החקיקה נגד אונר"א: כיצד קורה שארגון עזרה לפליטים הופך לסייען טרור?

מיהו באמת ארגון אונר"א, ואיך הגענו למצב שבו הכנסת מעבירה ברוב משמעותי חוקים האוסרים עליו לפעול בישראל? ובכן, הסיפור מתחיל ב-1949– כשהאו״ם החליט להקים סוכנות שתשקם את מצבם של הפליטים הפלסטינים ממלחמת העצמאות. לכאורה, הארגון פועל עד עצם היום הזה למען אותה מטרה – אך עצם העובדה שארגון כזה עדיין קיים ב-2024 מעורר ספקות רבות. ב-1950 האו״ם החליט להקים ארגון דומה, Unkra, שנועד לסייע לשלושה מיליון פליטים מהמלחמה בקוריאה – והם סיימו את עבודתם ב1958. איך זה שארגון אחד לשיקום פליטים מצליח לסיים את עבודתו תוך שמונה שנים, ולארגון אחר אפילו 75 שנים לא מספיקות?

בראש ובראשונה, זה עניין של הגדרת מטרות. אם מטרת הארגון היא לסייע לפליטים לשקם את מצבם בארצות שאליהם הגיעו, הוא ישקיע מאמץ מרוכז בדור הפליטים כדי שהם יוכלו לבנות חיים חדשים עבור צאצאיהם, ויסתפק בכך. כך קרה בקוריאה, ולאחר שסייעו לפליטים ״לעמוד על הרגליים״, הארגון אכן סיים את עבודתו. לעומת זאת, אם אוכלוסיית הפליטים איננה מעוניינת להשתקם במקום שאליו הגיעה – לא משנה כמה מאמצים הארגון ישקיע, הוא לא יצליח להעמיד אותם על הרגליים. במקרה כזה, הארגון עומד בצומת דרכים – האם לעזוב את הפליטים, מתוך הבנה שהם אינם בשלים לקבל את עזרתו, או שמא להיסחף אחרי מטרתם של הפליטים ולנסות לעזור להם להגשים אותה. נראה שאונר״א בחר בדרך השנייה. כך קרה שאונר״א הקימה מוסדות חינוך ספוגים בתעמולה, שמחנכים פלסטינים לרצוח יהודים, ולחלום על השמדת מדינת ישראל וכיבושה. כך קרה שעובדים של אונר״א השתתפו בטבח השביעי באוקטובר ותועדו בסרטונים מזוויעים. בין השאר, מי שהוביל את הטבח במיגונית ברעים היה עובד אונר״א.

זה הרקע להצעות החוק שאושרו בכנסת. עם זאת, אישור הצעות החוק האלו מעורר גם אתגרים. העובדה שאנחנו מתמודדים נגד זאב שמחופש לכבשה תמימה מעוררת התנגדות ולחץ עולמי על ישראל. הארגון, כמו לא מעט מאויבינו, יודע ליחצן את עצמו היטב לעולם המערבי שאיננו מעמיק בפרטים. ארגונים כמו אונר"א מנצלים בחוכמה את הערכים התרבותיים המערביים לטובתם, תוך פרשנות צינית של המוסר הנוצרי. בנצרות, שהיא היסוד של התרבות המערבית, ערך החסד נחשב לעליון ומתאפיין באמונה שרחמים ונתינה ללא תנאי הם אצילות רוח. לעומת זאת, לפי החכמה היהודית - כאשר החסד ניתן בראייה לא מפוכחת, ללא עיון ושיקול דעת, החסד יכול להוביל לעיוורון הרסני. זאת היא הסיבה שהיהדות שמה דגש לא פחות חשוב על צדק ומשפט.  

מדרש יפה על בריאת העולם מתאר את החשיבות של האיזון העדין, ומספר את המשל הבא כדי להסביר איך ברא אלוהים את העולם: "מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין הם מִתְבַּקְּעִים, צוֹנִין – הֵם מַקְרִיסִים (= המלך התלבט מה לעשות עם הכוסות הדקות והעדינות שלו – אם הוא ייתן בהן מים רותחים, הן יתפוצצו. אם קפואים, הן גם עלולות להיהרס).  וּמֶה עָשָׂה? עֵרַב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ (= החליט לערבב את המים הקפואים עם הרותחים, ומזג את המים הפושרים לתוך הכוס).  כַּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יִהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים, בְּמִדַּת־הַדִּין – הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמוֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת־הַדִּין וּבְמִדַּת־הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמוֹד״.

במשל, הרחמים נמשלים למים רותחים. כאשר אנו מבצעים מעשי חסד בלי להתבונן כיצד הם משפיעים על המציאות, אנחנו עלולים לעודד חטאים נוספים להתרחש. אם ייגש אלינו נרקומן ברחוב, ומרוב רחמים ניתן לו שטר של מאה שקל – ככל הנראה שהוא יקנה עמם סמים ויזיק לעצמו. אם אנחנו באמת רוצים לעזור לאותו אדם, אנחנו צריכים לדעת לשים גם גבולות. לקנות לו ארוחה כדי שלא ירעב? בהחלט. לתת לו כסף כדי לממן את ההתמכרות המסוכנת שלו? ממש לא.

המאבק באונר"א הוא מאבק מול זיוף וצביעות שמסתירים רוע אמיתי. כשאונר"א מציג את עצמו כגוף הומניטרי, אך בפועל מטפח שנאה ומנציח את הסבל, הוא מוליך שולל את העולם. החשיפה של אונר"א במערומיו חשובה לא רק להגנת ישראל, אלא גם כדי להעביר מסר חד וחלק – אין מקום בעולם לצדקנות שמקדשת אידאולוגיות רצחניות של שנאה בשם "חסד" מזויף.