פוגרום באמסטרדם: שוב רודפים יהודים ברחובות אירופה

מסתבר שהשואה לא סיימה את עידן הפוגרומים באירופה. בסוף השבוע האחרון, קבוצות של מוסלמים נושאי דגלי פלסטין ארבו ליהודים, רבים מהם אוהדי מכבי תל אביב שהגיעו לצפות במשחק כדורגל מול איאקס המקומית, ותקפו אותם בהפתעה. התיאורים קשים: צעירים נרדפים ברחובות, סכינים מונפות, פחד מוות. שורדי האירוע מספרים על הפקרות מצד המשטרה המקומית, ואפילו שיתוף פעולה של שוטרים עם פרו פלסטינים. חירט וילדרס, מנהיג הקואליציה בהולנד, הגיב בחריפות: ״פוגרום ברחובות אמסטרדם. נהיינו עזה של אירופה. מוסלמים עם דגלי פלסטין צדים יהודים. אני לא אקבל את זה. לעולם. הרשויות יישאו באחריות על כישלונן להגן על אזרחים ישראלים. לעולם לא עוד״.

זהו עוד פשע שנאה שנעשה על אדמת אירופה, שכל כך רגילה לדם של יהודים שנשפך עליה כבר מאות שנים, אך הפעם זהו פשע שנאה מוסלמי שמתלבש באצטלה של לחימה בישראל הכובשת האכזרית. פעם אלו היו נוצרים שנלחמו ביהודים ״הקפיטליסטים החזירים״ שרוצים להשתלט על העולם - היום אלה המוסלמים הנאבקים ״בכובשים האמפריאליסטים״. כל דור והתירוץ שלו לשנוא את עם ישראל - ומרגע לרגע ההצדקה לקיום המדינה שלנו נהיית יותר ויותר ברורה. זה היה המניע החזק של הרצל, לבנות בית ליהודים שבו הם יוכלו להיות בטוחים משנאת העולם. אין ספק שזו הייתה המטרה הדחופה ביותר באותה עת, אך בלב העם היהודי – לב פצוע ומצולק, שלמרות הכל פועם במרץ וחולם בגדול – טמונה כמיהה שאפתנית ועמוקה בהרבה: הכמיהה לתיקון עולם.

בפרשת לך לך, כאשר אלוהים מתגלה לאברהם ומבטיח לו את ארץ ישראל, אברהם שואל: ״במה אדע כי אירשנה?״. בתגובה, ה׳ מציג לו חיזיון שממחיש ייסורים קשים, המייצגים את מצוקות עמו בהמשך הדורות:״ וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.  וַיֹּאמֶר (= ה׳ אומר) לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה ­(= הצאצאים שלך יהיו עבדים ארבע מאות שנה)... וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה׳ אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת...״. הרב שלום נח ברזובסקי, מראשי חסידות סלונים בתקופת השואה, תהה על החיזיון הזה. מה אברהם עשה רע שמגיע לו עונש כזה? ואיך זאת תגובה הולמת לשאלה של אברהם בנוגע לירושת הארץ?  לדבריו, התשובה לכך היא שה׳ לא נתן את הייסורים האלו בתור עונש אלא כהכנה לשליחותו. כדי שעם יצליח להביא לעולם ערכים של צדק, חמלה ושלום, מבלי לשכוח במהלך הדרך את המטרה שלשמה יצא - הוא חייב להכיר את צדו האפל של העולם ולחוות על בשרו את ההשלכות של הרשע. ההכנה הזאת הוכיחה את עצמה – אין דרך אחרת להסביר כיצד עם כל כך קטן הצליח להביא להתפתחות של ערכים כמו שוויון, חירות וזכויות אדם בקנה מידה כל כך מהפכני בתולדות העולם. לא סתם יהודים תמיד לקחו חלק במאבקים של צדק ובקידום רעיונות ששינו את פני החברה – הרצון הזה בוער בד.נ.א הרוחני שלהם.

תיאוריה פסיכולוגית מוכרת, פירמידת הצרכים של מאסלו, טוענת שסיפוק הצרכים הבסיסיים – כמו ביטחון פיזי, קיום חומרי – הוא תנאי לכך שאדם או עם יוכל לשאוף לסיפוק צרכים רוחניים גבוהים יותר, כמו הגשמה ומשמעות. שלב זה, השלב בו אדם חש צורך לתרום לסביבתו ולרומם אותה, מתחיל רק לאחר שהוא חש ביטחון קיומי מינימלי. מטרתו של הרצל הייתה יצירת מדינה שתהיה בסיס יציב שבו העם יוכל לחיות בביטחון, בלי פחד. היום, כשישראל עומדת כמדינה ריבונית, התהליכים המבעבעים בתוך העם שלנו מניעים אותנו הלאה, לשלב הבא – משמעות וייעוד. הרצל התמקד בשלב הראשון, לתת לנו את הבסיס החומרי הקיומי - המדינה. אנחנו עכשיו מתפתחים לשלב השני, הגשמת הרצון הרוחני שלנו. במסכת אבות נאמר: ״לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל (=להתבטל) ממנה״ אמרה זו מבטאת את הבנתה העמוקה של היהדות כי תיקון העולם הוא משימה נצחית, הממשיכה מדור לדור. אף אדם יחיד אינו מסוגל להשלימה, אך כל אחד נושא אחריות להשתתף בה. העם היהודי, השורד לאורך ההיסטוריה ומביט בה בפרספקטיבה של אלפי שנים, יודע ששינוי תמיד מתחולל  – גם אם הוא מתקדם בצעדים איטיים.

האלימות והפרעות נגד יהודים ברחבי אירופה מזכירים לעם ישראל מדוע הוא חזר לארצו ולמה נדרשת מדינה יהודית ריבונית. השנאה המרושעת גם מזכירה לנו את הייעוד המושרש עמוק בתרבותנו: לא רק לשמור על עצמנו, אלא לפעול בנחישות נגד רוע ולשאוף להפוך את העולם למקום טוב יותר.