איך זה שהמינויים החדשים של טראמפ מעזים להגיד דברים שאפילו אנחנו לא?

שאלה: אני שומעת דיבורים של הצוות המיועד של ממשל טראמפ, וזה זוקף את קומתי. בעלי במילואים כבר 170 יום, חיינו קשים ממש, וכיף לי לשמוע, לפחות מהאמריקאים, אמירות נחרצות כאלה, זה נותן לי כוחות. אבל אני תמהה: איך זה שהאמריקאים האלה יותר ציוניים מהמנהיגים שלנו? איך יתכן שהם מסבירים לנו כמה זו זכותנו וחובתנו להגן על עצמנו בלי שום מגבלה וכו' וכו', ואני לא שומעת מילים מעודדות כאלה בתוכנו? האם יתכן שהם יודעים להסביר אותנו טוב יותר מאשר אנחנו את עצמנו?

תשובה: זה אכן דבר פלא. יש ביהדות עדות שנוהגות לפתוח את השבוע החדש תמיד בפסוק מקדים להבדלה, שמקורו בספר ישעיהו (פרק מ"א פסוק כ"ז). וכך כתוב שם: "ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן". מיהו ה"ראשון לציון" הזה? מיהו המבשר על גאולת ציון וירושלים?

מסביר שם רש"י: ראשון המעוררים את עם ישראל לשוב לציון יהיה... כורש, מלך פרס! אחריו יהיו זקני ישראל, אלה ה"הנם" הנכונים לעלות לארץ. וה"מבשר" הם הנביאים חגי וזכריה, שידחפו את התהליך קדימה.

ואיך זה מוסבר? מדוע היוזם הגדול של התהליך והדוחף אליו, אינו יהודי? כתוב שם (בפסוק כ"ה) שא-להים יעיר את לבו של כורש לפעול לחזרת עם ישראל לארצו. אבל למה שלא יעיר את לב היהודים עצמם ליזום את התהליך?

נבואת ישעיהו הייתה עוד בימי בית ראשון, כשהוא כבר מדבר על מה שיהיה אחרי החורבן והגלות, על ימי תחילת בית שני. די מדהים לקרוא את המסופר בתחילת ספר עזרא (פרק א'), איך הדברים אכן התרחשו למעשה. כתוב שם שא-להים העיר את לבו של כורש לרצות להשיב את ישראל לארצם ולבנות שוב את בית המקדש בירושלים. בהצהרת כורש הוא מכריז שהיהודים יכולים לעלות חזרה לארץ ולבנות את המרכז הרוחני שלהם. יתרה מכך: הוא שולח אגרות אלו לכל רחבי ממלכתו, ובהן הוא מצהיר על מענקים גדולים שיינתנו ליהודים שיעלו לארץ לבנותה. היה שם קמפיין ענק לטובת היהודים ולטובת ישוב הארץ מחדש, ובניית בית המקדש.

תארי לעצמך אדם שסובל מחוסר בטחון עצמי במשך שנים. ברור לו מה הוא רוצה לעשות, אבל הוא לא מצליח ליישם. יום אחד הוא פוגש מישהו שמאמין בכוחו ומרים אותו לגמרי. לפעמים אנשים הולכים לקואוצ'ר רק כדי שמישהו חיצוני ידחוף ויעודד אותם לעשות מה שהם יודעים היטב לעשות. אחרי 2000 שנות גלות, אנחנו עדיין מתנהלים מתוך פחד, ואולי כדי לצאת מזה אנחנו זקוקים לעזרה מבחוץ. אומרים אנשי הכוורת של טרמפ כמה אמירות, ואנחנו רואים שהעולם לא מתמוטט.

במדרש תהלים (פרק קי"ז) יש משל שמסביר ברמז את התשובה לכך. עם ישראל שם הוא במשל של כלה בחופתה. אומות העולם הם אורחי החתונה שבאים לשמח אותה. כלה בלי אורחי חתונה לא תרגיש כלה. מי שנותן לה כוח להרגיש כלה, מלבד החתן, הם השושבינים, המשמחים, אלה שאומרים לה ועליה מילים טובות. כך היה נהוג בזמן המשנה והגמרא, שהיו משבחים את הכלה. הגמרא (במסכת ברכות דף ו') אומרת שעיקר שכרם של הבאים לחתונה הוא על המילים היפות והמחזקות שלהם, על הברכה שהם כתבו, יותר מאשר על המתנה שהביאו. כלומר, אולי טוב שההצהרות האלה באות מפי האורחים, מפי אנשי הממשל האמריקאי העתידי, ולא מפי הכלה עצמה, ישראל.

אגב, יש היסטוריונים שטוענים שמטרת כורש הפרסי הייתה ליצור חייץ בין ממלכתו ובין ממלכת מצרים, ע"י יהודים נאמנים לו שיישבו בארץ ישראל. גם אם נניח שזה נכון, הרי התוצאה הייתה טובה לנו. יתכן והאינטרס שלו הוא זה שדחף אותו למהלך, כשם שיתכן שהאינטרס האמריקאי במזרח התיכון הוא המניע שלהם, אבל כל זמן שהתוצאה טובה לנו – נשמח בה..

ועכשיו אולי נצפה לשינוי. אחרי שמישהו מבחוץ אומר לך שאתה יכול, אתה מתחיל להאמין שאולי זה נכון, שאולי אתה באמת יכול! אולי תשמעי בקרוב מנגינה גאה יותר, ומבוהלת פחות, גם מפי מנהיגי ישראל.