"איך את יכולה לשמוח כשיש לנו חטופים בעזה וחיילים שנופלים כמעט מדי יום?"

בשנה האחרונה חוויתי לא מעט אירועים משמחים בחיי. הריון שהתבשרתי עליו, קשר שהולך, מעמיק וממיס לי את הלב בין שני ילדיי, הזדמנויות מרגשות ומעניינות שנפתחו עבורי בנושא הקריירה, ועוד כל מיני ארועים משמחים קטנים או גדולים. אבל השמחה שלי אף פעם לא שלמה מאז ה-7.10. בכל פעם שיש לי הזדמנות גדולה לשמוח, אני מרגישה את החיוך מתחיל להתלבש על פניי כשבמקביל מתגבר גם החנק בגרון שלי. ״איך את יכולה לשמוח כשיש לנו חטופים בעזה, חיילים שנופלים כמעט מדי יום, ואיומים בטחוניים אינספור?״ בוקע קול מתוכי ואני מסכימה איתו ומיד מכבה את החיוך שלי. יש ימים שאני בכלל לא מצליחה לשמוח. בין אם קרה לי משהו משמח או לא, אני פשוט לא מצליחה למצוא את השמחה.

קראתי פעם סיפור חסידי על איש שהיה מאוד חולה ובכל זאת קם והתחיל לרקוד. שאלו אותי מאיפה השמחה והכוח לרקוד במצבו והוא ענה שהוא: ״שואל שמחה מהעתיד לבוא״. אני מאמינה שעד כמה שזה מאתגר בתקופה שאנחנו נמצאים בה, זה חלק מהמהות היהודית שלנו. גם ההמנון שלנו נקרא ככה- התקווה. היכולת להתחבר לסיפור רחב וגדול יותר, כזה שיש לו עבר אבל הרבה יותר מזה, יש לו עתיד והוא עתיד טוב. בשם התקווה הזו והחיבור לסיפור הגדול והשלם, גם אנחנו יכולים לשאוב ולשאול שמחה מהעתיד כאילו הוא כבר כאן.

כשלמדתי אימון ברוח היהדות, אני זוכרת שלימדו אותנו כלי אימוני שמחבר את האדם לחזון העתידי שלו, עד כדי כך שהוא מרגיש בכל גופו כמה הוא כבר נמצא שם ואז הוא ממש מתמלא בשמחה, בטחון ותחושת הודיה על הטוב שיש בחייו, למרות שכרגע, במימד הפיזי, הטוב הזה עדיין לא באמת קיים. הכלי הזה נקרא ״האני האידאלי העתידי״ והוא בעצם מבקש מהמתאמן לדמיין תמונה אידיאלית עתידית של חייו בעוד שנה, שנתיים או אפילו עשר שנים מהיום. הוא יכול לדמיין את זה כיום בחייו בתוך העתיד האידיאלי שלו, או כמסיבת יום הולדת 90 שאירגנו לו משפחתו ומכריו והם מספרים לו כמה הוא הצליח והשיג עד כה, או בכל דרך שתגרום לו להתחבר באופן ממש מוחשי לאותה תמונה עתידית ואידאלית. התנאי החשוב בתרגיל הזה הוא שכל מה שהמתאמן מעלה ומשתף עליו להציג בלשון הווה ולא בלשון עתיד. לדוגמא: ״אני נשוי באושר, יש לי חמישה ילדים, אני גר בבית פרטי במושב ועצמאי בתחום הבנייה״, וכן הלאה.

יצא לי לתרגל לא מעט פעמים את התרגיל הזה ביני לבין עצמי ולהתחבר לאני האידאלית העתידית שלי, וזה תמיד מילא אותי בשמחה. בתקופה שאימנתי רווקות למציאת זוגיות הייתי משתמשת בכלי הזה הרבה ומחברת אותן לתמונה העתידית והאידאלית שלהן לצד בחיר לבן שהן כעת כל כך מחכות ומייחלות לו. לא הייתה מתאמנת אחת שלא יצאה מהאימון הזה מחוייכת מאוזן לאוזן ומלאה בשמחה וכוחות להמשיך במסע המאתגר שלה לעבר האחד.

בימים אלו, כשקשה לי להתחבר לשמחה או לפתוח לה את הדלת לרווחה, אפילו שיש לי לא מעט סיבות לשמוח, אני חושבת פתאום על התרגיל הזה ועל היהודי שרקד ושמח למרות שהיה כל כך חולה. אני חושבת על זה שבתקופה הזו מדינת ישראל צריכה אימון אישי שמזמין אותה להתחבר לחזון עתידי של אומה שלמה ולשאוב שמחה מהעתיד לבוא. השמחה הזו תביא גם כוחות לפעול כדי להגשים את אותו החזון, כי הרי לא סתם אנחנו נקראים ״עם סגולה״, אנחנו עם שמסוגל להגשים חזונות גדולים ולשנות מציאות שלמה, גם כשהיא נראית מאוד קשה ומייסרת.

אז על זה איזה חזון מדובר בדיוק?

כשביצעתי את התרגיל של ה״אני האידאלי העתידי״ עם עצמי, דמיינתי את המציאות שאני רוצה להגיע אליה. כך גם הדרכתי את המתאמנות שלי לעשות. אפשר להגיד שהמצאנו לעצמנו את המציאות שאליה אנחנו שואפות. גם בחזון שלנו כעם ישראל, ככלל, אנחנו יכולים לדמיין ולהמציא מציאות שאנחנו שואפים ומייחלים לה – אבל אנחנו לא חייבים לעשות זאת. בספר ישעיהו מופיע חזון אחרית הימים שניתן לנו כנבואה מחכמינו שהיו ככל הנראה מתורגלים מאוד בחיבור לתמונה הרחבה של עם ישראל. החזון הזה מבטיח שהעתיד של עם ישראל הוא עתיד של טוב ואור, עתיד בו ייבנה בית המקדש השלישי, קיבוץ גלויות של יהודים מכל קצוות העולם, עתיד בו לא יהיה צורך בכלי נשק כי ״לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.״

זה אולי יכול להראות לנו תמים, אבל כשאני קוראת את החזון הזה אני מתמלאת בשמחה. זה מאפשר לי לעצום את העיניים ולראות מציאות בה כל החטופים חוזרים הביתה, עם ישראל שלם ומאוחד, השמחה והברכה שורה בכל דבר שאנחנו עושים, ואני מרגישה ביטחון להסתובב ברחוב עם ילדיי מבלי לחשב את המרחק למרחב המוגן הקרוב.

ברוח הנבואות האלו, החלטתי לשמוח קצת יותר. הבנתי שאני חלק מעם שנשלח לשליחות מיוחדת ולכל פרט בו יש משימה - להגשים חזון של אור וטוב. כשחייל יוצא למלחמה הוא יוצא עם מורל מרומם ואמונה גדולה בלב שהוא הולך לנצח. אין לו את הפריבלגיה לשקוע לעצבות ולהחלש. אני רוצה ללמוד מהחיילים ולצאת למלחמה שלי ושל כולנו עם שמחה שתביא ניצחון ותגשים חזון של עם שלם.