בטח שאני אוהבת את בעלי, הוא כזה הנדימן מושלם!

אם אספר לכם שאני אוהבת את בעלי כי הוא כזה הנדימן וכי הוא עושה הכל בבית, כי הוא אבא טוב וכי הוא יודע תמיד להגיד לי את המילה הנכונה, זה ישמע לא רע, נכון? אם בעלי יספר לכם שהוא אוהב אותי בגלל כישרון הכתיבה שלי ובגלל שאני יודעת להקשיב לו ולתת לו עצה טובה כשהוא צריך, בגלל האוכל הטעים שאני מכינה, גם זה יוסיף לתמונה ההרמונית שתצטייר לכולנו כנראה.

האמת היא שגם אני וגם בעלי יכולים להשתפר בכל אותן הדוגמאות שנתתי כאן למעלה, אבל על פי חכמת היהדות אהבה בגלל תועלות הדדיות היא לא ממש אידאלית. אמנם אנחנו נקשרים ומתאהבים מהסיבות האלה: כי הוא יודע להחמיא או לכתוב הודעות מתוקות, כי היא יודעת להקשיב, להכיל ולהכין אוכל טעים, אבל אלו לא הדברים שבונים ביננו אהבה אמיתית. כאשר הם מוצבים כתנאי לאהבתנו זה דבר מסוכן מאוד למערכת היחסים ואפילו לרומנטיקה.

במשנה כתוב: ״כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל הדבר, בטלה האהבה ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם״. כלומר, אידאל האהבה שעלינו לשאוף אליו קצת שונה מזה שנחשפנו אליו בטלנובלות ובסרטים האמריקאיים. על פי המשנה, עלינו לשאוף לאהבה יציבה שאינה נשברת גם כשהתנאים אליה הוסרו. גם כשהוא עובר תקופה פחות טובה בעבודה והוא פחות מבחין בי או מחמיא לי, עליי לשאוף בכל זאת לאהוב אותו. גם כשאני נראית פחות במיטבי כי אני אחרי לידה והתרוצצתי כל היום סביב הילדים, עליו לשאוף לאהוב אותי. משימה מאתגרת אבל אפשרית.

נראה לי שמה שמקשה כל כך על הדור שלנו לאהוב בצורה כזו שאינה תלויה בדבר הוא הרשתות החברתיות. כשאני גוללת ברשת החברתית ורואה איזו משפיענית עם מאות אלפי עוקבים, מליוני צפיות, שיתופים ותגובות מפרגנות, מיד אני מחפשת את הסיבה שהביאה אותה להיות כזו ״אהובה״. אני נכנסת לפרופיל שלה ורואה שהיא מעלה סרטונים מצחיקים וחמודים עם הילדים שלה, שמצולמים וערוכים כל כך טוב ומציגים תמונה כמעט מושלמת של חייה. באופן בלתי-מודע נוצרת בי התפיסה שמי שנראה טוב, מי שמצטלם טוב, מי שנותן הרבה ערך ועניין לעוקבים שלו, הוא זה שיהיה אהוב, אהוב מאוד, אפילו על ידי כל העולם. בעומק המחשבה הזו יש אמונה שרק אם אהיה יפה, מצחיקה, מעניינת ואף מושלמת, אז אהיה ראויה לאהבה. ברגע שלא אהיה מספיק מכל אלו, האהבה תסתלק.

גם אני, כמי שפעילה ברשתות החברתיות ויש לה לא מעט עוקבים, חווה את אותה אהבה שתלויה בדבר ומרגישה את העלייה ב״אהבה״, כלומר, בכמות העוקבים, כשאני מעלה איזה סרטון מוצלח שנהיה ויראלי ברשת. לעומת זאת, אני מרגישה גם את ה״אהבה שבטלה״ כשהעליתי תוכן שאולי פחות אהבו ואז יורדים לי עוקבים.

כשמדובר ברשתות החברתיות, זה אולי לא נעים להרגיש אהוב רק בתנאים מסוימים, אבל זה לא נורא כמו להרגיש ככה בתוך מערכת יחסים. בזוגיות שלנו, עלינו לשאוף לתת ״לייק״ לבני הזוג שלנו לא רק כשהם עשו מה שציפינו מהם. עלינו לאפשר להם להרגיש אהובים, שיש להם מקום, גם כשהם לא בהכרח מעניינים או ״מספקים את הסחורה״. זה לא אומר שאנחנו נקבל כל התנהגות של בני הזוג שלנו בחיוך. מותר לנו ואנחנו אפילו צריכים לדעת לשים גבולות ולשקף זה לזו אם משהו לא נעים או פוגע בנו. אבל זה לא צריך להיות התנאי לאהבתנו לבני-הזוג שלנו, כמו שלא היינו רוצים שזה יהיה התנאי של הצד השני לאהבתו אלינו.

בשנתיים הראשונות לנישואים שלי ושל בעלי, כשהיינו רבים והייתי מתאכזבת מהתנהגות מסוימת שלו, מיד היה עולה קול ילדותי במוחי, כזה שמבקש ״לשבור את הכלים״ ולהפסיק לשחק. הקול הזה ליווה אותי הרבה בתקופת הרווקות שלי. אז, בכל פעם שקרה משהו שלא אהבתי במערכות היחסים שהיו לי, הקול הזה אמר לי: ״מי הוא בכלל שיתנהג אלייך ככה? קומי ותלכי מיד!״. לא הייתה לי כל בעייה לקום וללכת ממערכת יחסים של שבועיים או חודש עם בחור שלא הייתי נשואה אליו, אבל כשהתחתנתי והעילה כביכול לקום וללכת היא בגלל שבעלי לא היה מרוכז לכמה רגעים בסיפור שסיפרתי לו, הייתי חייבת להתמודד עם הקול החצוף הזה בראשי, זה שמנסה לחבל בנישואים שלי.

כשקראתי את דברי המשנה, שאלתי את עצמי איך אני יכולה ללמוד לאהוב את בעלי ללא תנאי. שאלה שאני עד היום ממשיכה לשאול. אחת התשובות שעלו לי היתה ללמוד לאהוב ככה את עצמי. אם אני אסכים לאהוב אותי ולהאמין שאני אהובה ללא תנאי, אם אהיה טובה לעצמי גם כשלא לגמרי התנהלתי בצורה טובה, אז יהיה לי קל יותר לאהוב בצורה כזו גם את בעלי.

ככל שאני לומדת ליישם את החומר ולאפשר לחוסר-המושלמות להיות נוכח בחיי ובנישואים שלי, אני מגלה אהבה שונה, בריאה ויציבה יותר בלבי. את האהבה הזו לא רואים בסרטים או ברשתות החברתיות, היא שקטה יותר והיא דורשת עבודה יומיומית, אבל היא משתלמת. יותר מזה, היא גם חוזרת אלינו חזרה בריבית דריבית.