נמאס לי להיות מכורה לפחמימות – או לאינסטגרם

״אחרי ארוחה אני חייבת מתוק!״, ״אני לא מסוגלת לפתוח את הבוקר בלי הקפה שלי.״, אני יודע שזה לא בריא אבל כמה סיגריות ביום לא הרגו אף אחד..״.

יש משהו בטבע האדם שנוטה להתמכר ולא בהכרח להכיר בזה. ״אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה״, אומר המכור לאובייקט ההתמכרות שלו, כמו שאני חושבת לעצמי שאגלול רק כמה דקות באינסטגרם ואז מגלה שעשרים דקות יקרות מחיי נעלמו להן פתאום ואני לא ממש מצליחה להפסיק (וגם לא כל כך רוצה).

לפני חמש עשרה שנים, כשהחלטתי שאני מסגלת לעצמי אורח חיים בריא כי רציתי לרדת עשרה ק״ג, פגשתי לראשונה את המתח החזק והמאתגר הזה בין הרצון להגמל מהרגלים ישנים ולא מקדמים בחיי, לבין הצורך להאחז בהם בכל מחיר. אז גיליתי שאני למעשה מכורה. אני מכורה לפחמימה המתוקה והמנחמת, אני מכורה לשתי כפיות סוכר בכוס הקפה או התה ששתיתי כמה פעמים ביום, ומכורה למחשבות שמספרות לי שאני קורבן של נסיבות חיי ושלעולם לא אצליח להשתנות ולהגיע למקום טוב יותר.

באותה התקופה שמעתי שיעור שדיבר על התמכרויות ונאמר בו שהמוח שלנו בנוי בצורה כזו שבכל פעם שאנחנו עושים משהו שמייצר עבורנו מידה מסוימת של חיות, אנחנו מקבלים מעין תגמול של הפרשת דופמין במוח. הפרשת הדופמין גורמת לנו לתחושת הנאה וסיפוק וגורמת לנו לרצות לעשות עוד ממה שגרם לה להיווצר. למשל, כדי לחיות עלינו לאכול. כשאנחנו אוכלים משהו טעים, מופרש לנו דופמין במוח וזה משדר לנו שעשינו לעצמנו טוב. כך קורה בהקשר של כל מה ששומר על הישרדותנו והמשכיותנו.

הבעייה מתחילה כאשר המוח שלנו מגיב בהפרשת דופמין גבוהה מהרגיל בזמן שאנחנו צורכים גם ממה שפחות חיוני עבורנו. צריכה של אלכוהול, סמים, מאכלים מתוקים במיוחד או מלוחים במיוחד, צפייה בטלויזיה, ועוד, גם הם מייצרים הפרשת דופמין ונותנים לנו תחושה שאנחנו עושים משהו טוב, כי תוגמלנו באופן חיובי על ידי המוח שלנו.

חכמת הקבלה קוראת לזה: אורות מרובים, כלים מועטים. כשאנחנו צורכים משהו שגורם לנו לאורות מאוד גדולים, להתרגשות עילאית, הרבה מעבר לכלי שלנו, אנחנו כמו ״שוברים״ לעצמנו את הכלי ודווקא פוגעים במידת החיות, החיוניות והשמחה בחיינו.

דוגמא טובה לכך היא התקופה שבה הייתי מכורה לפחמימות ולישיבה ממושכת מול הטלויזיה מבלי לבצע כל פעילות גופנית. הייתי אדם מכונס, עצוב, כבד והרבה פחות בריא. לאחר מכן הגיעה תקופה ארוכה ומאתגרת של הכנת הכלי לאורח חיים חדש ובריא שכלל גם גמילה מאותם הרגלים לא טובים, ובסופו של דבר נעשיתי לאדם קליל, שמח, תנועתי והרבה יותר בריא.

הנטייה להתמכרות טבועה בנו כיצורים אנושיים ויצרנים רבים מנצלים אותה בכך שהם מייצרים עבורנו מוצרים בעלי גירוי גדול שיביא להפרשת דופמין במידה מוגברת במוחנו וכך נתמכר לאותו המוצר (בין אם זה מזון, שתייה, סיגריות ואפילו סדרות טלויזיה ורשתות חברתיות). אין לנו הרבה מה לעשות מול היצרנים אבל בחסידות יש פיתרון שעזר לי ויכול לעזור לכולנו להגמל או להשתחרר מהתמכרויות. הוא נקרא - השורש הטוב.

למה את מכורה למתוק הזה? למה אתה מכור לסדרה הזו? למה אני לא מצליחה להפסיק לגלול באינסטגרם? עלינו לשאול את עצמנו בכנות וללא שיפוטיות מה הרווח שלנו מאותו הרגל שכרגע די שולט בנו. כשאני גוללת ברשת אני מרוויחה כמה רגעי צחוק ואסקפיזם מחיי המאתגרים, לדוגמה, וזה מאפשר לי לחלום על מקומות שהייתי רוצה להגיע אליהם בחיי וכרגע נמנע ממני.

ההבנה של השורש הטוב יכולה לעזור לנו לשאול את השאלה הבאה - באיזו דרך חיובית ומקדמת אני יכולה להשיג את אותו הרווח? כלומר, איך אני מכינה את הכלי שלי לאותו אור שאני מבקשת שייכנס לחיי, מבלי לשבור אותו ואת עצמי בדרך.

לא תמיד התשובה תתגלה לנו מיד, ואני לא חושבת שעלינו להפסיק במכה אחת עם ההרגל השלילי. עלינו להתהלך עם השאלות האלו במוחנו ובמקביל לחיפוש התשובות, להתחיל להתעסק ביצירת הרגל חדש ומקדם.  לאט לאט יהיה לנו פחות פנאי להרגל הישן וגם פחות רווח ממנו, כי נהיה עסוקים הרבה יותר ביצירה של משהו חדש וטוב בחיינו, כזה שמגשים לנו רצון עמוק ואמיתי יותר.