גם אתם יכולים לבנות לעצמכם קפסולה קסומה לברוח אליה ברגעים קשים

בתקופות של מבול חשוב שנדע לבנות לנו תיבה שתשמור עלינו. בשביל המטפלת של הבת שלי, בתקופה הזו התיבה שלה היא להקדיש יותר זמן לשיח עם חברות ולצמצם צפייה בחדשות. בשביל בעלי, לעומת זאת, דווקא הצפייה בחדשות מעניקה תחושת בטחון

״אם היית פותחת עכשיו טלויזיה והיה מוקרן לך מיד תוכן כבקשתך, מה היית רוצה שיוקרן?״ שאלתי את המטפלת של הבת שלי. ״הייתי רוצה שבמקום חדשות על ידיעות קשות בארץ ובעולם, היו מדברים על יצירת חוסן, מציאת ביטחון ושלווה, ועל סיפורים שנותנים תקווה בתוך המצב המאתגר שאנחנו נמצאים בו״ היא ענתה לי. ״ומה נותן לך שלווה וביטחון?״ שאלתי אותה ובאותה הנשימה שאלתי גם את עצמי. היא ענתה לי: ״לצפות פחות בחדשות״.

החיים בארץ ישראל מאתגרים והשנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד. אם נדמה את החיים שלנו בשנה האחרונה כאן למבול, אז אין אדם בעם שלנו שנשאר יבש מפניו. כולם מתמודדים בדרך כזו או אחרת עם השלכות המלחמה, וכולנו זקוקים לקולות של נחמה ותקווה בימים אלו יותר מתמיד.

בפרשת השבוע, פרשת נח, מצווה נח לבנות תיבה שתשמור עליו ועל משפחתו מפני המבול שהולך להגיע. בעומק הציווי הזה יש מסר גם עבורנו לתקופה שלנו - בתקופות של מבול חשוב שנדע לבנות לנו תיבה שתשמור עלינו, וכל אחד צריך לשאול את עצמו מהי התיבה הזו בכל יום מחדש. בשביל המטפלת של הבת שלי, בתקופה הזו התיבה הראויה עבורה היא הגבלת הצפייה בחדשות ובמקומה שיחה טובה עם חברה. בשביל בעלי דווקא הצפייה בחדשות היא תיבת הביטחון שעוזרת לו להרגיש מעודכן ומחובר לשטח ו״להיות בהיכון״ כמו שהוא אוהב להגיד לי.

תהיתי לעצמי מהי התיבה שלי בתקופה הזו, והתהיה הולידה מיד שאלה נוספת - מהו המבול שלי? האם המבול שלי הוא האזעקות והאיום מפני ירי רקטות וטילים מלבנון כשאני מתגוררת באיזור של 15 שניות כניסה לממ״ד? האם המבול שלי הוא העובדה שכמעט חודשיים לא היו לנו כאן מסגרות לילדים, וגם כשהן יחזרו, הלב שלי לא מאפשר לי לשלוח אותם לשם? ומה עם העובדה שבעלי עוד רגע יוצא שוב למילואים לתקופת זמן לא ידועה ולתפקיד מסווג? והמרחק מהמשפחה שלי? והפחד שאני והחלומות שלי נימחק ונתבטל לחלוטין לטובת תחזוקת הבית, הילדים ושפיות הנפש?

כנראה שכמו רובנו, המבול שלי מורכב מכל הטיפות הללו. הוא מורכב גם מנסיבות החיים במדינתנו וגם ממה שאנחנו מספרים לעצמנו על אותן הנסיבות. המילה ״מבול״ רומזת גם לבלבול. רבי נחמן מברסלב אמר פעם אמר שהסכנה הכי גדולה של אדם היא כשהוא בחוסר יישוב הדעת, כלומר כשהוא מבולבל.

אחרי שהבנתי טוב יותר מהו המבול שלי ואיך נראה הבלבול בתוך הראש שלי, יכולתי להתחיל לנקוט בתכנית פעולה לבניית התיבה שלי וליצירת יישוב הדעת בתוכי. הבנתי שאני מוכנה לוותר על שעת שינה אחרי שהילדים הולכים לישון, כדי לדעת שהשקעתי אותה בצירה ובהגשמת החלומות שלי וההפצה שלהם דרך הרשתות החברתיות. הבנתי שאני צריכה שתהיה לי תכנית כדי לצלוח בשמחה, עד כמה שניתן, כל יום בו ילדיי ללא מסגרת ובעלי במילואים. בנוסף לתכנית הזו אני צריכה שיהיו לי גם תכנית ב׳, ג׳, ו-ד׳, והסכמתי עם עצמי שזה גם בסדר אם שום תכנית לא תצא לפועל. החלטתי שאני אמנה לעצמי את הדברים הטובים שיש בחיי ואת האנשים הטובים, הקרובים או הרחוקים, שעומדים לעזרתי בתקופה הזו, וקבעתי עם עצמי שלא אתבייש לבקש מהם עזרה.

אחרי שציירתי בעיני רוחי את התיבה שלי ששומרת עליי בימי המבול המאתגרים האלו, הבטחתי לעצמי שבכל רגע של קושי אני אזכיר לעצמי אותה ואכנס אליה כדי להתמלא בביטחון, שלווה ושמחה.

רעיון התיבה מזכיר לי תרגיל מעולם ה-nlp שלמדתי פעם בלימודי ״טוב ומיטיב״ (אימון אישי ברוח היהדות). התרגיל הזה המחיש באופן נפלא איך זה נראה, מרגיש ופועל כשבונים תיבה למצבי המבול בחיינו. זהו תרגיל שבו המתאמן מתבקש להציף קושי או אתגר מסוים, כזה שמפעיל אותו רגשית באופן שלא מאפשר לו להתקדם בחייו. לאחר שהמתאמן הציף את הקושי ואת התחושות הנלוות אליו, עליו להמציא לעצמו חלל דמיוני שהוא רשאי להכנס אליו מתי שהוא רק רוצה. בשלב הזה המאמן מתבקש לעודד את המתאמן לתת כמה שיותר פרטיים מוחשיים לגבי אותו החלל: מה הצבע שלו, מה הגודל והצורה שלו, מה שומעים ומרגישים כשנמצאים בתוכו ואפילו מה הריח שלו. בשלב הבא, המתאמן מתבקש להכנס כולו לתוך אותו החלל ולהתמלא בתחושות הטובות שהחלל הזה מזמן לו. ברגעים אלו החלל הזה מהווה מעין קפסולה שמטעינה את המתאמן בביטחון, בשלווה, בכוחות ובכל מה שהוא מרגיש שחסר לו כשהוא עומד מול אותו האתגר או הקושי.

אני זוכרת שחברה מהלימודים התאמנה עליי עם התרגיל הזה ועודדה אותי לבנות את אותו חלל דמיוני שציירתי אותו כגדול, סגלגל, בעל ריח מתוק ונעים כמו מרכך כביסה של תינוקות, ושמתנגנים בו שירים שמחים ורגועים. כשנכנסתי לחלל הרגשתי עטופה ומוגנת, אהובה, שלווה ובטוחה. כשיצאתי ממנו ופתחתי עיניים בסוף התרגיל, הרגשתי קלילה, עירנית ובעלת אנרגיות לבצע את המשימה הבאה ביום שלי.

היום יותר מתמיד, אני מזכירה לעצמי את התרגיל הזה ומשתדלת להכנס לקפסולה הקסומה שלי ברגעים שקשה לי. אני מקווה שגם אתם תבנו את התיבה שלכם ותיצרו בתוכה קפסולות קסומות ומרגיעות, ושבקרוב מאוד נראה יבשה ויונת-שלום עם עלה של זית בפיה.