אחרי שעות של ויכוח, החלטתי שלא כזה חשוב לי להיות 'הצודקת'
במשך כמה שעות בעלי ואני העלנו טיעונים בעד ונגד המעבר לאיזור חדש ולא מוכר אל מול המעבר לקומה מתחתינו. בעלי חשב שאנחנו צריכים התחלה חדשה בדירה שמתאימה לנו יותר – אני רציתי להישאר במקום מוכר, עם שכנות וחברות שזמינות לעזור לי
- ענבר כספי
-
אא
לפני כמה ימים נתקלתי בסרטון מצחיק באינסטגרם שבו גבר מדגים 'הגיון של נישואים' בעזרת טבלה על לוח מחיק. בטבלה הוא הציג את התרחישים השונים בחיי הנישואים ואת התוצאה שלהם, למשל: ״כשאתה צודק והיא צודקת, התוצאה היא שהיא צודק. וכשאתה צודק והיא טועה, היא עדיין הצודקת״. בעצם בכל התרחישים האישה יצאה הצודקת והמלצתו בסרטון, בעיקר לגברים כמובן, הייתה לצלם מסך, לשנן את ההגיון הזה ולקבל אותו בהכנעה.
הסרטון המצחיק הזה הגיע למאות אלפי צפיות בכמה ימים ואלפי שיתופים ואין ספק שמה שכל כך מצחיק בו הוא גם מה שכל כך אמיתי - במערכות יחסים ובעיקר כשצצים ויכוחים ואי-הסכמות, כולנו רוצים להיות הצודקים (ולטענתו של יוצר הסרטון, אנחנו הנשים בסופו של דבר נזכה בתואר הנכסף בכל מקרה). הבעייה היא שהצדק שאנחנו כל כך בטוחים שנמצא אצלנו, יכול לפעמים להיות מה שיחריב כל חלקה טובה במערכות היחסים שלנו. לפעמים הצדק הוא המכשול הגדול ביותר העומד בפני השלום.
בספרו של משה שרון ״נפלאות הכעס״, בחלק בו הוא מדבר על הגמשת החשיבה ושינוי פרשנות כדי לאפשר לעצמנו לכעוס פחות, הוא ממליץ לקוראיו ללמוד גמרא ככלי נוסף שמאפשר שלום פנימי וחיצוני. הוא כותב שלימוד גמרא מסייע להגמיש את המחשבה, להתמודד עם אי הסכמות וחשיבה שונה משלנו ולהכיל מורכבויות ושונויות. ״הגמרא ׳מקליטה׳ את הויכוח, את הדעות השונות, במטרה לשבור את התבנית שלפיה רק צד אחד הוא הנכון״, כותב שרון ונותן דוגמא על הויכוח בין בית הלל ובית שמאי כיצד יש להדליק נרות חנוכה. על פי בית שמאי יש להדליק בתחילה את כל הנרות ובכל יום להחסיר נר, ועל פי בית הלל יש להוסיף נר בכל יום. בפועל אנחנו מדליקים נרות חנוכה לפי גישת בית הלל, אבל אין זה אומר שבית שמאי טועים. על פי הגמרא יש מקום לשתי הדעות השונות והמנוגדות ואין ״טועים״ או ״צודקים״ בסיפור. זו אחת הדרכים של הגמרא ללמד גם אותנו במערכות היחסים שלנו לשחרר את המונחים האלה שעלולים ליצור כעס ופירוד, להכיל את ה״גם וגם״, ולחפש את דרך המלך אל השלום.
את נכונות המסר הזה חוויתי לאחרונה במסגרת חיפוש הדירה שלנו, בסוגיה שבה גם אני וגם בעלי היינו צודקים וטועים כאחד. אנחנו גרים ביחידה ללא ממ״ד, באיזור ״חם״ בצפון שמופגז לעיתים קרובות. תקופה ארוכה חיפשנו דירה חדשה להשכיר, כזו שתתאים לצרכי החיים שלנו, ולא הצלחנו למצוא משהו בתקציב שלנו. כשסוף-סוף מצאנו דירה והתחלנו להתכונן למעבר אליה, בעלי התבשר שיומיים לאחר המעבר הוא יצא לחודש מילואים. במקביל, בעלי הבית שלנו הודיעו לנו שיחידת הדיור שלהם בקומה מתחתינו (זו עם הממ״ד) מתפנה מעכשיו לעכשיו. חשבנו שמדובר ב״סימן מלמעלה״ ובחנו את האפשרות לעבור לאותה היחידה’ וכאן התחילה הסוגיה המורכבת.
במשך כמה שעות בעלי ואני העלנו טיעונים בעד ונגד המעבר לאיזור חדש ולא מוכר אל מול המעבר לקומה מתחתינו. בעלי חשב שאנחנו צריכים התחלה חדשה, כזו שתעלה לנו הרבה פחות כסף מהמעבר לקומה למטה’ ושהדירה החדשה מתאימה הרבה יותר לצרכים שלנו כמשפחה מתרחבת. אני טענתי שהמעבר למקום חדש כשאני בהריון ואני נאלצת להשאר חודש שלם לבד עם שני קטנטנים באיזור שהוא אפילו ״חם״ יותר מבחינה בטחונית, לא משמח אותי במיוחד. מבחינתי שווה לשלם עוד כסף בשביל תחושת ביטחון’ ולהשאר בסביבה מוכרת שבה יש לי שכנות וחברות שיכולות לסייע לי.
כל טיעון שעלה היה נשמע הגיוני וחשוב וטלטל את שנינו מהחלטה להחלטה. כשבעלי דיבר זה היה נשמע שהצדק איתו וכך גם הוא הרגיש’ וכשאני דיברתי זה היה נשמע שהצדק איתי. בשלב מסוים השכן דפק לנו בדלת ומפה לשם הוא הצטרף לדיון הסוער שלנו, כשכמובן הייתה לו גם דעה משלו. ״רוצים שאהיה הבורר?״ הוא שאל בחצי צחוק. ״נו... קדימה״ אמרנו. בהתחלה השכן טען כמוני, שתחושת הביטחון והשהייה באזור מוכר חשובה כרגע יותר מהכל. אחר כך הוא ראה את הסרטון של הבית שתכננו לעבור אליו מלכתחילה ושינה את דעתו: ״לשם אתם צריכים לעבור. זה בית שמתאים הרבה יותר למשפחה שעוד רגע תכלול חמש נפשות. ענבר, אם יהיה לך קשה להיות שם לבד, תסעי בחודש הראשון למשפחה שלך למרכז״.
הרגשתי שאלו היו השעות הארוכות בחיי עד לרגע ההחלטה. כל-כך הרבה חישובים, דעות לכאן ולכאן, סימני שאלה וחששות. בשלב מסוים נזכרתי במה שכתב משה שרון בספר שלו, וגם בדבריו של הרבי מלובביץ׳ שאמר שהשלום חשוב יותר מהכל ושאיפה שיש שלום, יש ברכה.
״בסדר״ אמרתי ״נעבור למקום החדש״ (ובכך הסכמתי לוותר על העמדה הנשגבת והסטריאוטיפית של ה״צודקת״ :) ).
הדיון הארוך הזה לימד אותי שאין באמת דבר כזה ״צודק״ ו״טועה״ במערכות יחסים. מערכת יחסים לא סתם מורכבת משני אנשים שונים שגדלו וחונכו באופן שונה ורואים את המציאות בצורה כל כך שונה. מערכות יחסים הן לא תחרות הורדת ידיים: הן שתי ידיים שונות שמנסות לאחוז יחד במכחול ולצייר להן מציאות חדשה, טובה ומשותפת.