אמא של בת הזוג שלי לא סובלת אותי. מה עושים?

יש לי חבר שמאוהב עד השמיים בחברה שלו ומוכן להתחתן איתה מחר בבוקר. אבל יש דבר אחד שמרתיע אותו: הוא מפחד מהתגובה של אמא שלה. מאז שהגיע לארוחת ערב בביתה בפעם הראשונה הוא מרגיש שהיא משדרת עוינות כלפיו. אחרי תקופה הוא גילה שהיא מדברת עליו מאחורי הגב, שהיא לא מעריכה אותו, ולא מרוצה מהבחירה של בתה. החשש הכי גדול שלו הוא שהמתחים יחלחלו לחיי היומיום ויהפכו לרעל מכרסם של קונפליקטים אינסופיים. "מה אני עושה?" הוא שאל אותי בייאוש.

 הבעיה הזו נפוצה יותר ממה שנדמה. לא פעם, מתחת לחיוכים מנומסים מסתתרים מתחים עמוקים בין הורים לחתנים ולכלות לעתיד שלהם. למעשה, אפשר לראות דוגמאות לתופעה הזאת כבר בתנ״ך: במיוחד בקשר שבין שאול לדוד. הסיפור שלהם מציע לנו תובנות עמוקות על איך להתמודד עם בעיות דומות, בתקווה פחות קיצוניות, משל עצמנו.

ההיכרות שלהם התחילה כששאול המלך, בעקבות דיכאון קשה, מקרב אליו את דוד בזכות כישורי התרפיה במוזיקה שלו. כאשר דוד מנגן בנבל, מצב רוחו של שאול משתפר באופן פלאי, והוא אוהב את דוד ומוקיר לו תודה על כך. אולם העניינים מסתבכים כאשר נחשף צד אחר בדוד - מנהיג כריזמטי ולוחם מהולל. הבן של שאול מעריץ אותו, הבנות של שאול מתאהבות בו, הממלכה כולה מהללת אותו - ושאול מקנא. דוד מתחתן עם ביתו של שאול, מיכל - ומעתה עליו להתמודד עם קנאותו של שאול  לא רק בתור המלך אלא גם כחמיו.

בהשוואה לצרה של דוד, היחסים של החבר שלי עם אמא של בת זוגו נראים מתקתקים כאילו הם נלקחו מערוץ דיסני. החבר שלי אולי צריך לספוג דיבורים מאחורי הגב, אך לפחות לא ניסו לרצוח אותו. כן, לרצוח - הקנאה של שאול כל כך עזה, שבזמן שדוד מנגן לו בנבל, הוא מטיל חנית ומנסה לחסל את דוד, שמתחמק בשנייה האחרונה. אולם, מה דוד יכול לעשות? הוא מכבד ואוהב את שאול, והוא לא מתכוון להתגונן ולהילחם בו חזרה. שאול מנסה לפגוע בדוד עם חנית פעמיים, בכל פעם דוד מתחמק. בעקבות הכישלונות הוא מחליט לחסל את דוד בדרך עקיפה יותר. הוא שולח אותו בתור מצביא במלחמות כנגד הפלישתים בתקווה שהוא ייפול בקרב, אך דוד שוב ושוב מנצח וחוזר עם תהילה שמעוררת את קנאתו של שאול אפילו יותר.

שאול מבין שצריך למצוא דרך אחרת להתפטר מהגורם הבלתי רצוי, והוא שולח אנשים להמית את דוד. מיכל, הבת של שאול ואשתו של דוד, מחלצת את דוד באמצע הלילה. היא מחביאה פסל מתחת לשמיכה של מיטתו כך שייראה כאילו הוא ישן שם, ואומרת שהוא חולה ושאסור להפריע למנוחתו. כאשר שאול מגלה את המזימה הוא זועם: הוא חש שהמשפחה שלו בוגדת בו. יש בכך מסר שנוגע לעומק התופעה הפסיכולוגית של הורים שמסוכסכים עם בני או בנות הזוג של ילדיהם: התחושה שהמבנה המשפחתי הגרעיני שעמלו עליו כל כך הרבה שנים מתפרק, מתרחב בשיפוצים חדשים, והתינוק שלהם מקים גרעין משל עצמו. במצב כזה ההורים עלולים להרגיש מאוימים, אולי אפילו נבגדים ומקנאים.

התנ"ך מספר שלא משנה כמה שאול המלך תוקף - דוד בוחר להימלט ולא לפגוע בו בחזרה. שאול רודף אחרי דוד עם צבאו, ודוד נמלט ממסתור למסתור בניסיון להימנע מן העימות. ישנו רגע דרמטי, כאשר שאול נכנס למערה כדי ״להסך את רגליו״, ודוד מתחבא עם לוחמיו בתוך החשיכה של המערה. שאול לא מבחין בהם, והלוחמים לוחשים לדוד: ״הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר-אָמַר ה׳ אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-איביך בְּיָדֶךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ (= הנה ההזדמנות שלך לחסל אותו!)״. אך דוד מסרב לפגוע בו. הוא מתגנב וכורת מבלי ששאול מבחין חתיכה מהמעיל שלו, וכאשר שאול עוזב את המערה דוד יוצא אחריו וקורא לו: ״וְאָבִי רְאֵה--גַּם רְאֵה אֶת-כְּנַף מְעִילְךָ, בְּיָדִי: כִּי בְּכָרְתִי אֶת-כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא-חָטָאתִי לָךְ--וְאַתָּה צֹדֶה אֶת-נַפְשִׁי, לְקַחְתָּהּ״. חשוב לשים לב למילה ״אבי״ - דוד מוכיח לו שגם כאשר הוא היה יכול לפגוע בו, הוא לא עשה זאת מפני שהוא רואה בו ״אבא״, ושלא משנה מה שאול חושב - דוד אוהב אותו ודואג לו. בתגובה, שאול בוכה ומתחנן לסליחתו של דוד. זה הוא רגע קסום ביחסים ביניהם, רגע שאם נצלם אותו אנחנו עלולים לטעות ולחשוב שזהו סיום של ״וחיו בעושר ואושר״, אך גם הרגע הזה חלף. רוח הקנאה שבה לשאול והוא חזר לרדוף את דוד.

המסר כאן מורכב, אך חיוני שנכיר בו: מערכת יחסים היא טנגו של שניים. גם אם נרקוד באופן מושלם, אם הצד השני מסרב לשתף פעולה, הטנגו לא יצליח. ובכל זאת, חשוב שנעשה את המיטב שלנו – נבטא אכפתיות ונשדר שאנחנו לא אויבים אלא שותפים. לא באנו לפרק את המשפחה הקיימת, אלא להצטרף אליה ולהעשיר אותה. מכאן והלאה זה תלוי בהם.