מגיע משה רבנו שמזוהה עם מידת הנצח שהיא החיבור לאמת והחתירה לכך שהיא תצא לאור בכל מחיר. לעומתו, למחרת ביום החמישי מגיע אחיו אהרון שמזוהה עם מידת ההוד שהיא החיבור לתמימות וענווה על ידי ההודיה. ביום השישי מגיע יוסף שמזוהה עם מידת היסוד שהיא היכולת להשפיע טוב על האחר, וביום השביעי והאחרון מגיע דוד המלך שמזוהה עם מידת המלכות, שהיא הביטוי המעשי וההוצאה לפועל של כל המידות באשר הן.

ביקוריהם של האורחים המיוחדים הללו בסוכה מבקשים מאיתנו לפתוח את סוכת הנפש והתודעה שלנו לאותם האורחים. האורחים האלה מייצגים מידות שקיימות בנפשנו: כדי לייצר לעצמנו חיים טובים, עלינו להשתמש בכל אחת מהן במידה.

אותה אישה מדהימה שנשארה יותר מדי זמן במערכת יחסים לא טובה, נקטה במידת החסד, מידה שהיא מכירה היטב ונוח לה להשתמש בה. אולם, היא שכחה מתי הזמן להפעיל את מידת הגבורה בחייה ולהציב גבול, ובמקרה שלה אף לסיים את מערכת היחסים שבה היא הייתה.

אותו איש יקר שהקים עסקים מצליחים, הכיר טוב את מידת הגבורה בנפשו והיא אף סייעה לו להגיע לאותן ההצלחות אבל הוא לא השתמש מספיק במידת החסד והנתינה שלו, והחמצה זו השפיעה גם על היכולת שלו לשמוח ולהנות מהשפע שהיה לו בחייו.

לכולנו יש מידות שנוח לנו יותר להשתמש בהן ומידות שאנחנו לא מספיק מתורגלים בשימוש בהן. האושפיזין שמגיעים לסוכה שלנו מזכירים שיש בנו מכלול שלם של מידות ויכולות שעלינו רק להשתמש בהן נכון כדי לגלות אותן בתוכנו. יש מצבים בחיינו שמבקשים מאיתנו לנקוט במידת הנצח ולזעוק את האמת שחייבת לצאת החוצה לאור. לעומת זאת, יש מצבים בהם עלינו להשהות את תגובותינו ולהפחית מעט מחשיבותנו, להתחבר לטובת הכלל ולחשוב איך אנחנו משפיעים טוב על האחר, כפי שמורה לנו מידת היסוד.

כנראה שלהיות יהודי זה עסק קצת מורכב: אנחנו הרבה יותר רב-מימדיים ממה שנראה לנו. אולם חכמת היהדות מבטיחה לנו שהמאמץ משתלם. כדי שצמח יצמח ויהפוך לעץ שנותן פירות הוא צריך גם מידה של חסד שתתבטא בהשקיה של מים, אור ודשן טוב. אבל החסד הזה צריך להגיע עם מידה של גבול כי יותר מדי מים או שמש יגרמו לו לנבול.

באותו האופן, גם אנחנו צומחים, מתפתחים ומניבים פירות כשאנחנו נוהגים בעצמנו ובסביבתנו באיזון ומידתיות של המידות שלנו. לא תמיד נדע בדיוק מהי המידה הנכונה לנקוט בה במצבנו הנוכחי, אבל אני מאמינה שמה שיוכל לעזור לנו זה לא למהר להגיב למציאות מתוך האוטומט שלנו, שלרוב יהיה מאופיין במידות הדומיננטיות ואולי הפחות מאוזנות בנפשנו. במצבים מאתגרים, נשאל את עצמנו מהי מטרת-העל שהיינו רוצים להשיג ומהי הדרך הטובה והבריאה ביותר להשיג אותה. השאלה הזו תאפשר לנו להבין לנו מהי המידה שמתבקשת להתגלות דרכנו עכשיו.

שנזכה להיות מארחים טובים לכל האושפיזין שמגיעים לסוכתנו.