האם כדאי לדעת מה מצפה לנו בעתיד?

שאלה:

העתיד מטריד אותי מאד. הלוואי והייתה אפשרות לדעת מה יקרה. איך פותרים משוואה עם כל כך הרבה נעלמים? אומרים שבקרוב נוכל להכניס נתונים לבינה המלאכותית, והיא – לפי אלגוריתמים שונים תוכל "לנבא" לנו את רמת ההצלחה הצפויה לעסק, את רמת הסיכון בהשקעה בגליל, את השנים שנחיה יחד כזוג אחרי החתונה, בעצם את כל חיינו. משום מה, גם זה מטריד אותי, כי איפה השליטה שלי בחיי? חיינו יהפכו לנוסחאות?

תשובה:

בפרשת השבוע תולדות (בראשית כ"ה, י"ט) מסופר על רבקה שהייתה עקרה במשך שנים רבות. כאשר סוף סוף היא בהריון, היא נכנסת למצוקה חדשה. "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי? ותלך לדרוש את א-דוני" (פסוק כ"ב). לפי פירוש רש"י, היא לא מסוגלת להכיל את הסבל של ההריון, ושואלת בשביל מה היה שווה להתאמץ על זה כל כך. ואז היא מקבלת ידיעה נבואית שעל פיה יש בבטנה שני אחים, שמהם יתפצלו שני לאומים, שיריבו ביניהם עוד דורות רבים.

רבי חיים בן עטר, גדול חכמי מרוקו, שעלה לארץ לפני כמאתיים וחמישים שנה, טען (בפירושו "אור החיים" על בראשית כ"ה, כ"ב) שסביר להניח שאישה עם כזאת ציפייה לילד, תתמודד עם כל קושי שבעולם, גם עם סבל הריון קשה מנשוא, בדרך להגשמת חלומה. אז איך היא מגיעה ל"אם כן למה זה אנכי"? זה בגלל שאת רוצה ילד! וגם אם היא הייתה כה יוצאת דופן, כיצד הצליחה הנבואה שהיא קיבלה להרגיע את צער ההריון וכאביו?

לכן הוא מפרש בדיוק להיפך. רבקה לא מצטערת על קושי ההריון, לו ייחלה שנים כה רבות, אלא היא מוטרדת מכך שההריון לא יתמיד ושהסימנים האלה מעידים שהיא הולכת להפיל את עוברה, חלילה, אחרי כל הציפיה הזאת. מה שמרגיע אותה הוא ההבטחה הא-להית שההריון יושלם, והיא מקבלת גם הסבר להתרוצצות העובר. זה בגלל שיש לה תאומים, והם מאד שונים זה מזה.  

יותר משלמדנו מפרשיה זו על מצב שבו אדם מגיע לצורך אקוטי לברר את עתידו, רק כשכלו כל הקצים, למדנו על המצב הרגיל, הנורמלי, שבו אמנם היינו מאד רוצים לדעת את העתיד, אבל אנחנו מרפים לטובת הענווה בפני המציאות. כלומר, המקרה הקיצוני הזה של "למה זה אנכי?", מדגיש עד כמה הדבר לא מקובל בדרך כלל. מי הולך לחפש עתידות כאלה? המצב הנורמלי הוא שגם אילו יכולנו לדעת את העתידות, לא באמת היינו רוצים לדעת. האם תרצה לדעת מתי ואיך תמות? האם תרצה לדעת מראש אם העסק שאתה מקים יצליח? האם תרצה לדעת איך ייראו ילדיך בעוד עשרים שנה? האם תרצה לדעת אם תהיה עוד מלחמה, ואיך תיראה המדינה בעוד עשור? האם תרצה לדעת מראש את כל מאורעות השנה שלפנינו? האם תרצה לדעת כמה שנים תחיו יחד כזוג? האם זה קשור לבשורות טובות או לבשורות רעות? כנראה שלא. גם את הדברים הטובים אינך רוצה לדעת. מדוע? כי ההפתעה בריאה לנו, ומשום שיש דברים שלא נוכל לשנות, אז בשביל מה?

גדול עלינו לנהל את כל חיינו. אנחנו מוכרחים להניח למציאות לזרום בטבעיות ולהשתלב בה. אלה ''כללי המשחק'' כאן בעולם. הנה תרגיל: נניח שהיה מגיע אלינו נביא, "מגיד עתידות", על איזו מתוך השאלות הנ"ל היינו מעוניינים לקבל תשובה? האם היינו רוצים בכלל להתערב בסדר העולם, להפוך את סדרי הזמן, עבר-הווה-עתיד?

ההגדרה של אירוע עתידי שכן היינו רוצים לדעת עליו היא רק כזה שיסייע לנו להתנהל טוב יותר ולקבל החלטות נכונות יותר. רבקה רצתה להתכונן לקראת גידול ילדים מורכב כל כך. היא הרגישה כל חייה שיש לה בזה תפקיד, ושהיא צריכה לנהל ולהוביל את המציאות על פיו, גם אם יהיו לה מאבקים מרים כדי להגשים את ההדרכה שבנבואה.

ומה אם אנחנו מרגישים לפעמים שבאמת הגענו למבוי סתום? ואם אנחנו זקוקים נואשות לנתונים שחסרים לנו, האם אין זה תסכול בלתי פתיר? מפרשת השבוע למדנו שזוהי קריאת התעוררות. אם אין לנו באמת דרך לברר עתידות, הרי שהתסכול מזה אומר שאיבדנו את הענווה כלפי המציאות, את שלוות החיים. זוהי קריאת התעוררות עבורנו להירגע מהשליטה הזאת.

אומרים שהתקלה במעבורת החלל שהיה בה אילן רמון ז"ל נודעה עם המראתה. בכל אותו שבוע הם היו עמו בקשר. אם זה נכון, האם היו צריכים לבשר לו שהחללית לא תצליח לנחות בשלום? שאלו הם ימיו האחרונים? איך הוא היה חי עם זה?

חוסר ידיעת העתיד הוא חלק ממה שמאפשר לך להשקיע מאמץ בעולם הזה, דווקא בזכות ההפתעה המחכה לך. חכמת היהדות מעודדת את האדם לקבל החלטה על פי מקסימום הנתונים שיש, ע"י שכלו ולא בחישובי בינה מלאכותית, או ציפיות לתשובות "מבחוץ" בכל דרך שהיא. משם והלאה היא ממליצה לו להרפות, לשחרר, לזרום בטבעיות עם המציאות שתבוא.